אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו. שאינו מחלק להם נכסיו ומיישבן כראוי:

בחלותו ויחי מחליו השני מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם. אפשר לומר בחלותו ויחי מהו ויחי מחליו לומר שחוליו שני היה כבד מראשון ומשני שמת בו:

למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך. כמה תוציא למלך:

מקרו לפרוס. ארוך וקל בלשון יון:

א"ר יהושע בן קרחה הגיע אדם לפרק אבותיו קודם ה' שנים או לאחר ה' שנים ידאג מן המיתה שכן אמר יצחק הנה נא זקנתי:

אם לשנים של אבא אני מגיע. שגזרו עלי שאחיה כשנים שחיה אבא עד עכשיו מתבקש לי עדיין יש לי שנים הרבה לחיות שלא הגעתי לשנותיו:

ואם לשנות אמי אני מגיע. הנה נא זקנתי שיצחק היה באותו הפרק פחות מאמו ה' שנים שכן מצינו שאותה שעה שנטל יעקב את הברכות היה בן ס"ג שנים וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הא למדנו שהיה יצחק אותה שעה בן קכ"ב שנה ושרה חייתה קכ"ז הא למדנו שהגיע לימי אמו קרוב ה' שנים:

שא נא כליך. שחוז מאני זיינך שלא תאכילני נבלות וטריפות. אין שא אלא לשון שחיזה כהדא דתנינא אבל משיאה ע"ג חברתה ביו"ט ודבר זה שמעתי מקרובי ר"מ בר יצחק:

וכן שלמה אמר ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו מכאן לסומין שאינן שבעים:

לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפין. סל הלחם ריקן ורעב:

למאן דחמי סולגיתא מליא ושבע. מן הראייה בלבד:

הביאה לי ציד. וילך עשו השדה לצוד ציד להביא מצא טוב ואם לאו להביא מן הגזל ומן החמס:

לך נא אל הצאן לך וקדם אותה כמא דאת אמר ואתן צאני צאן מרעיתי. עשה דבר שעתיד להיות לתקנה כדמפרש:

טובים לך טובים לבניך אם מצאת מוטב ואם לאו הבא לי מפרא פורנין מתוספת כתובה שכך כתב לה בכתובה שהוא מעלה לה כך בכל יום:

לקווץ. בעל שער כמא דאת אמר קווצותיו תלתלים:

אמר רבי יצחק לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא לו. לא המשל הזה שאול הוא לדבר הזה ולא דבר זה שאול הוא למשל לפי שהרבה משלות הן שאינן אלא זכר לדבר ולא עיקר הדבר אבל זה עיקר הדבר הוא שהרי מצינו מעשה ביום הכפורים מענינו של דבר דכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו':

ואין תם. אלא יעקב:

אנוס וכפוף ובוכה. בעל כרחו אלא שלא רצה לעבור על דעת אמו:

ותקח רבקה את בגדי עשו וגו'. והלא כמה נשים היו לו לעשו. ולא נתן להם בגדיו להצניע אלא לאמו לבדה ואת אמר אשר אתה בבית אלא דהוה ידע מה עבידתיהון מה מעשיהן של נשיו ושל רבקה איזה מהן יפין:

עובדא הוה. בחדא סיעא דפריצין. בכת אחת של פריצים:

בהדא כפר חטייא והוו נהיגין אכלין בבי כנישתא כל פתי רמשא דשבא מן דהוו אכלין נסבין גרמייא ומקלקין יתהון על ספרא מקלקין ומטלקין לשון אחד בירושל' כך היו נוהגין בשעה שהיו אוכלין היו נוטלין העצמות ומשליכין אותן על הסופר מלמד תינוקות אחד והיו מכין אותו בהן. והשליך אל תוך שריפת הפרה ויקלוק לגו יוקדת תורתא. בתרגום ירושלמי:

חד מנהון דמך. אחד מן הפריצים מת אמרין ליה למאן את מפקד על ברך לשמרו:

אמר להון לספרא והלא כמה רחימין אוהבים היו לו והוא אמר לספרא אלא דהוה ידע מה עובדיהון ודספרא הידין מנהון טב:

ואת עורות גדיי העזים וגו' תרין אדרעייא דאבונא יעקב כתרין עמודין. דיאפר שם מקום:

ואת אמרת הלבישה על ידיו אלא חייטתינון:

היו מרכיבין אותן על ב' הוגנין והיו רגליהם שפופות בארץ. כל כך היו גדולים:

הוגנין. גמלים בחורים. בכרי מדין ועיפה מתרגמינן הוגני מדין וחוולד. ומאחר שהיו הבהמות שבא"י גדולות מה צורך לומר שתפרתן והלא אפשר שהיו מחזיקות ידיו אף על פי שהיו ידיו גדולות כשני עמודים אף העזים היו גדולות כנגדן:

קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים גדולים כל כך שהיו מגיעין לראשו של אילן ואוכלין ממנו אף אתה אל תתמה אם היו מחזיקין עורות גדיי העזים ידיו של יעקב שבהמות של ארץ ישראל גדולות היו משאר בהמות:

אמר רבי חנינא ומה אתה תמה והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל וזיתים נקצצין שהן קשין משאר אילנות ועפר שבהרים הגבוהים מכל אלא מעשה נסים היו אף כאן ביעקב מעשה נסים וכאן עלה בדעתו של רבי חנינא לומר עד שאתה תמה על דבר זה היאך הלבישה רבקה ליעקב עורות גדיי עזים לפי שהיו ידיו גדולות למה לא יפלא ממך דבר זה איך היו עגלים נשחטים בארץ ישראל שאם היו עזים כל כך גדולות כשמרכיבין אותן על ב' הוגנין היו רגליהם נוגעות בארץ עגלים לא כל שכן שהיו גדולים יותר ויותר והיאך היו נשחטין וכמו כן זיתים היאך היו נקצצים שהן קשין יותר משאר אילנות ועפר שבהרים שבארץ ישראל היאך מצוי שם עפר והיאך היו נזרעים והלא ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וכולה הרים דכתיב ארץ הרים ובקעות והיאך היה אדם יכול לזרוע שם ועוד פליאה אחרת איך נמצא שם עפר בהר גבוה אלא מעשה נסים היו אף אתה אל תתמה ביעקב שהיו עורות גדיי העזים מחזיקות ידיו שמעשה נסים היו ויש גמגם בדבר זה אלא שכך קבלתי. אבל יש לפי דעתי לפי שלמעלה בענין מספר בשבחה של ארץ ישראל לפיכך הולך ומספר בשבחה. עגלים נשחטין וזיתים נקצצין. שהיו מוציאין זיתים בתוך מעיהם וכן בעפר שבהרים לקיים מה שנאמר ארץ זית שמן ודבש:

אמר רבי מונא. מעשה נסים היו שכל כך היתה ברכה משתלחת בה שאפילו בהמות היו אוכלים זיתים כדי שבען. אלא רבי לא פירש כן:

א"ר לוי אנכי אני עתיד לקבל י' הדברות אבל עשו הוא בכורך:

אתה אמרת קום נא שבה חייך בו בלשון אני פורע לך ממנו שנאמר קומה ה' ויפוצו אויביך:

יש נספה בלא משפט זה עשו. שנתכוין לכבוד ואחר כך לא עלה בידו כלום:

אמר הקב"ה אתה אמרת יקום אבי גדא דעבודת כוכבים דאת קאים. מזל של עבודת כוכבים שאתה מעמיד אומרים לעץ אבי אף אני בו בלשון אני פורע לך דכתיב יקום אלהים יפוצו אויביו:

מה זה מהרת למצא ברכה בני. אביך נתברך בן ע"ה שנה שכן היה כשנפטר אברהם אבינו שחיה קע"ה וכתיב ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו נמצא בן ע"ה שנים כשנפטר אברהם דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו ואתה בן ס"ג מפורש בהרבה מקומות:

לעורבא דאייתי נורא על קיניה. משל לעורב שמביא האש לשרוף את קינו כך יעקב תפס והביא לשון שנתפס בו שכיון שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני אמר יצחק אני יודע שאין בני מזכיר שמו של הקב"ה וזה מזכיר שמו של הקב"ה אין זה אלא יעקב מיד אמר ליה גשה נא ואמושך בני:

והיו אוחזין אותו במפרקיו. אצילי ידיו מפרקי ידוהי:

אל תשתע. אל יהי לבך עליך כשעוה:

הא קל דחכים וידיא משלחין מתין. מפשיטין מתים:

אין שולט אלא בידיו דכתיב והידים ידי עשו:

מרמיז ליה והוא אתי. בשעה שהנביאים מוציאין קול על יעקב ומתנבאין עליהם פורענות להביא עליהם אומות מיד והידים ידי עשו מוכנין לשעבד בהן:

בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות. הקל חסר הוא אם יעקב הקל קולו מיד הידים ידי עשו:

פילוסופין. חכמים:

כבלעם בן בעור וכאבטימוס הגרדי. אבטימוס זה נכנסו אצלו כל אומות העולם וכו' וכן בשעת מתן תורה נתכנסו כל האומות אצל בלעם שהיו אומרים ה' למבול ישב ומחזיר את העולם וכו' והחזיר להם תשובה:

הקול קול יעקב בימי ירבעם קול בכי שהרגו מהן ת"ק אלף הדא הוא דכתיב ולא עצר כח ירבעם בימי אביה ויגפהו ה' וימת:

את סבור שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה. וכן בחשבון המלכים מצינו שאביה היה ולמה ניגף על שביזה לאחיה השילוני שנאמר ועמכם אנשים ריקים בני בליעל והכניס לאחיה השלוני בכללן:

על שחשדם ברבים. שחרפו ברבים:

על ידי שבאת עבודת כוכבים לידו ולא ביטלה דכתיב וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו את בית אל ואת בנותיה וכיון שכבשה היה לו לבטל עבודת כוכבים שבה:

קל וחומר. אם אביה שהיה מלך על שהונה מלך כמוהו ענשו הקב"ה שניגף כו':

אין להם קוצים. שאין להם חוליות שיהו יכולין לקפץ וכו':

ואת אמר בעמדם. מכלל שיש להם ישיבה:

אתה נושק לי בקבורה ואין אחר נושק לי בקבורה. שלא נקבר במערת המכפלה אלא יעקב:

ריח בגדיו. בוגדיו כגון יוסי משיחן שם מקום ויקום איש צרורות צרורות שם מקום:

יכנס מהם ובהם. הראשון ישראלי יכנס:

עול וכל דאת מפיק דידך. הכנס וכל מה שאתה מוציא יהא שלך:

אין דרכו של הדיוט להשתמש בכלי זה:

בחמור של חרשים. ספסל של דף עבה המגררין בו את הנסרים:

יקום איש צרורות היה בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרידה והיה רכיב סוסיא בשבתא אזיל קמי שריתא למצטבלה. שריתא היא קורה שנאמר ויהי האחד מפיל הקורה ומתרגמינן והוה חד מחי בשרותא. קורה שהיו מוליכין אותה לתלות את דודו יוסי בן יועזר א"ל יקום ליוסי חמי סוסי דארכבי מארי וחמי סוסא דארכבך מארך קורה שאת עתיד לתלות אמר ליה יוסי אם למכעיסיו משיב גמול טוב ק"ו לעושי רצונו א"ל יקום ועשה אדם רצונו יותר ממך והשיב לך גמול רע א"ל יוסי אם כן לעושי רצונו שנפרע מהן ק"ו למכעיסיו כמותך שמע ונבהל נכנס בו הדבר כארס של עכינא הלך וקיים בעצמו ד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה נימא וערך עצים והקיף עליהם גדר אבנים ועשה מדורה לפניו ונעץ את החרב באמצע והצית את האש תחת העצים מתחת האבנים ונתלה בקורה ונפסק הנימא ונפל לאש וקדמתו החרב ונהפך עליו הגדר ונשרף:

נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מעתו פורחת באויר ואמר אוי לי שבשעה קלה קדמני זה לגן עדן: