תמן שובעא. תמן זולא. נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך. ולהלן הוא אומר אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך אפילו בחוצה לארץ:

יהיה עמדי. עמודי. סומכי:

כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב אבינו היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע שנאמר הן לו:

שנאמר עשרת מונים ואין מנין פחות מעשרה:

צפה הקדוש ברוך הוא מה לבן עתיד לעשות ליעקב אבינו והיה צר צורה כיוצא בה:

אם כה אמר אין כתיב כאן אלא אם כה יאמר. לעתיד עושה לך לעתיד לו ולדורות:

ויצל אלהים. כזה שהוא מציל את הנצולות. כזה שהוא מפריש את הריקנות:

מה שהלך יעקב לז' ימים הלך לבן ליום אחד:

מה נפשך רוצה או אינו רוצה כבר כתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויוגד ללבן ביום השלישי שלישי לבריחה:

דרך שבעת ימים יומא דהוו קיימין ביה:

למה נחבאת לברוח דלמא חזר ביה. לפיכך היה מדבר עמו דברים טובים דלמא חזר ביה ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו':

לית הוא מיניה. כלומר אלהיכם הוא ולא משלי:

כי נכסוף נכספתה. איתחמידת:

למה באהל רחל ב' פעמים דהוה ידע דהיא משמשנית ויחפש בנר:

ולא מצא את התרפים. תרפים לא מצא קיתונות מצא:

טריפה לא הבאתי אליך. כמו טרוף טורף:

אנכי אחטנה. אנכי הייתי חוטא על שהייתי גוזלה מאתו:

יאמר נא ישראל. הוא אחד מהן:

כולן בנותיו היו. אף בלהה וזלפה:

כשן הזה של טבריה. כך היתה גבוהה:

כמה אחים היו לו. אנטיי' חד הוה ליה ולואי קבריה. עז פנים כנגדו ובלשון יון אנטידיקוס עז פנים בעל דין:

גבורים היו כיוצא בו. ולפיכך קוראן אחיו:

אשר יריתי ביני וביניך כזה שהוא מורה את החנית. כך ירה לבן את האבן מרוב גבורתו:

בקש לזנבן. להרגן כמו ויזנב בך:

הוציאו פיסטיליות. ראיות ועדות שלהן:

כמה אגרות שלח יואב רבי אייבו אמר שני איגרות כתב אחד לאדומים ואחד למואבים שהן פרצו הגדר תחילה:

דוויים וסכופים. כמו לענות נפש לסגפא וכ"ף וגימ"ל מתחלפות רכיל רגל. כלומר עצבים ומעונים היו על כרחם:

כמה מלאכים היו חלים. כמו מחולת המחנים:

ושלח פרוזבין לפניו. שלוחים בלשון יון: