תא לקי. בא ולקי שחייב מלקות:

מילי דאורייתא. דבר תורה:

ומנין היא דאורייתא. היכן מצינן בתורה שיהיו דגים טעונין שחיטה שהשוה הכתוב דגים לעופות דכתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף מה עוף וכו'. מה זאת הודע לי דלא הורת טבית. יפה:

רבע לך. כשתרבץ לארץ לקבל מלקות עבור שלא הורית כדת אח"כ אני מודיעך ראיה לדברי:

אלא יאסף. אלמא פטורין משחיטה:

משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם. וכיון דיש לו אב ישראל מותר דאלו בן כותי אסור דכתיב במילה בני ישראל דוחים ולא בני כותים אין משפחת אב קרויה משפחה אלא בבן ישראל אבל בבן כותי' הולכין אחר האם לעולם דכתיב בעולי בבל ונכרת ברית לאלהינו להוציא כל הנשים והנולד מהן שהתולדות כאמן לכך אין בן כותית שהוא מישראל דוחה שבת:

מקבלה את מלקה אותי. מפני שאתה מביא ראיה מדברי קבלה אתה רוצה להלקות אותי:

ואמר ליה וכתורה יעשה. לומר מן התורה אתה חייב ומן התורה אסור למול בנה של כותית בשבת שכן הפסוק ועתה נכרת ברית לאלהינו (עזרא י׳:ג׳) להוציא כל נשים והנולד מהם וגו' והחרד במצות אלהינו וכתורה יעשה אמר להם עזרא מלבי איני מצוה אתכם להוציא כל הנשים אלא כתורה דכתיב לא תתחתן בתך לא תתן לבנו וגו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בן כותית קרוי בנך אלא בנה למה כי יסיר את בנך מאחרי:

ס"א כי יסיר אבן בתך מן הכותי קאי ולא אבן בתך מן הכותית קאי דלא כתיב כי תסיר לשון נקבה אלא כי יסיר לשון זכר ע"כ:

רצוף רצפך. דבר דבריך וכנס הלכותיך שהם נאים וראוים להתלמד.

בחלל. באויר פורחין:

זה בהמות ולויתן. שאין להם בן זוג כדמפרש בבבא בתרא שאלמלא היו נזקקין לזוגותיהם היו מחריבין את העולם:

בהמות יש לו בן זוג. הנה נא כחו במתניו זה הזכר ואונו בשרירי בטנו זו נקיבה ואין לו תאוה דכתיב יחפץ זנבו כמו ארז כשמעמיד זכרותו ורוצה לשמש אין לו תאוה לפי שגידי פחדיו ישורגו נעקרו ואין לו כח להוליד בהן:

פחדיו. מרוח אשך תרגום מריס פתדין:

את כל נפש החיה הרומשת. זה צבוע מין נחש:

ס"א הצבוע עוף הוא מצובע בכמה מיני צבעונים ופסוק בירמיה העיט צבוע נחלתי לי ע"כ:

חית הים. קרי כל מינין שבים כמפורש בהעור והרוטב כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

המרביע מחית הים. כך מפורש בתלמוד ירושלמי במסכת כלאים ר' יאשיה שאל את ר"ש המרביע מחית הים זה בזה מהו שהן כלאים:

אף הן. חית הים כתיב בהן למיניהם ר' אחא לא אמר כן דלא שאל ממנו המרביע בפירוש ואמר בשם ריש לקיש בסתם כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו מתיב רב כהנא הרי חית הים כתיב בהן למיניהם דכתיב כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם מעתה כלאים נוהג בכולן וחיה ועוף שנינו במשנה בפרק שור שנגח את הפרה שהן כלאים בבהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים ריבה אף חיה ועוף לכלאים ומפיק לה בירושלמי מאת חוקותי תשמרו רבוייא הוא ובפרק הפרה מפיק לה מגזרה שוה דגמר בהמתך בהמתך משבת בדגים לא שנינו שיהיו כלאים בהרבעה שאם כדברך שכל מי שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו דגים נמי ינהוג בהן כלאים שאף הן חית הים הכי פרס רב כהנא מצודותיה על ר"ל וציידנהו כלומר תפסו בדבריו:

אמר רבי יונה. ועדיין לא צדייה בהרבעת כלאים לא אמר ריש לקיש כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו יכול אנא פתר לה משום מנהיג כלומר בהנהגת כלאים הוא דאמר דאפשר לקיים אף בדגים. כיצד מייתי חוט וקטר באודניה דלכסיא מין דג ובאודני דיריקא גם הוא מין דג אחר:

אינו שייכין. נמשכין אין עוברין ומזריעין משני מינין הן:

כתוב בלשון אחר מייתי שני דגים חד אוכם וחד חיור וקושרן בגמי וממשיכן כלאים הן שאין דומים זה לזה דתנינן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג אבל בהרבעת כלאים בחית הים לא אמרו שיהא אסור:

למינהו לרבות את הטווס פאוין בלע"ז:

נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון. דכתיב ביה ויהי האדם לנפש חיה:

בנפשות הוא אומר ארבעה. דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ובגופין הוא אומר שלשה דכתיב ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו ואילו חיתו ארץ לא נאמר אלא אלו המחיין השדים היך מה דאת אמר וקטב מרירי שברא הקב"ה בערב שבת את נשמתן:

תוצא הארץ נפש ביום ששי בא לבראות גופן וכו'. והניחן רוח בלא גוף ופרים כבני אדם ואין נראים לעינים לכן לא נאמר אלא שלשה: