אף לחולדה - שהיא קטנה הימנו יש דרוסה וכ"ש לחתול:

אף לחתול - שהוא גדול אין דרוסה וכ"ש לחולדה ולקמיה מתרצינן לה:

באימרי רברבי - בבהמה דקה ס"ל אין דרוסה לחתול כדאמר רב לעיל (חולין דף נב:) בבהמה מן הזאב ולמעלה:

בגדיים וטלאים - דקים מאד:

שאר עופות טמאים - חוץ מן הגס והנץ:

והא אנן תנן ודרוסת הנץ בעוף הדק - מכלל דשאר עופות אפילו בעוף הדק לא:

בדרברבי מיניה - ואפ"ה עוף הדק הוא:

בית היני - שם מקום:

ביד - שהכהו בידו:

רגל - אחרונה:

אבל שן לא - דאין ארס החיה בשיניה:

שלא מדעת - דכיון דשלא מדעת נפל כגון מן הגג על הבהמה אע"פ שנתקעה צפרנו בגבה אין משליך בה ארס:

לאחר מיתה - קס"ד שמת הארי ואחר כך נפל על הבהמה:

דדריס - מחיים ולא הספיק לשלוף צפורנו ממנה עד שפסקו את ידו ומיתה דקאמר מיתת האבר שנחתך:

דשליף - כשחולץ ומוציא צפרנו מגבה:

ונמצאת צפורן - תלושה בגב:

רוב אריות דורסין - כלומר אע"פ שרוב אריות דורסין וקים לן שכל הדורס אין לך אחד בהן שתשמט צפרנו:

נתחכך - השור וצפורן זו בכותל היתה:

רב לטעמיה - לקמן:

מקום צפורן - שלא נשמט ולא נמצא שם הצפורן אלא מקומה ומכתה ניכרת בשור:

לחה - שהיה בה דם:

עבידא דמשתמטא - ושמא דרס:

בדרא דסיחופיה - שעומדות בגב השור כסדר שהן סדורות ביד הארי:

אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:

על - ארי בינייהו וישב שם:

שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:

נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:

מעואי - נוהם:

מקרקרין - גועות. דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב: