מהו דכתיב לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. אמר ליה משהקב"ה רואה מעשיהם הופך יום ללילה והקשיטן לפורענות ואחר כך פורע מהן כך בתחלה ראה מעשיהם וירא ה' כי רבה רעת האדם (פ' בראשית) ואחר כך קשטם לפורענות דכתיב. נחם ה' כי עשה את האדם בארץ (פר' בראשית) ואחר כך נפרע מהם ויאמר ה' אמחה:

מה הם סבורים גסטריות אני צריך. חיילות אני צריך להביא עליהם. דבר אני מוציא ומכלה אותם מן העולם:

ס"א. והיינו אשר בראתי. עשיתי לא נאמר אלא בראתי דמשמע בלא שום יגיעה בראתיו. ע"כ:

מהו לשון זה אמחה. היה לו לומר אשמיד אכלה א"ר ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר מי ממחה את העפר אלא המים:

ס"א. אפילו של אדה"ר. שהיה נקבר בעת המבול נמחה והיינו אמחה את האדם אשר בראתי אדם הראשון. עד כאן.

אמחה את האדם אשר בראתי אפילו אצטרובלין של ריחים נמחה. פירש רב האי אצטרובולין ריחים התחתונה ומפיק ליה מאת האדם את אפילו דבר שאינו ראוי למחות כמו אבן וכך דרשה רבי יהודה בר סימון בצבורא וכו':

ואפילו לוז של שדרה שממנו מציץ הקב"ה את האדם לעתיד לבא נמחה. ומפיק ליה מאת האדם אשר בראתי כלומר דבר שממנו נברא בו אני נפרע:

אמר ליה מהיכן הקב"ה מציץ את האדם אמר ליה מלוז של שדרה אמר ליה מנין אתה יודע אמר ליה אייתי לי ואנא מודע לך:

מלוז. קשר גדלו הוא כלוז אגוז קטן שלועזים מליי"ר ועומד בסוף השדרה והוא אינו כלה לעולם וכך מפורש בויקרא רבה וינאץ השקד זה לוז השדרה וכן תרגום ירושלמי בטנים ושקדים משח דלוזין:

ס"א. למלך שהיה לו אוצרות בלומין. שהצניע שם מיני סריות אשפה ורקיבות והיו בני אדם מליזים כסבורים הם שהצניע המלך דבר חשוב:

המאושרים. החשובים שבהם:

אמרו החשוכים שבהם כך. חשוכים חשובים ושם כינוי הוא כמו שאנו קורין לחכם שבעובדי כוכבים טיפש:

מאלף מצאתי. כהדא מכניס וזטחא אלפא לסולת:

המאושרים כך עשו הגרועים על אחת כמה וכמה. פי' כך עלה בדעתו של הקב"ה לומר אם הדורות הללו המאושרים שבהם כך עשו אלו היו אותן שעלו במחשבה לבראות על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב אדם אחד מאלף מצאתי מן החשובים שבהם מצאתי וזה היה נח שממנו הושתת העולם. אלף לשון מעולה כמה דתנינן במסכת מנחות תקוע אלפא ליין מכניס וזטחא אלפא לסולת. כפרים אלו הם משובחות לעשות בהן מכל עיירות ארץ ישראל:

ה"ג אלף דור עלה במחשבה לבראות כמה נמחו מהן רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בר יוסי תתקע"ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור זו התורה והכי פירושו תתקע"ד דורות נמחו בדור המבול עשרה דורות מאדם עד נח עשרה דורות מנח ועד אברהם ומאברהם עד משה ששה דורות הוי דבר צוה לאלף דור ואין דבר אלא תורה דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה וגו' (פ' יתרו):

רבי לוי בשם ר' שמואל בר נחמן תתק"פ דור. ממה שהיה ראוי לעמוד מהם כיון שבא אברהם נתנה לו המילה דכתיב דבר צוה לאלף דור זו מילה. ע"כ:

אמר רבי ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדום. בסדומיים כתיב וחטאתם כי כבדה מאד (פר' וירא) חדא זמנא. ובשבט יהודה ובנימין כתיב עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד (יחזקאל ט ט) תרי זימני ואית קרא דמחוור מן הדין ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ואותן סדומיים לא נותר בהם פליטה ואלו נשתייר בהם פליטה אלא ההפוכה כמו רגע מי גרם להם כלומר מפני מה לא נשתייר בהם פליטה לפי שנאמר בהם ולא חלו בה ידים (איכה ד' ו'):

אמר רבי תנחומא לא חלת יד ליד. לפי שלא פשטו ידיהם במצות:

ס"א. חלו לשון שיכון כמו על ראש רשעים יחול (ירמיהו כ״ג:י״ט-כ׳) כלומר לא שכנה יד עשיר ביד עני ליתן לו משלו. ע"כ:

אבל אלו פשטו ידיהם למצות. דכתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (איכה ד׳:י׳):

כל כך למה היו לברות למו על שבר בת עמי. ומפורש במדרש איכה שהיתה נוטלת גלוסקאות מפיה ומפי בעלה ומפי בנה והולכת ומברה את שכינתה ומנחמת אותה והעלה להן הקב"ה כאלו בשלו ילדיהן לגמילות חסדים הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן כל כך למה היו לברות למו בשבר בת עמי לברות כמו להברות:

אמר רבי חנין. נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול שנאמר הוי יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב' ה') גוי הראוי ליכרת באיזה זכות עומדים בזכות גר אחד וירא שמים אחד שעומד מהם הקב"ה מקבל מידם אבל דור המבול לא היה יכול לעמוד להם שום זכות:

ר' לוי הוה פתח ליה לשבח. גוי כרתים גוי שהוא כורת הברית כמה דתימא כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ' ד') וכן מפורש בפסיקתא דרב כהנא ובמדרש חזית:

כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה. בני אבד וזה קיים. לפיכך מעוף השמים ועד בהמה שלפי שהיו אוכלין בהמות שמנות בעטו בהקב"ה ויצאו לתרבות רעה:

אסף עוף השמים ודגי הים. למה. לפי שהם הכשילום:

ס"א. ומכניע בחצאות. הכניע והשפיל המחיצות ומקרע בכילאות (הוי לזנות לפי והריעות):

מתחילה קודם המבול היתה אימתן של בריות נופלת על העופות משום דכתיב ורדו בדגת הים ובעוף השמים (פ' בראשית) וכו'. עד כאן:

כד הוה חד צייד. אומר לעוף לך ותשמן עצמך ואחר כך שוב אלי והוא היה עושה כן:

בלריות. אוצרות:

אותן גרעינים שחורים. המעורבים בחטין שלועזים נייל"א הן אותן זוניא שנשתיירו בדור המבול ולכך קורין אותן זונייא שזנתה הארץ והוציאה שלא כדרכה. ע"כ:

אלין זונייא מדרא דמבולא אינון. אותן זנין שעדיין נמצאין בתבואה כמעט. עדיין הן נשתיירו מדור המבול שעשתה כל הארץ זונין והיא כמו חטה דקה וארוכה וקורין אותה בלע"ז מוליין:

ס"א: אמר רבי יוחנן משפט דור המבול שנים עשר חודש נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא. חזר רבי יוחנן ואמר אי אפשר שיהא להם חלק לעולם הבא הדא הוא דכתיב בהם בעת יזורבו נצמתו בעת שנפל עליהם זרם מים בשעת המבול מאותה שעה היו נצמתין ונחלטין בגיהנם ושפיל לסיפיה דקרא וחלק אין להם עוד לעולם על דברת בני אדם על דבר אותו חטא שעשו בעולם:

כי נחמתי כי עשיתים. וסמיך ליה ונח משמע אפילו מנח נחם הקב"ה על שעשאו והיינו תמיהא מאחר שנתחרט ממנו למה לא שטפו עם האחרים אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא היה ראוי לכך אלא שמצא חן בעיני ה':

הוא מצא. הטובה והחן מאת הקב"ה אבל הקב"ה לא מצא חן בעיניו דלא כתיב וה' מצא וגו'. ע"כ: