מדבר גוזר גזירות על בריותיו. כדרך שגזר על אדם הראשון וקוץ ודרדר תצמיח לך:

רב הונא אמר לפלניא. כאדם שאומר לפלוני המדבר:

תירגם עקילס לפנימי זה אדם הראשון שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת ומה היה אומר עד מתי החזון התמיד גזרה שגזרת לאדם הראשון לעולם היתה אתמהא:

והפשע שומם. כך יהא פשעו שומם עליו בקבר שכל הדורות יהיו נתונין בקבר על פשעו:

תת וקדש וצבא מרמס כך יהיו הוא ותולדותיו עשוין מרמס דייש לפני המלאך המות אתמהא:

עד מתי אתה משיבו מאותה גזירה ובתנחומא מפרש פנימי זה מיכאל שהיה לפנים שהיה יכול לומר לפלוני מהו לפלמוני לפלוני שהיה מדבר על עסק הפנימי וכו' עד ונצדק קדש אני מצדיקו מאותה גזירה באותה שעה התחיל מקונן עליו הן אדם. ס"א. ואשמעה אחד. זה הקב"ה שנקרא אחד:

מדבר. גוזר גזירות על בריותיו כדרך שגזר על אדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך וכשהיה גוזר היה מגיד הגזירה לפמליא של מעלה למלאכי השרת המשרתים לפניו לאחד מהן:

ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר. לאותו מלאך שהקב"ה מדבר ומגיד לו הגזירה עד מתי וכו' כאדם שאומר לפלוני המדבר ובמדרש רבי תנחומא מפרש מה פלמוני רבי יוחנן אמר זה מיכאל שהוא עומד לפנים רב חנינא אמר זה גבריאל המדבר בישראל:

עד מתי החזון התמיד. הנבואה שהן רואין בכל יום מסתלקת מישראל והפשע שומם בית המקדש ששמם בעבור פשעים ועונות:

תת וקדש. ואין קדש אלא ישראל שנא' קדש ישראל לה' וגו' (ירמיה ב):

וצבא מרמס עד מתי עשוים מרמס לאומות העולם וכו' תירגם עקילס לפנימי זה אדם הראשון שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת עקילס מפרש דעת אחרת וכן עלה בדעתו לומר. ואשמעה אחד קדוש מדבר הקדוש ברוך הוא שהיה גוזר גזירות על אדם הראשון בפנים ואדם הראשון היה צווח לפני הקב"ה ואומר רבונו של עולם גזירות הללו שאתה גוזר עלי התמיד בתמיהא כלומר הלעולם יהיו שאין להם הפסק:

ויאמר אלי עד עת ערב בקר וגו' הקב"ה השיבו לאדם כשיעשה ערבן של ישראל בקרובקרן של אומות העולם ערב אותה שעה אני מצדיקך מאותה גזרה ומשמעות המקרא כך הוא ואשמעה אחד זה הקב"ה שהוא אחד קדוש שהכל אומרים לפניו קדוש מדבר גוזר גזרות על אדם הראשון ומסתמא הוא שומע שהוא צווח עד מתי כמו מי שהוא אומר למכהו עד מתי אתה מלקני הדא הוא דכתיב ויאמר אחד קדוש לפלמוני וגו' ומה השיבו כך השיבו ויאמר אלי עד ערב בקר וגו' אמנם בא המקרא לידינו נמצא ידינו לפרש הדבר על בוריו. עד מתי החזון התמיד כלומר אותו חזון התמיד הלעולם יהיה והפשע שומם שיהיו כל הדורות נתונים בקבר על פשעו. תת וקדש וכי ינתן הקדש וצבא למרמס דייש למלאך המות. עד מתי אתה משיבו לאותה גזרה. ויאמר אלי וגו' ויש לפרש רבי הונא אמר לפלניא לפלוני הצועק עד מתי החזון התמיד נאמרה אמירה זו. תירגם עקילס להדא דרבי הונא מהו פלמוני פנימי זה אדם הראשון שהיה מחיצתו לפנים ועקילס בא לפרש דברי של רבי הונא ולא פליגי וזה עיקר ע"כ:

הדא הוא דכתיב על שדה איש עצל עברתי וגו'. במדרש רבי תנחומא שנתעצל מלעשות תשובה:

ועל כרם אדם חסר לב זו חוה. ששמעה לדבריו של נחש:

כולו קמשונים. שמצאו את כל העולם כולו פורענות:

וגדר אבניו נהרסה. גדרו של עולם וגדר אבניו נהרסה וישלחהו ה' מגן עדן ועל גזרות הללו התחיל מקונן עליו ואמר הן האדם:

ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו. הדא הוא דכתיב אם יעלה לשמים שיאו וגו' (איוב כ׳:ו׳):

ס"א. לרומא לא לשמים ממש כי אם עד מקום גבוה כדכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים (פ' שלח לך) לא מפני שהן גדולות עד לשמים אלא כלומר גדולות ביותר:

עד מטי ענני. עד שהוא מגיע לעננים שהן גבוהים ביותר:

לעולם היה. כל ימות עולם היה עתיד לעמוד באותו תוקף אלא שסרח:

דרש רבי פפוס גרסי':

ובירר לו דרך אחרת. הניח דרך החיים ובירר לו דרך האחרת שכנגדה והיא המות:

כיצד היה לבוש כהדין קומצא דלבושיה מניה וביה. אף זה היה כולו מכוסה כצפורן:

כל זמן שהיה אדם היה כאחד. מאותן הכתובים למעלה:

כיון שנטלה ממנו צלעתו לדעת טוב ורע. מכאן ואילך נגזרה לו הטוב והרע וזהו ממנו לדעת טוב ורע שנגזרה עליו גזרה:

הקשה עליו. בדינו. ודנו במיתה והכבוד עליו לאחר כן שאין לו חלק לעולם הבא:

ריתה. ריחם עליו שלאחר שדנו במיתה ריחמו וזיכהו לחיי העולם הבא:

דרש רבי יהודה בן פדיה כך אמר הקב"ה לאדם הראשון מי יגלה עפר וכו' מי הוא זך וישר שיחנן בעדך לעתיד לבוא כדי לגלות העפר מעל עיניך קסבר רבי יהודה שאין לו לאדם הראשון חלק לעולם הבא ע"כ:

ר' יוחנן אמר כאשת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור כך נתגרש מן העולם הבא ריש לקיש אמר כאשת ישראל שנתגרשה שיכולה לחזור:

ס"א. והושיב עליו שומרים. חיות שישמרו אותו פן יכנס לגן:

מזרחית קולטת. הנרדפים כלומר בצדי מזרח הולכין כל הנדונים ומזרח קולטן ע"כ:

דבר אחר מקדם קודם לגן עדן נבראו כרובים הדא הוא דכתיב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהו ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י׳:כ׳) המה שנבראו מששת ימי בראשית ס"א הדא הוא דכתיב היא החיה אשר ראיתי וגו' המה קדריש שנבראו מששת ימי בראשית: