ואולם הר נופל יבול זה לוט שנפל מהר. כלומר שנחסר מהר. כלומר על ידי הר. שנתרחק מישראל על עסק שעשה בהר. נופל לשון חסר כד"א לא נופל אנכי מכם.

וצור יעתק ממקומו זה אברהם. שנקרא צור דכתיב הביטו אל צור חוצבתם. שגרם לו לוט שפינה מקומו שהיו עוברים ושבים אומרים כך וכך עשה לוט והיה אברהם וכו' (כאן נחסר כמה שורות מן רש"י ז"ל):

דבר אחר הנה הוא לך כסות עינים עשי ליך כסות שיהו הכל מביטין בה ולא בנוייך:

כסות עינים כסות שהיא עושה עינים. שהכל מביטין בה:

רבי ברכיה אמר. נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונה למה כדי שלא יתבע אותה אדם אלא יהו שומעים שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה:

ריש לקיש אמר בקש להקנותה בפני בעלה. להכניס קנאה ביניהם כדמפרש ואזיל:

דבר אחר הנה הוא לך כסות עינים אמר להן אתם כסיתם ממני את העין. שאברהם אמר אחותי היא והיא אמרה אחי הוא חייכם בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים:

ואת כל ונוכחת אמר לה כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה. כלומר מפני מה אין לה כסות והלא האיש מצווה לעשות לאשתו ג' דברים שארה כסותה ועונתה:

צערו של איש מרובה משל אשה. אם מורדת עליו בתשמיש:

שהיתה נשמטת מתחתיו. בשעת גמר ביאה ומניין שצערו של איש מרובה משל צערה דכתיב ותקצר נפשו ולא נפשה:

אמר רבי חמא ברבי חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה. שיהא אדם מתפלל על אחרים:

כי עצור עצר ה'. עצירה בכל דבר עצירה בפה מלדבר עצירה בגרון מלאכול עצירה בעין מלראות עצירה באזן משמוע עצירה מלמעלה קטנים עצירה מלמטה גדולים:

ור' ברכיה אמר למה לקו בני ביתו לפי שהיו ממרין זה אומר נראה היכול אבימלך ליקרב למנעלה של שרה כדרך שכתב בפרעה שבשעה שבא לשלוף מנעלה באת עליו צרעת ואף איפרכין שלו לכך לקו עמו והוא שכתוב כאן עצירה מלמעלה ועצירה מלמטה וסמוך לו אמר רבי ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונה על שדוחקין באבימלך ואומרים לו הנראה עכשיו אם אתה יכול ליגע בשרה אירע להם שלקו עמו כל אנשי ביתו שהיו אומרים כך דטולמוסין בלשון יון דוחקין: