ר"ע אומר נסה אותו ודאי שלא יהיו אומרים הממו ערבבו ולא היה יודע מה לעשות. כלומר בפתע פתאום ובערבוב בא עליו ואמר ליה קח נא ומה היה לו להשיב אלא הנני לכך נאמר נסה שנתן לו זמן כדי לנסותו אם יקיים אם לאו ותדע שלא מטירוף דעת השיבו:

הנני לכהונה הנני למלכות. ששתי פעמים כתיב בפרשה הנני ויש לומר הנני שני נוני"ן דריש שהיה יכול לומר הני כמו והנו נצב על עולתו:

אית תחומים במעיא. כלומר יש תחום בבני מעים ממקום שזה יוצא זה יוצא וכל הבנים אהובים בשוה:

ולמה לא גלה לו בדיבור ראשון היה מאריך לו את הדברים:

א"ר לוי בר חיתא שתי פעמים כתיב לך לך. בנסיון ראשון ובנסיון אחרון ואין אנו יודעים איזה מהם חביבה אם הראשונה או השנייה ממה דכתיב אל ארץ המוריה אמור מעתה שהיתה חביבה מן הראשונה שפי' לו המקרא מה שלא עשה לו בתחלה אלא אל הארץ אשר אראך ולא פירש לו מקום ובהרנינו מפורש ממה דכתיב בשנייה בי נשבעתי נאם ה' הוי שנייה חביבה:

חד אמר למקום שהאורה יצאה לעולם. מסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית שנאמר כי מציון תצא תורה:

דכוותה ארון. חד אמר למקום שהאורה יוצאת לעולם תורה אור:

דביר למקום שהדבור יוצא לעולם. דבור של הקב"ה:

שמשם מורה לרשעים ומורידן לגיהנם:

למקום שהוא ראוי כנגד בית המקדש של מעלה. ראוי מכוון כדמתרגמינן נורא אלהים ממקדשיך ומפורש בתנחומא ובפרקי ר"א ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה:

ומתהא. תוהא:

ומתלה. כלומר עיף כמה דתימא ותלה שמייגען בדברים ארוכים כדי שיקבלו עליהם שכר:

אמר רבי אבהו שני בני אדם נהגו כדרך בני הארץ אברהם ושאול אברהם דכתיב ויקח את שני נעריו. שאול וילך הוא ושני אנשים עמו:

בשכר שני בקיעות שבקע אברהם לעצי העולה זיכה שיבקע הים פניהם שנאמר ויבקעו המים:

א"ר לוי דייך. עד כאן מלדרוש לדמות בקיעת אברהם לבקיעת שכינה: