בתורה בנביאים ובכתובים. מצינו שהקב"ה מייחד שמו על ישראל:

נמצאתי משהה בשמחת בני ז' דורות. אברהם עכבן ג' דורות:

לגבור רוכב על הסוס וכליו משופעין אילך ואילך הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס וכו':

ויפגע במקום צלי במקום צלויי בבית המקדש:

אתא שמשא. יעקב שנקרא שמש:

עשאן כמרזב. אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן ונתנן כנגד ראשו שהיה מתיירא מחיה רעה:

מי שנגלה עליו הקב"ה על אחת כמה וכמה. ויעקב נגלה עליו ותימר היה יכול לעמוד:

עשאן כמטה וכפרכוס. פרכוס לשון כנען כסת:

מה רטיבה הרטיב שם קורות בתינו ארזים:

אזיל סב פועלא מן קפודקיא א"ל אזל אבוך לקפודקיא א"ל לא א"ל זיל מני עשרין שרייא בכרסא דביתך ואת משכח א"ל לית ביה עשרין שריין אמר ליה אין לית ביה עשרין מני מן רישיהון לסופיהון ומן סופיהון לרישיהון ואת משכח. וזהו פירושו של דבר אדם אחד היה רואה בחלומו שהיו אומרים לו לך וקח פקדון אביך בקפודקיא למחר בא לפני ר' יוסי בר חלפתא וספר לו החלום א"ל רבי יוסי כלום הלך אביך מימיו לקפודקיא אמר ליה לאו א"ל אם כן לך וספור עשרים קורות מכותל ביתך בכרסא דביתך בקרן זוית שבביתך ואתה מוצא מטמון שהטמין אביך שם אמר ליה והלא כל הכותל אין שם עשרים קורות ואתה אומר לי מני עשרין שריין בכרסא דביתך. שריין הן קורות כמו שריתא ויהי האחד מפיל הקורה מתרגמינן מחי בשריתא. א"ל רבי יוסי בן חלפתא אם אין שם עשרים קורות תתחיל למנות מקורה התחתונה עד קורה העליונה וכשאתה מגיע לעליונה תחזור למנות מלמעלה למטה עד שתגיע לקורה העשרים בקורה העשרים אתה מוצא המטמון:

קפא דקיא. קורה עשרים קפא היא קורה דקיא היא במסכת מעשר שני בירוש' וגם לשם הוא מפרש דקיא הוא עשרים:

תרכוסא של ג' רגלים. כסא של ג' רגלים:

אין עולים פחות משנים ואין יורדים פחות משנים הרי ד' מלאכים ומלאך אחד הוא גדול כשליש של עולם שנאמר וגויתו כתרשיש ברום ימא וים הוא שלישו של עולם:

מעלין ומורידין. פעמים מעלין בו:

אופזין בו. כמו אופנים בו דוחקין בו אפונא במסכת כלים:

קופצים בו סוטנים בו. מקטרגים אותו כמו שמפרש לפנינו [לקמן פ' ע"א] אפילו הגתיות מאחורי הקוריי' היו סונטין:

בסילקי. חצר המלך שהוא דן שם:

פרווד. הוא חצר החיצונה את שדה העיר ואת חצריה מתרגמינן ית חקל קרתא וית פרוודהא:

למעלה כל שהוא אומר זכותן של ישראל עולה. עלייה היא לו שמלמד סניגוריא על ישראל:

חובתו יורד. שכל המקטרג עליהם יורד שמורידין אותו על שמקטרג על ישראל. אבל למטה כל מי שהוא מלמד עליהם זכות יורד אבל מי שמלמד עליהם חובה עולה:

עולים. אלו שלוו אותו בארץ ויורדין ללות אותו בחוצה לארץ:

מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתם קל"ח שנה. חשוב מאותה שנה שאמרו כי משחיתים אנחנו לשנה אחרת נולד יצחק וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ויעקב בן ס"ג כשנתברך עשה עוד מוטמן בבית עבר ומשמשו י"ד שנה צרף חשבון זה לאחד הרי קל"ח ושנה אחת קודם נדחו:

רבי תנחומא הוה מפיק ליה לישנא קלה. לא ע"י שגילו אלא על ידי שאמרו כי משחיתים אנחנו שלא תלו הגדולה בבעלים:

וראשו מגיע השמימה אמין שתין:

והנה מלאכי אלהים זה חנניה מישאל ועזריה:

עולים ויורדים. הן היו מעלין בו בנבוכדנצר ועבדיו חנניה מישאל ועזריה מורידין בו ואופזין בו קופצין בו וסונטין בו: