והתניא - בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל דבעל מנת מודו:

ולרב יהודה - אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ"ש הא:

ומשני להכי איפליגו בהכי להודיעך כחו דרבי מיהו רבנן בעל מנת נמי פסלי:

מאי תנא - לעיל מינה בדמים דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה אין שונין מעשה אלא לראיה:

תתן את דמיה - דלא איכוין אלא להרווחה דידיה:

מהו - מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא:

תיבעי לרבנן - דאמרי דמים לאו במקום איצטלית קיימי ודמים לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה כקבלה:

קונם שאתה נהנה לי - קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני:

אף זה - אם רצה הנודר יכול להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי אלמא מחילה כקבלה:

משום הרווחה - שהיה צריך לצורך בנו:

תלתא דלוותא - כל שאר האריסים שבמקום זה משקין התבואה שלש פעמים בשנה:

ושקלי ריבעא - ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה:

את דלי ארבע - השקה את השדה ארבעה פעמים:

אתא מטרא - בזמן השקאה רביעית:

הא לא דלה - ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום:

הא לא איצטריך - ומזלו גרם:

כרבן שמעון - דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה:

הלכתא כרבה - בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה:

אין הלכה כרבן שמעון - דאמר לקמן חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה:

הכי גרסי' אלא לעולם כרבנן - כלומר תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה:

דלצעורה איכוון - דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא:

תנן התם - במס' ערכין (דף לא:):

היה נטמן - הקונה בית בעיר חומה היה נטמן יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט לו כדכתיב (ויקרא כ״ה:ל׳) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו':

חולש - זורק כמו חולש על גוים (ישעיהו י״ד:י״ב) מטיל גורל:

ללשכה - מתוקנת לכך:

ויהא שובר הדלת - של ביתו ונכנס:

מתקנתו של הלל - דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה: