עד עדולם יבא כבוד ישראל. עד עדולם היה לו ליהודה להתחתן שהיה כבודן של ישראל מלך עליהם ונשיא:

בורא אורו של מלך המשיח. מבהיק אורו של משיח שעתיד לצאת מתמר:

משעבד הראשון. פרעה ששעבד בישראל:

נולד גואל האחרון. פרץ שהוליד מלך המשיח:

לא הוה צריך קרייא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה למה נכתבה פרשה זו. וירד יהודה באמצע:

כדי לסמוך ירידה. דיהודה לירידה דיוסף:

כדי לסמוך הכר נא. דתמר להכר נא דכתונת יוסף:

מה זו לשם שמים. אשת פוטיפר כדי שתלד ממנו בן:

אף זו לשם שמים. תמר כדי שיצא ממנה המלכות:

רואה היתה אשת פוטיפר באסטרולוגיא שלה שעתידה להעמיד מיוסף בן:

לא הוה צריך למימר אלא ויעש ה' אלהים ואמר והנחש היה ערום שלא להפסיק פרשה במעשה נחש ועכשיו פסק במעשה אדם:

ודי מהלכין בגוה יכול להשפלה וסמיך ליה בלשצר מלכא עבד לחם רב והן הוא אויל מרודך שהיה בן נבוכדנצר שמזכיר מיד בלשצר היה לסמוך מעשה אויל למעשה אביו כדי לסמוך רשע לרשע נבוכדנצר ובלשצר שהיו שניהם רשעים אויל לא היה רשע שהרי בטל גזרות אביו:

גיותן לגיותן. זה גבה רוח וזה גבה רוח נבוכדנצר אמר ומאן הוא אלה וגו' ובלשצר אפיק מאני מקדשא ואשתמש בהו:

כדי לסמוך הפסק מלכות נבוכדנצר להפסק מלכות בלשצר ביה בליליא קטיל בלשצר וסמיך ליה ודריוש מדאה קביל מלכותא והן הוא בשנת שלש למלכות בלשצר המלך שאמר לאחר כן היה לו להקדים בשנת שלש ואח"כ ודריוש כדי שלא יאמרו דברי בדאי הן שאם היה כתוב בסדר היו אומרים שמי שכתב דברים בדאן מלבו וכאדם שמספר דברים שהיו בימיו עכשיו שנכתבו שלא כסדר י"ל ברוח הקדש נאמרו כלומר כסדר שנאמר לו בנבואה אמרן וכתבן:

כדי לסרוג על הספר כולו שאמרו ברוח הקדש. כלומר לפיכך הרחיק בשנת שלש וכתבן סירוגין שלא תאמר אותן דברים בלבד נאמרו לו בחזון אלא ללמד על הספר כולו שכשם שאותו דבר שאמר נאמר לו בחזון כמו שאמר חזון נראה לי כך כל הספר כולו אינו אלא דברי נבואות ודברי חזון:

וירד יהודה מאת אחיו אמר בואו ונפזר עצמנו וכו':

השטר מצוי לגבות. ליפרע ממנו עון אחינו:

עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד מהם נתפש ע"י כולן. בתמיהה כלומר למה אתם מתפזרים ומה הוא מועיל מאחר שתפוס אחד מכם כיון שכולכם בעצה אחת כולכם חייבין ויש לומר להיפך אין כולן נתפשין על ידי אחד בתמיהה:

כזה שממצה את החבית. אישפירא"ה בלע"ז כך ממצה את חובינו לפרוע:

לפי שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ ואי אפשר לו להכניסן לארץ ואלו ישראל מטפלים בהן שנכנסו לארץ:

קברו בשכם. מקום מכירתו:

למוד היה אותו איש להיות אוהב לשבט הזה. שהרי היה אוהב ליהודה ואחריו היה אוהב לדוד ושלמה:

על דעתהון דרבנן היה קרוב לאלף ושלש מאות שנה. המורה דקדק דחיה קרוב לאלף ומאתים שנה צא וחשוב משנמכר יוסף וירד למצרים שהיה בן י"ז שנה עד שיצאו ממצרים ונכנסו לארץ ובנו הבית וגלו והחשבון נמצא ובשנה רביעית לגלות כבש נבוכדנצר לצור והרג את חירם כדמפרש בס"ע ומה שחסר מהחשבון הן השנים שהיו לו קודם שנדבק עמו יהודה ולפי שאינם ידועים הוא אומר קרוב ועל דעת דר' יהודה בר סימון היה קרוב לת"ק שנה וחשבון שם תמצא ממלכות בית דוד כשמלך חירם מימות דוד עד שנהרג לאחר הגלות והשנים התסרים שהיה קודם שנדבק בדוד הוא שאמר קרוב לפי שאין השנים של מעלה ידועים:

ושמו שוע בת גבר אביינס דאתרא. מיוחס וחשוב שבמקום ושוע זהו ראש וקצין:

שהוער מן העולם. שנתרוקן:

שהביא אניניו לעצמו. דכתיב וירע בעיני ה' אשר עשה וגו':

והיה בכזיב. פסק' וכן מתרגמינן בירושלמי והיא בפסק' באותו מקום ששמו כך:

ער בכור יהורה רע שהיה כגיגי'. ער רע למפרע כגיגית זו שאין יכולין להעמידה מפני שקצרה למטה אם לא שהופכין אותה והיא כלי חרס גדולה וכמו כן לא היה יכול לעמוד מפני רעותיו לפיכך וימיתהו ה':

לפי שהיתה בכלל היתר. קודם שנישאה:

ונאסרה. משנשאה לאחר וחזרה והותרה משמת וכו':

תלמוד לומר יבמה יבא עליה למצוה להקים שם המת וגו'. במסכת יבמות בהחולץ:

דרך הסדין בעל. מפרש בירושלמי שפירש סדין שלא ליהנות מגופה וכו' בתחלת מסכת יבמות:

ר' אבדימס בר' יוסי הוו עינוהי זמורן דדמיין לאימיה. כזמורת הגפן שהיא אדומה ובמסכת שבת תני וורדימס שפניו דומין לורד:

ושחת ארצה דש מבפנים וזורה הזרע מבחוץ:

אע"פ שאין נחש יש סימן. כלומר אע"פ שאין מנחשין אם הקרה לו סימן רע מאמין בו לאחר ג' פעמים כדכתיב כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו וכבר מתו ב' בניו כרבי דאמר בתרי הוויין חזקה:

כל מקום שנאמר גזיזה עושה רושם. כאבשלום כנבל כלבן:

שתי תמנות אחת של יהודה ואחת של שמשון כאן עלייה וכאן ירידה:

רבי סימון אומר תמנה אחת היא ולמה הוא קורא אותה עלייה וירידה אלא של יהודה שהיתה לשם שמים היתה לו עלייה שהוא מעמיד מלכים ושל שמשון שלא היתה לשם שמים שנשא אשה גויה כתיב בו ירידה:

רבי איבו בר נגרי אמר תמנה אחת היתה ולמה מזכיר בה עלייה וירידה דהות כהדא דבית מעון דסלקי לה מן טבריה ונחתין לה מן כפר שובתי:

לפתח שכל העינים תלויות בו. כלפי מעלה:

להרגיל עצמו באחותו ובקרובתו שיכירנה יפה ולא יכשל בה:

כי כסתה פניה בבית חמיה. ולא רגיל בה:

מהיכן מלכים מהיכן גואלים יוצאין כי אם מכאן:

ופתילך זה סנהדרין. שהיו מעוטפין בטליתות שיש בהן ציצית:

ותהר לו. מהו לו היה יכול לומר ותהר אלא שהרתה גבורים וצדיקים כמוהו:

משחקת. בתבל ארצו זו תורה שהיא משחקת על הבריות אמר הקב"ה ליהודה אתה רמית לאביך וכו':

הנה הרה לזנונים. יהודה אמר הרה לזנונים והיא אמרה לו אלו מלכים וגואלים:

אפרים מקשאה. מקשה הלכות ד"א שומר קישואין:

היא מוצאת. מוצת קרי לומר שהיתה ראויה לשריפה:

אמר ר' יודן לפיכך כתב מוצאת מלמד שאבדו חותמת ופתילים והמטה והמציא הקב"ה אחרים תחתיהם כמא דתימא או מצא אבידה:

הוא והיא. יהודה והיא צריכים לצאת אלא אמרו מוטב לאדם להפיל עצמו לאש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר שלפי שלא רצתה לגלות היא מוצאת ולא הוא:

בקש יהודה לכפור אמרה חכים לבורייך עליהון הכר נא לבוראך עליהם. העוברים שלך ושל בוראך הן:

בג' מקומות. הכריע בית דינו של מעלה כאן ובבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה:

מברכותא עוברת. שיירא ועוסקין בצרכי עצמן בסחורה:

כאן לחסרים. לחדשים חסרים דלא נאמר כאן וימלאו:

תאומים מלא. אל"ף ששניהם צדיקים:

להלן תומים חסרים. בלא אל"ף אחד צדיק ואחד רשע:

ג' הן שהן נאמנין על אחר לאלתר. בחזקת הבתים ירושלמי:

החיה. בשעה שיושבת על המשבר מן הדא ותקח המילדת ותקשר על ידו שני וגו':

אסופי. כדאמר ר' סימון תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים. וכן שיירא שהיתה עוברת וראה אחד ואמר בני הוא זה נאמן:

והמטהרת חברותיה. כדתנינן תמן בנדה ג' נשים ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות:

בדקה אחת מהן ומצאה טמאה היא טמאה וכולן טהורות:

אמר רבי אחא ובלבד מעת לעת. משעה שראתה עד עת שישנה עמהן ולא יותר:

מה פרצת עליך פרץ זה רבה על הפריצים ממך יעמוד משיח שנאמר בו עלה הפורץ לפניהם:

וחרמו של מדין. שהטף היתה נחרמת:

חרמה של יריחו. והיתה העיר חרם:

חרמן של כנענים. והחרמתי את עריהם:

כנגד ד' דברים שעתיד ליטול מן החרם שנאמר וארח בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב היה לו לומר אדרת אחת שנער ומאתים שקלים מהו אחת טובה כלומר אחרת טובה אחת של שנער ואחרת כמותה שאם לא כן אין כאן ד' דברים:

אדרת שנער פורפירא בבלאה ומה בבל עביד הכא ביריחו:

אנטיקיסר שלו. משנה למלך:

זה משגר לזה כותבת בבבל וזה משגר לזה דוריות מעילים: