רצות אין כתיב כאן אלא רצוא. לשון רצוי ולא לשון מרוצה שהן רוצין לעשות שליחותן:

כמראה הבזק כזה שהוא בוזק גפת בכירה. מפזר פסולת של זיתים בכירה לדולקן ומסיק אש באחד מהן מיד הן נדלקים כולם מריח השמן שבהן כך קלין לעשות שליחותך:

נפטרין מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב. ומניין שבאו אצל אברהם בשש שעות דכתיב כחום היום והיינו בשש שעות כמו שאמרנו ובאין לסדומה בערב והרי הכתוב מתמיה עליהם כיון שהן קלין בשליחותן היאך עכבו כל כך שבאו לסדום בערב בתמיהה אלא מלאכי רחמים היו וממתינים כל הדרך הזה כסבורין שמא אברהם מוצא להם זכות:

והוא באחד ומי ישיבנו. נעשה שליחותו באחד:

ויבאו שני המלאכים סדומה. כתיב ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כלומר כל א' וא' לשליחותו ואת אמרת שני אתמהא:

להלן על ידי שהיתה שכינה על גביהן אנשים. לגבי שכינה לא נחשבו כי אם כאנשים. כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות. ממשלה:

אברהם שהיה לו כחו יפה נדמו לו כדמות אנשים. שלא היה מתיירא מהם:

לוט שכחו רע נדמו לו כדמות מלאכים. שהיה מתיירא מהם ובמדרש רבי תנחומא מפרש אברהם שהיו מצויים אצלו כל שעה לא הרגיש בם כי אם כאנשים אבל לוט שלא היו מצויים אצלו הרגיש בהם כמלאכים:

אמר ר' תנחום לאחד שנטל ממשלה מן המלך עד שלא הגיע לבית אודיין שלו מהלך כפגן. אודיין מקום גדולתו וישובו כדגרסינן במשקין אודייני ופירשו הגאונים שהוא מקום ישוב ומדרש רבי תנחומא מעיד עליו דאמר כל הימים שהיה מהלך בדרך היה מהלך כפגן משנכנס וישב במקומו התחילו מכבדין אותו ואית דגרסי לבית אודן שלו ואומרים שהוא לשון יון:

ובשעה שהוא דן את העולם בלילה דן אותם. בשעה שהם ישנים מן העבירות להטותן לכף זכות משום דכתיב ורחמיו על כל מעשיו (תהילים קמ״ה:ט׳):

ישפוט תבל בצדק. אלו ישראל שמתובלין במצות:

ארכי דיינין. גדול הדיינין:

ה' ראשי דיינין היו בסדום קו שקר ורב שקר רב נבל ורב מסטי דין וקלא פנדא. קו שקר מדת שקר:

סורו נא אפילו איני כדאי סורו נא עקמו עלי את הדרך. היה לו לומר בואו נא מהו סורו נא מדרך הישרה ועשו שלא כדין אע"פ שאיני כדאי לכם:

אברהם מקפיד על טינופת עבודת כוכבים לפיכך הקדים רחיצה. שהיו משתחוים לאבק רגליהם:

ויש אומרים אף זה עשה כשורה. שהקדים לינה:

כדי שיצאו ויראו אבק שעל רגליהם ולא יאמרו אנשי סדום אלו לנו. אבל לכשיראו אבק שעל רגליהם יאמרו לא לנו אלא עכשיו באו ומה שכתוב ורחצו רגליכם למחר רחצו רגליכם כשתלכו ולא כשבאו:

ממאנין בקטן. זה לוט:

ואין ממאנין בגדול. שאמרו לו כן תעשה כאשר דברת:

ויפצר בהם הכניס בהם אף וצרה ויסורו אליו הדא אמרה סייעתא לההיא דאמר רב הונא עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באין אצלי. והם עשו כמו כן דכתיב ויסורו ולא כתיב ויבאו:

מצוה גדולה עמדה על המלח. מצות דורש:

דהוה אמר. לוט לאתתיה הב לאלין אכסנאין קלי מלח:

אף הדא סוניתא בישתא את בעי מלפא הכא. מנהג כעור כדאמרינן סניא הדא דר' כעורה זו ששנה ר':

טרם ישכבו התחילו המלאכים שואלין אותו ללוט שאלות:

ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. אנשי העיר שבאו ממקום אחר לדור שם ואנשי סדום שנולדו שם:

רק לאנשים האל. לשון קשות לשון קושי:

ד"א אלהות הן אלו כלומר חזקים הם אלו כמו את אלי הארץ:

בצל קורתי מלמד שהטו עליהן צל. כהדא דתנינן אצלי ודוך. לא תטה. לא תצלי:

אמרה ליה ללוט בעלה אין בעית למיקבלהון קבילהון בחולקך. ומפרש בתנחומא מלמד שבקש להכניסן לתוך ביתו ולא הניחה לו אשתו מה עשה הכניסן תחת קורה שלו הדא הוא דכתיב בצל תורתי שהטתה הבית עליהן כלומר שלא רצתה לקבלם בחלקה אלא הטתה הבית לצד אחד כלומר חלקה לשני חלקים ואמרה לא לקבלם בחלקה:

וישפט שפט. דין שדנו ראשונים אתה בא לעות. וישפוט שפט. לדין דינך ולעות דין אחרים:

מקטן ועד גדול. מי שהתחיל בעבירה תחלה בו התחילה הפורענות כמו שנאמר ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן לפיכך הכו בסנורים למקטן ועד גדול:

וילאו למצוא הפתח אלאין. כמא דתימר ונלאו מצרים ומה שכתוב בספרים כי אויל עמי טעות הוא:

מסטורין. סוד ורבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלה שדבר קלות לא בשביל מסטורין אלא בשביל דבורן שתלו בהן הגדולה:

ויהי כמצחק בעיני חתניו. אמרו כל העיר מלאה שמחה וצחוק וכולן יושבין בשמחה ובשלוה ואתה אומר שהמדינה נהפכת:

הדרבלין וכרכלין במדינה והמדינה נהפכת. אתמהא הדרבלין כהדא דתנינן בערכין הדרבלין לא היה במקדש שלא לערבב את הנעימה. כרכלין אף הוא מיני זמר דכתיב בספר שמואל ודוד מכרכר בכל עוז לומר לך מנגן בכל עוז:

אמר ר' חנינא משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבע מילין ומשהאיר המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין שנאמר וכמו השחר עלה וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ומסדום לצוער ד' מילין והא יתר הווין א"ר חנינא המלאך קצר לפניהם הדרך שנאמר ויאיצו אבל אדם אחר אינו הולך אלא ד' מילין ומה דאותיב והא יתר הויי' כדגרסינן בפסחים לדידי חזי לי האי אתרא והוה ה' מילין ומנ"ל משיאור המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין כמו וכמו מילא דמיא למילא מאי כמו וכמו דבר זה דומה לחבירתה כמו משיעלה עמוד השחר עד שיאור המזרח ד' מילין כך משיאור המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין מילא מדמיא למילא:

הדא איילתא דשחרא כוכבתא דצפרא היא שקרן הוא ובירושלמי בברכות האי איילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעי למה שפעמים פוחתת פעמים מוספת פירוש פעמים מקדמת כוכב לאילת פעמים מאחרת אלא כמין דוקרנין דנהור סלקין מן מדינחא ומנהרין לעלמא. בברכות ירושלמי בתחלת המסכתא מאילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ד' מילין ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין:

תרין דוקרנין. שני עמודים של אורה דנהרין הרקיע ויוצאין:

א"ר יצחק כתיב בתהלים מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום:

כמה אברור בכסף ובזהב או באבנים טובות ומרגליות:

זה שבט ראובן. דכתיב בהו ומקנה רב היה לבני ראובן:

ויחזיקו האנשים. זה מיכאל ורפאל:

בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו וגו' בחמלת ה' עליו זה רפאל שכל שמות האמורות בלוט חול חוץ מזה. ויאמר לוט אליהם אל נא אדוני תחלה אמר להם ואח"כ התחיל להתפלל לפני הקב"ה:

להמלט ההרה. רבי ברכיה בשם ר' לוי מן הן תנינן כשם שנוה הרע בודק כך נוה היפה בודק מהכא ואנכי לא אוכל להמלט ההרה אתמהא שרי בעומקא ואינון אמרי ליה סק לטורא והוא אמר כן לא אוכל להמלט ההרה אתמהא עד עכשיו היה שוכן בעמק בככר והמלאכים אומרים לו שיעלה להר והוא מסבב ואמר לא אוכל להמלט ההרה אתמהא אלא הדא אמרה אפילו מנוה הרע לנוה היפה כהר שהנוה יפה בודק:

שני פטרונין. אדונים:

אחד בן המדינה ואחד עירוני בן כפר וכעס המלך עליהם וביקש לרדותן לבני המדינה אמר המלך אם אני רודה אותה בפני בן המדינה עכשיו יהו אומרים אילו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו וכו':

השמש יצא על הארץ ועדיין לבנה קיימת וכתיב וה' המטיר על סדום שכן בכל חדש באמצעיתו שניהם עומדים כאחד כשהחמה יוצאה עדיין לבנה נראית וה' המטיר על סדום: