ושכחי עמך. כל אותן שעובדים עבודת כוכבים:

לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג. ראה שמים וארץ ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין אמר אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם:

ויתאו המלך יפיך. יתאו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ליפותך בעולם:

לך לך מארצך ושם תעבוד אותי בארץ ישראל שכל זמן שאתה בחוץ לארץ כאלו אין לך אלוה:

שמעי והטי אזנך. לדברי. לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך מפורש בתנחומא זו עבודת כוכבים שנאמר אומרים לעץ אבי אתה:

אחות לנו קטנה. זה אברהם שאיחה להקב"ה עם כל העולם כולו כזה שהוא מאחה את הקרע:

קטנה. שעד שהיה קטן סיגל מצות ומעשים טובים:

ושדים אין לה. אב לא למדו רב לא היה לו מהיכן היה לומד תורה ס"א:

אם מעמיד דברים כחומה. כנגד נמרוד כחומה שאדם הדן עם חבירו וממאן לעשות רצונו הוא נעשה כנגדו כחומה כמה דאת אמר ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ע"כ ומפרש בתנחומא נבנה עליה טירת כסף אם נותן נפשו על קדושת שמו נבנה עליה טירת כסף אגדל את שמו בעולם. ואם דל הוא מליתן נפשו על קדושת שמו נצור עליה לוח ארז:

ס"א. מה הצורה הזאת אינה אלא לשעה שצרים בששר. ע"כ:

אמר אני נותן נפשי על קדושת שמך אני חומה מעמיד אני דברי כחומה ושדי כמגדלות אלו בני חנניה מישאל ועזריה שאף הן עתידין להעמיד דבריך כמגדלות שמוסרים נפשם לכבשן האש:

רפאנו את בבל בדור אנוש. שלא שטפו מים אלא שליש של עולם בדור אנוש ונתרפאת בבל מאותו שטף ולא נתרפאת בימי המבול שכיון שלא שבה בימי המבול נשטפה:

עזבוה בדור הפלגה. ונלך איש לארצו על כן קרא שמה בבל כי שם וגו' ונתפרשו הכל משם ואף אברהם פי' דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך:

אמר ר' יצחק. למה סמך הכתוב מיתת תרח ליציאתו מחרן:

אם לענין חשבון. שנים של תרח אתה מוצא שהיו ר"ה שנים ואתה מוצא בצאת אברם מחרן עדיין נשתיירו משנותיו של תרח ס"ה שנים תדע שכן הוא בן שבעים שנה הוליד תרח את אברם ואברם בן שבעים שנה בצאתו מחרן דמה שכתוב בן ע"ה זהו היה ביציאה שנייה אחר חזרתו מברית בין הבתרים כדאיתא בסדר עולם ומכל מקום בראשונה היה בן שבעים. שבעים ושבעים שתי פעמים הם ק"מ נמצא שכשיצא אברם מחרן עדיין היו משנותיו של תרח ס"ה שנה ואתה סומך מיתתו ליציאה. ונראה בעיני לפרש דבר זה שנית לפי שמפורש בערבוביא. אם לענין החשבון צריך מתבקש לו לתרח ס"ה שנה לחיות כשיצא אברם בראשונה מחרן שבן שבעים שנה היה תרח כשהוליד אברם. ותנינן בסדר עולם אברהם אבינו בן שבעים שנה היה כשנדבר עמו בין הבתרים וחזר לחרן ועשה שם עוד חמש שנים נמצא שכשיצא מיציאה הראשונה שלא היה תרח אלא בן ק"מ שנה ומה שנאמר ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן זה היה ביציאה שנייה:

רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר לך לך שני פעמים אחד מארם נהרים וא' ארם נחור עיר אחת נקראת ארם נהרים על שם שהיו שתי נהרות מקיפות אותה. ואחרת היתה שמה ארם נחור:

ר' נחמיה אמר לך לך שתי פעמים אחד מארם נהרים. ביציאה ראשונה ובא לארץ ישראל ואז נדבר עמו בברית בין הבתרים ואחד שהפרידו מבין הבתרים והביאו לחרן:

מהדרו של עולם הקדשתיך. ממזרח שהוא מקום הדרו של עולם דכתיב קורא ממזרח עיט:

מרחם משחר מרחמו של עולם שחרתיך. ממקום שהאורה יוצאת כעובר היוצא ממעי אמו מפורש בתנחומא עמך הייתי בשעה שזיינת חיילותיך ונתנדבת להלחם עם המלכים:

ס"א. ושותים ופוחזים. גבוהי עינים היו ולועזים גייש:

אית תחומי במעיא. וכי יש תחומים במעים שאני יודע איזה מהם אני אוהב יותר:

מכברות. בליי"ש בלע"ז:

ומנח לא העמדת שבעים אומות. כלומר והלא נבראו שבעים אומות ואתה אומר לי ואעשך לגוי גדול ואין עשייה אלא בריאה וכבר הם ברואים אלא ואעשך ממה שאני בורא אותך בריה חדשה ע"כ:

ואשימך לגוי אין כתיב כאן אלא ואעשך לגוי. ממה שאני בורא אותך בריה חדשה. שאתה נימול את פרה ורבה ותהיה לגוי גדול ואין עשייה אלא בריאה כמה דתימא ויעש אלהים את הרקיע:

ג' גדולות. ואעשך לגוי גדול א' ואגדלה שנים ואברהם היו יהיה הרי שלשה:

ד' ברכות. ואברכה מברכיך והיה ברכה ונברכו בך הרי ד' אמר ר' ברכיה לפיכך נתן לו ברכות הללו שהדרך גורמת לג' דברים הללו:

ממעטת פריה ורביה. שאין דרך ארץ לשמש בדרך:

וממעטת את היציאה. נכסיו:

וממעטת. את השם. שאין אדם יכול לעסוק במצות בדרך כאדם שיושב בשלוה בביתו:

מבית לבית חלוק. אפילו כשאין אדם יוצא אלא מבית לבית אי אפשר שלא יאבד חלוק או דבר אחר:

מאתר לאתר נפש. ממקום למקום פעמים שמאבד נפש אחת מנפשות ביתו מרוב הדרך ומטורח:

ברם את לא ממון תחסר ולא נפש תאבד:

מוניטין. מוניטה בלע"ז ומצודתי בשוחר טוב מפר' מוניטין דידי:

הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא השמימה. בה"א זה בראתי את עולמי הריני מוסיפו על שמך וקוראך אברהם ואת פרה ורבה:

ואמר ר' יודן והיו אותיותיך מנין אברככה. מה אברככה מנין רמ"ח אף אותיותיך אותיות שבשמך רמ"ח וא"ו שבואברככה אינה מן המנין שאינה באה אלא לשמש בתיבה:

שבתחלה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים שבו כמנין אברם הוסיף בו ה"א המליכו על רמ"ח אברים שבאדם שתי עיניו שתי אזניו וראש הגויה שאברהם כמנין רמ"ח אברים ואברככה כמו כן מנין רמ"ח אברים. ס"א. שראה זרעו. ושמע באזניו שיצאו ממנו ששים רבוא ומעכשיו הוא מוליד ולא היה עליו שום אבר לבטלה ע"כ:

לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך. לא קנה אדם אפילו פרה מאברהם עד שנתברך שדרכו של קונה בשעה שהוא קונה שהוא שם את הדבר כמה הוא שוה:

ולא שם לו. שלא מכר לו עד שנתברך שכל מי שעושה עמו סחורה מתברך ממנו בין ליקח ממנו בין למכור לו:

תני אלו ברכות ששוחה בהן ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף. לפי שכן דרך בני אדם בנוהג שבעולם אדם בא לפני מלך בשר ודם מיד הוא כורע ומשתחוה בא לפרוש הימנו משתחוה והולך לו אבל כל זמן שמדבר עמו אין משתחוה לו על כל דבור ודבור שנראה כיוהרא וכ"ש לפני הקב"ה לפיכך בברכה ראשונה שוחה תחלה וסוף ובמודים שהיא אחרונה שוחה תחלה וסוף ולא אחרונה לכולן שעדיין יש שים שלום שבה הוא פורש ופוסע לאחוריו כבשר ודם שפורש מן המלך אבל אחרונה היא לשאר וכל זמן שמתפלל אין כבוד להשתחוות בכל פעם ופעם בכל ברכה וברכה הוא שאמרו כאן ומי שהוא שוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה:

כהן גדול. סוף כל ברכה שוחה והמלך תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה:

כל משפחות האדמה. הדא הוא דכתיב ויודע הדבר למרדכי ויגד וגו' מרדכי מהול אחשורוש ערל וכי מה איכפת ליה אם מבקשים לשלוח בו יד ולמה חס עליו אלא אמר כלום יעקב לא ברך את פרעה כלום יוסף לא גילה את חלומו כלום דניאל לא גילה לנבוכדנצר את חלומו אף אני אעשה כן:

הם נשאלין לנו ואנו מגלין להן. ויגד לאסתר המלכה:

רבי נחמיה אומר. לכך הגיד שאמר מרדכי בעצמו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובאיזה דבר הן צריכים לנו אם לעתר הן צריכים לנו אינון עתירים מינן. אם תאמר בעושר והלא הן עתירים ממנו אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הן שואלין מכאן שמצוה לגלות מיד ויגד:

גואל שאני מעמיד ממך. יהיה מתבקש לדבר בת שבעים וחמש כמנין הדס"ה זו אסתר שנשאת למלך בת חמשה ושבעים שנה כמנין הדס"ה:

ויעבור אברם בארץ וגו'. והכנעני והפרזי אז יושב בארץ עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ כי לא שלם בארץ עונם עד עכשיו להתגרש משם:

לזרעך. אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח זה שיכן לבשורת הארץ מזבח זה שבנה לא בנה כי אם לבשורת הארץ שכן מפורש לפנינו ג' מזבחות בנה וכו':

מקדם לבית אל. מהו מקדם לבית אל לשעבר מקדם היתה נקראת בית אל ועכשיו בימי ירבעם היא נקראת בית און אמר רבי אלעזר לא זכתה שתהא נקראת בית העומד הרי היא נקראת בית עמל תמן קריין לפעלא טבא עמידא ולהרהון של מי רגלים עמילא בית העומד בית החומה כמו יקח מכם עמדתו:

ויט אהלה. א"ר חנינא אהלה כתיב נטה אהלה של שרה ואח"כ אהלו:

אחד לבשורת הארץ זה הראשון. ואחד. שלא יפלו בניו בעי זה שני:

ואחד לקנינה. זה שלישי. ראשון וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לבשורתה. שני ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח התחיל מתפלל שלא יפלו בניו בעי:

לקנינה. דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה וסמוך ליה ויאהל אברם וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה':

ס"א ובגמרא לא נקט בנין המזבחות כסדרן כי אותו שבנה בעי לא היה שלישי כי אם שני והכתוב מוכיח כי שניהם כתובים כאחד זה אחר זה ומזבח של בשורה ראשון ומזבח של הקנין לאחרון ואיידי דבעי לפרש מעשה דיהושע קודם נקט ועשאו אחרון:

ויקרא בשם ה'. מקום שהיה רגיל להתפלל שם ע"כ:

התחיל מגייר את הגרים. הקריא שמו בפי הכל התחיל קובע חק: