קוזזות אדמה. כתיכות כמו קציצות:

עלה אביו לנדותו. שאחיו קטרגו עליו ואמרו לו ראית אלעזר בנך שהניחך לעת זקנותך שאינו משמשך היום ולמחר לאחר פטירתך יחלוק עמנו בנכסיך:

באבות דר' נתן מפרש ציצית הכסף וכן כתוב שם ציצת הכסף ומפרש לפי שהיה מסב על מטות של זהב וכסף נקרא ציצת הכסף ומפרש בגיטין:

נקדימון. שנקדה לו חמה בעבורו:

בן כלבא שבוע. שכל הנכנס לביתו רעב ככלב יוצא שבע:

מפרש בתנחומא חרבם תבא בלבם. אלו ארבעה מלכים שעד עכשיו לא היה חרב בעולם ובאו הם ופתחו בחרב כדכתיב חרב פתחו רשעים לפיכך חרבם תבא בלבם. ס"א. כמה שהוא אתי בחליטין. בחטיפה. כמו שחטפו הדבר במהרה כמו וימהרו ויחלטו הממנו. ס"א. ושבו אל שדה העמלקי. וגם את שדי האמורי ואף כל רכוש סדום ועמורה ואת לוט ואת רכושו לקחו והלכו להם כך הלך בחטיפה שבא אברהם והציל את כל השביה וחטפה מידם:

אמר רבי אבין. פליג על ר' שמואל בר שילת ע"כ. והוא כמו דבר אחר מהו כל עומת שבא כן ילך רמז רמז כשם שבאו ארבע מלכיות להזדווג ולהשתעבד בהם והנה אימה חשכה גדולה אלו ארבעה מלכיות כמו שמפרש לפנינו:

ויהי בימי אמרפל. מה צרה היתה שם עשו מלחמה:

לאוהבו של מלך. שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה עושה להם טובה ונושא להם פנים בשבילו וכיון שבאו ברברים ונזדווגו לו לאוהב להלחם בו אמרו אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה מעכשיו כמו שהוא למוד עד עכשיו שאם נהרוג את אוהבו של מלך מה טיבו אצלנו. כך אברהם היה אוהבו של הקב"ה. שנאמר זרע אברהם אוהבי ובשבילו היה הקב"ה נזקק לעולמו להיטיב להם שאפילו ספינות שהיו מפרישות בים הגדול ניצולות בזכותו של אברהם אבינו וכיון שבאו ברבריים להזדווג לו התחילו הכל צווחין ווי ומניין שלא באו להזדווג אלא על אברהם שנאמר וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש ואמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם והן מבקשין לסמותה:

אם אין זקנים אין נביאים. ואם אין נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו בישראל מה עשה נעל בתי כנסיות ובתי מדרשות הה"ד צור תעודה חתום תורה ובויקרא רבה אם אין חכם אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין שכינה שורה בישראל מה עשה נעל בתי כנסיות ובתי מדרשות:

פרוסטוגמא. פירוש האגרת פתשגן כתב הדת מתרגמינן פי כתיבא ודיוטגמא:

ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה. מפורש במקרא כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר על האח:

נטלו אותו והכו אותו והגבו אותו. פירש הענישוהו קנס תרגום וענשו אותו ויגבון מיניה:

ליפס. מס המלך:

אוי לדור ששפטו את שופטיהן:

ויהי בימי שפוט השופטים. מה היו עושין כשהיה אחד מהם עושה דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל הדיין מה שהדיין צריך לעשות לנשפט הנשפט עושה לדיין. אמר להם הקדוש ברוך הוא. אתם מאבדים את שופטיכם חייכם שאני מעמיד עליכם שופט שאין אתם יכולים לעמוד בו ואי זה זה מכת רעב שנקרא שופט שנאמר אף כי ארבעת שפטי וגו':

הא כתיב ויהי ביום השמיני ושמחה היתה שם שהוקם המשכן ושניתנה כהונה. והא כתיב ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו:

אף היא אינה שמחה. שבו ביום בא נתן הנביא וא"ל רק אתה לא תבנה הבית:

איפופסין. פירעון בלשון יוני:

כוש. שהיה כושי ודאי:

ס"א. שיצא מנמרוד שנאמר וכוש ילד את נמרוד. ע"כ:

נמרוד. שהעמיד מרד בעולם:

אמרפל שהיתה אמירתו אפלה. שהיה גוזר גזרות רעות. אמרפל דאמר ואפלי בעלמא כל העולם משתחוים לו:

ס"א. ששחק בבריות. כדאמרינן צד את הבריות בפיהם. ע"כ:

דאפלי באברהם. שחק בו שהשליכו לכבשן האש שאין אפלי אלא שחוק כדאמרינן חד היה מפלי בבני ירושלים:

א"ר יוסי ממלחייא. שם מקום:

תמן תנינן איסרין לשם אלסר. מטבע שאנו קורין איסרין לשון אלסר אנו קורין אותן איסרים לפי שהוא שתיקן מטבע זו:

א"ר לוי אתר הוא תמן ברומי מצטווח גוים. מקום הוא ונקרא כן:

שנתבלעו דיוריה. בהפיכת סדום:

עמק השדים. שהיה מגדל סדנין עצים גדולין שהיו ראוין לעשות סדין מהם שהיו גדלין בו אילנות שהיו עושין מהן סדנים לטבחים ס"א של פחם ע"כ:

ד"א שהיה עשוי שדים שדים תלמים. כמה דתימא תלמי שדי וכתיב יפתח וישדד אדמתו אף הוא לשון תלם שכשאדם חורש עושה תלמים בשוה:

דבר אחר שדים. שהוא מניק את בניו כשדים הללו שמשמנין את התינוק כך היא מוציאה פירות שהיו כחלב ודבש והיו משתמנין בהם:

ששם הושוו כל אומות העולם ועשו לו בימה גדולה. לאברהם כשחזר מן המלחמה והושיבוהו למעלה:

שהוא מסוכך באילנות. ואלו הן שבעה מיני אילנות שהיו שם זה למעלה מזה:

א"ר תנחומא גפן תאנה ורמון וגו'. ומפרש במדרש הרנינו שאין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה מיני אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך לקיים מה שנאמר נתיב לא ידעו עיט:

ס"א. צורת היאורים. סלעים ע"כ:

רבי יוסי אומר שתים עשרה שנה עבדו ושלש עשרה שנה מרדו:

רשב"ג אומר כולהון שלש עשרה שנה הוו. דבין עבודה ובין מרד לא היו כי אם שלש עשרה וה"ק שתים עשרה עבדו ובשלש עשרה מרדו מה מקיים רשב"ג ובארבע עשרה שנה בא וגו' אלא בארבע עשרה למרדן כלומר חשוב שנת מרד שלהן עם עבודתן ועם שנה זו הרי ארבע עשרה:

והמלכים אשר אתו. בעל הקורה טוען בעביה. שבו תלה הכתוב המרדות והעבדות דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וגו' לפיכך התחיל הוא במלחמה תחלה ונכנס הוא בעובי הקורה ושאר המלכים נעשו טפלין לו דכתיב את כדרלעומר תחילה ואחר כך המלכים אשר אתו:

ס"א. ואת הזוזים. בעלי כחות היו ע"כ:

בשוה קריתים. שתי עיירות היו ששמן שוה היינו דכתיב קריתים שתי קריות היו:

ואת החורי זה טרופולים. מטרופולים משכיר די"ל פורט"י. פולו הוא שער ס"א מטרופולי שומר השער ולשון יוני הוא ובלע"ז וכו'. ע"כ:

ולמה קורא אותה חורי שביררו אותה ויצאת להם לחרות בדור הפלגה כלומר שנתקיימה בידם לפי שמצינו כתוב וימצאו בקעה בארץ שנער וכתיב ויפץ אותם משם אבל אלו בררו להם את החורי ונתקיימה בידם לעולם:

בחצצון תמר בעין גדי דתמריא. מקום תמרים היה מקום שמסובך בתמרים:

ס"א. מסקן חמר. בורות מלאים חומר כדי שיפלו בהם שונאיהם העולים כנגדם. ע"כ:

ר' יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר ויפלו שמה אלו האוכלוסין והנשארים הרה נסו אלו המלכים ר' נחמיה אמר ויפלו שמה אלו המלכים והנשארים הרה נסו אלו האוכלוסים:

על דעתיה דרבי יהודה. דאמר הנשארים אלו המלכים ניחא לפי שמצינו לאחר מכאן שכתב ויצא מלך סדום לקראתו ואלמלא שניצול היאך היה יוצא לר' נחמיה דאמר ויפלו שמה אלו המלכים קשיא ומשני ודאי נפלו אלא ניצולו כי הא דרבי יונתן דאמר שהוצל מן החומר שנפל:

ואת כל אכלם. רבי יהודה אמר זה עבודה ר' נחמיה אמר אלו הכותבות:

ויקחו את לוט ואת רכושו. מה עשו ללוט נתנו אותו בסוהר:

ויבא הפליט. שנפלט מאותם שכתוב בהן ויכו את רפאים בטשתרות קרנים הדא הוא דכתיב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:

המרה פנים לאברהם. העיז פנים לנגדו והחזיקו למול:

ס"א החליפו לענין טוב שלא אמר לאברהם מה שאמרו לו חביריו אלא אמר לו לימול. ע"כ: