לפי שעבר על צוויו. שכך אמר לו הקב"ה צא מן התיבה אתה ואשתך התיר לו מתחלה והוא לא עשה דכתיב ויצא נח ובניו לפיכך נתבזה שבתחלה לא היה מספר אלא עמו לבדו שבצווי נאמר ויאמר אלהים לנח. ואל בניו לא נאמר. ומשעבר על הצווי. הוסיף הקב"ה לדבר עם בניו דכתיב ואל בניו אתו לאמר:

הוסיף על הציווי. ונהג בקדושה שיצא עם בניו ולא עם אשתו לפיכך זכות היה לו שבזכות זה זכו בניו לדבר עמו:

ס"א לפי שעבר על הצווי. שצויתיו צא מן התיבה אתה ואשתך והזהרתיו על פריה ורביה דכתיב ופרו ורבו על הארץ כשתצאו מן התיבה ותהיו על הארץ פרו ורבו והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו והמתין לשמש עד שנטע כרם ושתה ממנו לפיכך נתבזה בתשמיש שאינו הגון וישכר ויתגל בתוך אהלה:

רבי נחמיה אומר. אין זה עובר אלא מוסיף על ציווי ראשון שנצטווה בבואו אל התיבה שיהיו הוא ובניו לעצמן ואשתו ונשי בניו לעצמן ונהג בקדושה לכוף את יצרו ולא למהדר בתשמיש לפיכך זכה לדיבור:

פרט לשני דורות. שלא הוצרך להראות הקשת בימיהם שצדיקים גמורים היו:

הוו תניין בהדא. שמועה מדרבי שמעון בן יוחאי ונתקשו באותה שמועה אמרין הא מרה דשמעתא ניעול ונשייליה אזל אליהו לגבי ר' שמעון בן יוחאי אמר ליה ר"ש לאליהו מן עמך מפרש בפסיקתא שכבר נפטר רשב"י ונראין הדברים מדקאמר ליה נראתה הקשת בימיו דמשמע בימיו ולא בימי ועוד שרשב"י תנא וריב"ל אמורא:

אפשר כן. שיהא הקשת שוה לו שאתה מפרש לשון קשת דבר שהוקש למראה כבוד:

אלא קשיין דפרי. קשייתא דפרי שהוא טפל לפרי ברוציץ בלע"ז:

והיה בענני. סימן להוריד מים על הארץ אשיב חמתי על הארץ:

קולב. קרדום בקרדומות באו לך מתרגמינן בקולביא:

בקש ליתנה ביד בנו ונתנו ביד עבדו. כדי שיירא הבן אף כאן בענני ענן להביא מבול על הבריות אשיבנו על הארץ ולא על האדם:

בני פמליא של יהושע. בני עסק שלו שהיו עמלים עמו לכבוש את הארץ וליוה אותן עד הירדן וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו שהיה לו לחזור יחידי לביתו חזרו וליוו אותו עד ביתו שאין כבוד לו שיחזור יחידי לביתו:

ורבי יודן. פליג דקסבר לא נטלו רשות אלא פעם אחת אבל כשחזרו וליוו אותו עד ביתו ברכם ברכה שנייה:

ואוחרנא דרש כבר כתיב ביום השמיני שלח את העם. ויום שמיני של חג הוא שנים ועשרים של תשרי וכתיב ביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העם:

שהללנו את השבת. בקרבן חנוכת המזבח:

וכדי לפייסן. ראוי לפייסן:

מה תלמוד לומר ותבא ותגד לאיש האלהים. וכי מה צורך היה לה לחזור להגיד לאלישע שנתקיימה נבואתו אלא ויעמוד השמן שהוקר השער של שמן ובאתה לשאול אם תמכרנו מיד אם לאו ותמתין עד שיהא יקר יותר:

אותה מדת הדין. שהיתה עד עכשיו מתוחה כנגד ישראל שהיו המצריים משתעבדין בהם הפכה הקב"ה כנגד המצרים:

בין אלהים זו מדת הדין של מעלה ובין כל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה ולמדת שכל זמן שמדת הדין נעשית למטה שאין העולם אבד במים:

ר' אחא בשם ר' תנחומא בר חייא. חפצי אלו דברי תורה וחפציך אלו אבנים טובות לא ישוו בה אלא בזאת יתהלל המתהלל: