Rashi on Bereshit Rabbah Chapter 58
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשם שהם תמימים כן שנותן תמימות. היה לו לומר מאה ועשרים ושבע שנה אלא כך הוא אומר בת מאה כבת עשרים לנוי בת עשרים כבת ז' לחטא:
Just as they [the righteous] are faultless (תמימים), so their years are also faultless. The verse could have said “127 years,” but instead it breaks it into segments: “A hundred years, twenty years, and seven years.” This teaches: At the age of 100, she was like a 20-year-old in terms of beauty, and at the age of 20, she was like a 7-year-old in terms of being without sin....
יודע ה' ימי תמימים זו שרה אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא:
“The Lord knows the days of the faultless” (Psalms 37:18) – this refers to Sarah. Rabbi Yoḥanan said: She was like a perfect, unblemished calf (עגלתא תמימתא).
נחלתם לעולם תהיה שני חיי שרה לאחר שנאמר ויהיו חיי שרה מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה אלא לומר לך שחביב חייהן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ולעולם הבא. ולפיכך הזכיר במקרא שתי פעמים חיי שרה לומר שזכתה לחיי העולם הבא הדא הוא דכתיב יודע ה' ימי תמימים ויהיו חיי שרה בעולם הזה ונחלתם לעולם תהיה לעולם הבא:
“Their inheritance will last forever” – Why does the verse repeat “the years of the life of Sarah” after already stating, “And the years of Sarah’s life were”? It comes to teach you that the lives of the righteous are precious before the Holy One, Blessed be He, both in this world and in the World to Come. Therefore, the Torah mentions “the life of Sarah” twice, to show that she merited both life in this world and eternal life in the World to Come. As it is written: “The Lord knows the days of the faultless,” referring to Sarah’s life in this world, “and their inheritance will last forever,” referring to her eternal life in the World to Come.
עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז ועדיין יהושע קיים וכבר יוצא ובא:
ותמת שרה בקרית ארבע ד' שמות נקרא אשכול וממרא קרית ארבע חברון. אשכול וממרא שניהם על שם מעשה אבל על שם ענר לא נקראת שלא מצינו מעשה וחברון נקראת על שם חבר נאה שדר בה ומצינו באברהם שנקרא חבר דכתיב אהבת צדק ותשנא רשע וגו' שמן ששון מחביריך ואלמלא שהיה חבר היאך יהו נביאים חבירים לו:
אמר רבי עזריה. לכך נקראת ארבע שמשם יצא אברהם אבינו שרדף ד' מלכים:
קוזמו קולטורון. קוזמו לשון יון עולם קולטורין שלטון:
שהוא עולה בקינסרון של ארבעה. קונסרון מזלות הדין קונסרא דשם בן נח:
בתחלה לאברהם ואחר כך לכלב ואחר כך ללוים ואחר כך לכהנים. לשבט יהודה נפלה בגורל ובחלוקה ונתנוה לכלב דכתיב ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה. ללוים לערי מקלט ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו. ובעזרא לכהנים:
ד"א שהוא מד' מקומות מגונים שבארץ ישראל. שהוא מקום טרשים ואלו הן רבי יצחק ורבנן רבי יצחק אמר דור ונפות ותמנת סרח וחברון ורבנן אמרי דנה וקרית סנה ותמנת סרח וחברון:
מהיכן בא ר' לוי אמר מקבורתו של תרח. כלומר אותה שעה קברו אותו:
א"ל רבי יוסי והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של שרה שתי שנים. שהרי היה תרח בן ע' שנה כשהוליד את אברהם ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן נמצא תרח בן קמ"ה בצאתו מחרן עדיין נשתיירו משנותיו ס' שנה שחיה ר"ה ושרה בצאתה עמו מחרן היתה בת ס"ה שנה שהרי אברהם גדול הימנה י' שנה דכתיב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד עדיין נשתיירו משנותיה של שרה ס"ב שנה שהרי חיתה קכ"ז שנה ומשנותיו של תרח לא נשתיירו כי אם ס' נמצא שמת קודם שרה שתי שנים:
אלא מהיכן בא מהר המוריה. מן העקידה ודאי ומתה שרה מאותו צער תדע שכן שהרי בת תשעים שנה ילדה את יצחק ומתה בת קכ"ז נמצא יצחק כשמתה שרה בן ל"ז שנים וקי"ל דבשעת העקידה היה יצחק בן ל"ז שנה:
אמר רבי יוחנן מן הן תנינן מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה מהכא ויקם אברהם מעל פני מתו וכי מעל פני מתו קם בכל שעה אלא שכל זמן שמתו מוטל לפניו ועליו לקברו כמוטל לפניו דמי:
גר ותושב אנכי עמכם. גר. דייר. דרך עראי. ותושב. מארי ביתא אם רציתם הריני כגר עמכם ואם לאו הריני מארי בית בעל כרחכם שכך אמר לי הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ:
ואקברה את מתי. חד. איני מבקש מכם אלא מת אחד:
קבור את מתך. אפילו מתים סגי שאת מתך לשון רבים משמע:
וישתחו אברהם. מכאן שמודים על בשורה טובה שאין וישתחו אלא לשון הודאה כמא דתימא ויאמר ציבא השתחויתי מתרגמינן ואמר ציבא ואודת:
וישתחו אברהם לפני עם הארץ מכאן שמודים על בשורה טובה. שאין וישתחו האמור כאן אלא לשון הודאה כמו שפירשנו ולפיכך משתחוים בהודאה תחלה וסוף שהודאה היא השתחואה וכן בברכת אבות לפי שהיא כעין ברכת הודאה לפי שכתוב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וגו' וצבא השמים לך משתחוים וכתיב אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם ומפורש בספר הזה כל אננקי הזה אינו אלא בשביל אברהם לפיכך נעשה סמוך מעשה אברהם למעשה שמים וארץ לומר שבזכותו נברא העולם ומצינו כתיב שם השתחואה דכתיב וצבא השמים לך משתחוים לפיכך הקדים הקב"ה ברכת אבות לברכת תחיית המתים שדין הוא מי שגרם לבריאות כל בריות הללו האמור בענין הזה שכולן משתחוים לפניו דין הוא שיוקדם ברכת שלו לשלהם והואיל ומצינו בה השתחואה במעשה אבות לפיכך משתחוים בברכת אבות תחלה וסוף:
וידבר אתם לאמר וגו' שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר פגעוני לי סרסוני לי ואם לאו צלו לי עלויה אין פגיעה אלא בקשה כמא דתימא ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. פגעוניה לי. בקשו עלי ממנו:
סרסוני. עשו לי שליחות כאדם שנעשה סרסור בסחורה:
ועפרון יושב בתוך בני חת ר' יצחק בר אמי אמר ישב כתיב חסר וי"ו אותו היום מינוהו ארכיטרטיגוס. גדול שביניהם דלא יהא בר נש רב זבין מבר נש זעיר. הדיוט:
עובר לסוחר רבי אבא בר ביזנא אמר פרגמטיא נפקת. בסחורה יוצאת ובאה:
אשר במכפלה. מלמד שנכפלה לעיני כל אחד ואחד. שכולן היו סבורים שעדיין כפלים היא שוה ממה שנתן בה אברהם:
ויקם דהות נפולה וקמת. עד עכשיו היתה נפולה ולא היתה חשובה בעיניהם משתבעה אברהם נתייקרה בעיניהם:
דבר אחר ויקם דהות דבר נש זעיר. עפרון. ואיתעבידת דבר נש רב אברהם:
דבר אחר אשר במכפלה. שכל מי שקבור בה ידוע ששכרו כפול ומכופל לעתיד לבא:
אמר רבי אבהו. לכך נקראת מכפלה שכפף הקדוש ברוך הוא קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה:
השדה והמערה אשר בו. אמר רבי מן הן תנינא. המוכר צריך שיכתוב סימנים מן הכא השדה וכמערה אשר בו וכל העץ אשר בכל גבולו מצרים שהיו לו מכאן למצרים מן התורה:
ללמדך שכל מי שמברר מקחו של צדיק כאילו קיים עשרת הדברות. שמשים דעתו ומסייע לקנותו בשוה:
בא ולבוש לבושי. ועתיק יומין יתיב: