איתתיה דרבי יוסי הוות מכתשא עם אמתה. היתה עושה מריבה עם שפחתה וכחשה רבי יוסי שאמר הדין עם שפחתה אמרה ליה למה את מכחישני בפני שפחתי א"ל לא כך אמר איוב אם אמאס משפט עבדי ואמתי (איוב ל״א:י״ג):

הריני נגלה עליו ומברכו. דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ׳:כ״א):

שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו. דכתיב כי היום ה' נראה עליכם (ויקרא ט׳:כ״ב) וכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם:

לשני תינוקות. שברחו מבית הספר זה לוקה וזה מרתת כך פחדו בציון חטאים אלו השוגגין יש להם להתפחד:

חנפים. רשעים מזידין שעתידין ליתן את הדין פירש המקרא מי יגרום לנו לגור בציון עם הקב"ה שהוא אש אוכלה ועם משרתיו שהן מוקדי עולם ולפי שפסוק זה הולך צדקות בסמוך לו התחיל ודורש למעלה הימנו עד שמגיע לו:

אטימס. מזומן בלשון יוני:

שלח ידיו בשלומיו. שלח ידו באותן שהיה להם להיות שלמים כנגד הקב"ה ומחלל ברית שלהם ומורידן לגיהנם ונותן ערלה במקום מילה:

כחום היום. הרי שש שעות אמורות הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בארבע שעות או חילוף הדברים כחום היום בארבע שעות והלא בד' שעות אין חום אלא במקום שהחמה זורחת שבד' שעות טולא קריר ושמשא שריב בו' שעות טולא ושמשא שריבין כחדא אם היום חם בכל מקום לפי שחמה זורחת בחצי יום בכל מקום הא אין לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון כחום היום בו' שעות וחם השמש ונמס בד' שעות שבמקום שהחמה זורחת נמס:

אמר ר' ינאי נקב ניקב בגיהנם והרתיח כל העולם כולו על יושביו בשעה קלה. אמר צדיק זה בצער מחמת מכת מילתו והעולם בריוח מוטב יהא כל העולם בצער שאני מיחם היום ויהא הוא בריוח שהחמה יפה לו ואחר כך והנה שלשה אנשים נצבים עליו:

שמות חדשים עלו בידן מבבל. כמו שמצינו במגלת אסתר רובן של שמות הי"ב חדשים וקודם לכן לא נתגלו וכן שמות מלאכים דכתיב מיכאל שרכם (דניאל י' כ"א) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון (שם ט' כ"א) וקודם לכן לא נתגלו לפי שכתוב והנה שלשה אנשים ולא נתפרשו שמותן:

אמר רבי לוי. אחד מן המלאכים נדמה לו בדמות נווטי שכן קורין לספן בלשון יוני נווטי וכן מצינו בספר ישעיה בורא השמים ונוטיהם מנהיגיהם:

ואחד נדמה בדמות סדקי. מוכר פת:

בדמות ערבי. ישמעאלי:

מפולש היה. לפי שנאמר וירא וירץ אהלו מפולש היה כדי שיראה מכאן ומכאן העוברים והשבים והיינו דגרסינן ביתו פתוח לרוחה היה:

אם רואה אני אותם מפליגין בדברים אני יודע שהן באין לדור אצלי:

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן וגו'. תני ר' חייא למלאך הגדול שביניהן זה מיכאל כדגרסינן במסכת שבועות כל שמות האמורים באברהם קדש חוץ מזה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן וגו':

כך כתיב ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך שנאמר ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו' (במדבר י"א). בשר כנגד בשר רץ כנגד רץ הוא רץ ושליו רץ זה כנגד זה:

א"ר יצחק. בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהאי פיתא מזוניתא דלבא:

וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם. לב אחד שאין להם אלא לב אחד:

שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא לבכם. עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש מחול לצדיקים שנאמר שיתו לבכם לחילה (תהילים מ״ח:י״ד) לחולה קרי לשון מחול לומר לך אף על פי שעסוקין בדברי שמחה אין יצר הרע שולט בהן:

אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אתה שיש לפניך אכילה ושתיה תעשה כאשר דברת כמו שאמרת תעשה לעצמך:

ותני יומא לבר דכר. כשם שעשית לנו משתה עכשיו כך יזכה אותך הקב"ה לעשות משתה יום תניין בבן זכר שיתן לך הקב"ה:

שלש לחביץ. קדרה:

ושלש למיני מלוטמיא. למיני מתיקה:

הוא מדבר סין הוא אלוש. ולמה שינה הכתוב לקרותו אלוש בזכות מי שאמר לושי. מאיזו זכות זכו ישראל שניאן להם מן במדבר בזכות של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות:

אמר ר' חנינא. המעולה בחמאה אחד מששים בחלב והבינוני אחד מארבעים והקיבר כלומר הגרועים אחד מכ':

ואל הבקר רץ אברהם אמר ר' לוי לקדם אותה אומה שנאמר בהם אפרים עגלה מלומדה. להקדים להם דבר שיהיו מתכפרין בו:

אי רך יכול חסר. פירוש כחוש ת"ל וטוב:

אפרים מקשאה מוכר קשואין ואמרי לה מקש' הלכות:

עד שלא יצא ידיהן נצבים. עד שלא יצא ידי חובתן נצבים עליו משיצא ידי חובתן והוא עומד עליהם:

ס"א ד"א אימתו היתה עומדת עליהם מיכאל מירתת וגבריאל מירתת. מפחדו של א"א כלו' אימתו היתה עומדת עליהם:

כ"מ שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה. כגון או בדרך רחוקה נקוד על ה':

נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה. כגון כאן שהנקודה רבה על הכתב שבאליו אי"ו נקוד למ"ד אין נקוד אתה דורש את הנקודה דורש איו איו אברהם שכשם ששאלו לאברהם איה שרה אשתך כך שאלו לשרה איו אברהם:

רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן. ר"א אומר תבורך מנשים זה דור המדבר שהיו יושבים באהלים דכתיב איש לפתח אהלו (במדבר י״א:י׳) ולמה תבורך מהן לפי שהן ילדו ומה היה מועיל להם שאלמלא היא שהרגה את סיסרא כבר היו אבודין אותן שהן ילדו:

רבי שמואל בר נחמן אמר. תבורך מן האמהות שהיו יושבות באהל דכתיב ושרה שומעת פתח האהל וכתיב ויביאה יצחק האהלה וכתיב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות וגו' (פ' ויצא) שאלמלא היא כבר היו אבודין:

פתח האהל והוא אחריו זה ישמעאל מפני היחוד שהיה ישמעאל ממוצע בין שרה למלאכים כתרגום ירושלמי וישמעאל מצית ליה מאחורוהי מאחריו של מלאך:

ד"א והוא אחריו. הרגיש שבאת אורה. שהמלאכים היו יושבים בחוץ תחת העץ והיה האהל מאחוריהם שאחוריהם אל אהל שרה ובשעה שהיו אומרים לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך באת שרה לציית לשמוע מה הם מדברים וכיון שקרבה לשמוע מה הם מדברים הבהיקה החצר מהוד יפיה כמו שדרשו בספר הזה שהבהיק ארץ מצרים מאורה וכיון שבאת אותה אורה מאחרי המלאך הרגיש המלאך וכן נוהג בעולם כל זמן שאדם יושב באפלה אם יש נר או אבוקה לפניו אינו מרגיש מאורה אבל אם האור באה מאחריו הוא מרגיש:

א"ר יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת"ל ואברהם זקן אלא כשנולד יצחק החזירן הקב"ה לימי נערות:

א"ר אמי כאן זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית:

חדל להיות לשרה אורח כנשים כמה דתימא כי תחדל לנדור. נמנע ממנה לבא ווסתה כדרך הבחורים אלא כדרך זקנות שווסתן רחוקה אחת לג' חדשים:

בקרבה לאמר. זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך שכתבו לו בקרוביה לאמר:

אתם מיילדין עצמכם ומזקינים אדוניכם. עושים עצמכם כבחורים ואומרים שזקן אדוניכם כלומר שאתם תולין הדבר בהן. שאף שאת תולה הדבר באברהם. חייך שאף בך הדבר תלוי:

ואני זקנתי מלעשות נסים. שיהא לו ילד:

ואדני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי כדי להטיל שלום בינו לבינה:

לאחד שהיו בידו שתי קפליות. פותחות כעין שעושין למרצופים ויש ספר שכתב ספליות ספלים הוליכם אצל נפח אומרים לו יכול אתה לתקנם וכו':

מעולם לא נזקק הקב"ה להסיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת. שרה:

כמה כרכירים כרכר. כמה חיזורים חזר להסית עמה:

מתלא אמר. אכלית אשקית לווית האכלת אורח משלך והשקית משלך עשה לו לוויה: