Rashi on II Chronicles Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם. וְלֹא יוֹתֵר, כְּדְמוֹכַח בִּמְלָכִים ״וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה״ (מלכים א טו:ט), נִמְצָא שֶׁאֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׁנִים שְׁלֵמִים לֹא מָלַךְ:
Three years he reigned in Jerusalem and no more, as is proven in I Kings (15:9): “And in the twentieth year of Jeroboam, king of Israel, Asa reigned over Judah.” We find that he did not reign even three whole years.
מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל. וּלְמַעְלָה (דברי הימים ב יא:כ) קוֹרֵא לָהּ שֵׁם אַחֵר, ״מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם״, וּבִמְלָכִים כְּתִיב כְּמוֹ כֵן ״מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם״ (מא טו:ב)! מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל הָיָה שְׁמָהּ, וְכָאן קוֹרֵא אוֹתָהּ כֵּן, לְפִי שֶׁהוּא סֵפֶר הַיַּחַס שֶׁל יְהוּדָה; וּבִמְלָכִים, שֶׁהוּא סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, קְרָאָהּ בְּשֵׁם כִּנּוּיָהּ ״מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם״; וּלְפִיכָךְ כִּנּוּ שְׁמָהּ מִשֵּׁם גָּמוּר שֶׁלָּהּ מִיכָיָהוּ – ״מַעֲכָה״, וְשֵׁם אָבִיהָ אוּרִיאֵל – ״אֲבִישָׁלוֹם״. לְפִי שֶׁעַל שֵׁם כַּלָּתָהּ נִקְרֵאת, שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת חַיִל (משלי לא:י), גְּבַרְתָּנִית, כַּכָּתוּב ״וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה״ (דברי הימים ב טו:טז); וּמִשּׁוּם כְּבוֹדָהּ שֶׁל כַּלָּתָהּ קָרְאָה לַחֲמוֹתָהּ עַל שֵׁם כַּלָּתָהּ. כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּירוּשַׁלְמִי (עבודה זרה ג:ז מב:ד). וְהַמְּסוֹרֶת הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ בְּשֵׁם רַבֵּינוּ אֶלְעָזָר, וְכֵן אָמַר לִי בְּשֵׁם אָבִיו. וְכֵן מָצָאתִי בְּפֵירוּשׁ אָבִיו: בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹסִיף וָי״ו בְּשֵׁם אִשָּׁה – זוֹ מִשּׁוּם שִׁבְחָהּ, כְּמוֹ ״עֲתַלְיָה״ (מב יא:יג) – ״וַעֲתַלְיָהוּ מוֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ״ (דברי הימים ב כב:יב), כִּי אֵשֶׁת חַיִל הָיְתָה. וְכֵן ״יְכָלְיָה״ (דברי הימים ב כו:ג) ״יְכָלְיָהוּ״ (מלכים ב טו:ב) לְפִי שֶׁהָיְתָה גְּבַרְתָּנִית, כִּי אֲמַצְיָהוּ בַּעְלָהּ נָס לָכִישָׁה (דברי הימים ב כה:כז) וַיְהִי שָׁם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה (דברי הימים ב כה:כה) עַד שֶׁמֵּת, וְהִיא שָׁפְטָה אֶת הָעָם כָּל אוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה הַשָּׁנִים; וְשׁוּב כְּשֶׁמֵּת, הִמְלִיכוּ אֶת בְּנוֹ עֻזִּיָּהוּ אַחֲרָיו ״בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״ (דברי הימים ב כו:א):
Micaiah the daughter of Uriel And above (11:20), he calls her by a different name, Maacah the daughter of Absalom, and in I Kings (15:10), it is likewise written “Maacah the daughter of Absalom.” Micaiah the daughter of Uriel was her [real] name, and here he calls her thus because this is the genealogical record of Judah. In Kings, which is the book of the kings of Israel and Judah, he calls her by her nickname, Maacah the daughter of Absalom. Now, for this reason, they nicknamed her Maacah, rather than call her by her real name, Micaiah, (and the name of her father was Uriel Abishalom). She was called by the name of her daughter-in-law, who was a valiant woman, a heroic woman, as it is written (below 15:16): “And also Maacah the mother of King Asa he removed from being queen,” and in honor of her daughter-in-law, they called the mother-in-law by the daughter-in-law’s name. So it is explained in Yerushalmi (unknown). Now this tradition is in the name of Rabbi Eliezer, and he told me this in the name of his father, and so I found in his father’s commentary: Wherever a “vav” is added to the name of a woman, this is to her praise, like Athaliah (below 22: 12): “and Athaliah reigned over the land,” for she was a valiant woman; similarly Jecaliah (ibid. 26:3) and Jecaliahu (II Kings 15:2), because she was a heroic woman, for Amaziah her husband fled to Lachish and was there fifteen years until he died, and she judged the people all those fifteen years, and later, when he died, they crowned his son Uzziah after him at the age of sixteen.
וַיָּקָם אֲבִיָּה. שֶׁהָלַךְ אֲבִיָּה לְמִלְחָמָה עַל יָרָבְעָם בְּמָחוֹז שֶׁל יָרָבְעָם בְּהַר אֶפְרָיִם:
And Abijah arose For Abijah went to war against Jeroboam in Jeroboam’s territory on Mount Ephraim.
בְּרִית מֶלַח. בְּקִיּוּם וֶאֱמוּנָה, וְעַתָּה:
a covenant of salt with endurance and permanence. And now -
וַיָּקָם יָרָבְעָם עֶבֶד שְׁלֹמֹה וְגוֹ׳. וְעַל זֹאת יֵשׁ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל:
Jeroboam, etc. the servant of Solomon the son of David, arose, etc. and a great stigma is attached to this.
וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים. רְשָׁעִים:
And there gathered to him worthless wicked.
וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב. וּלְפִי שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ שִׁפְלוּת וּכִיכוּת לֵבָב הִתְאַמְּצוּ עָלָיו:
and they overwhelmed Rehoboam the son of Solomon and Rehoboam was young and soft-hearted and since they found in him humility and soft- heartedness, they overwhelmed him.
נַעַר. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה כְּשֶׁמָּלַךְ, קוֹרֵהוּ נַעַר; וּפֵירֵשׁ (דברי הימים א כב:ה) עַל שְׁלֹמֹה:
young - Heb. נַעַר. Although he was forty-one years old when he reigned, he is called a youth (נַעַר), as I explained above (I Chron. 22:5) in regards to Solomon.
כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כָּל.אַרְבָּעִים וְאַחַת הָרוֹצֶה לָבוֹא וּלְמַלֵּא יָדוֹ וְלִהְיוֹת כֹּהֵן לְעֵגֶל זָהָב, יָבִיא עִמּוֹ פַּר בֶּן בָּקָר וְאֵילִים שִׁבְעָה וִיקַבְּלוּהוּ:
like the peoples of the lands Whoever wishes to come and be initiated to be a priest to a golden calf, shall bring a young bull and seven rams, and be accepted.
וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים. לְמַלֵּא יָדוֹאַרְבָּעִים וְאַחַת לְהַבְדִּיל בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה; דֻּגְמָא: ״לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם״ (שמות כט:כט):
to initiate himself - Heb. לְמַלֵּא יָדוֹ. To differentiate between impure and pure, similar to (Exod. 29:29): “to be anointed and initiated (וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם) through them.”
וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת. כְּלוֹמַר: בִּמְלַאכְתָּם, זֶה לְשִׁיר וְזֶה לְשׁוֹעֵר, כָּל אִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ כַּאֲשֶׁר הֵכִין דָּוִד (דברי הימים א כד-כח):
engage in the work i.e., in their work; this one to sing, and that one to guard the gates, every man to his work, as David prepared it.
וְלֹא עָצַר כֹּחַ וְגוֹ׳ וַיִּגְּפֵהוּ ה׳. לְיָרָבְעָם:
And Jeroboam could muster no more strength, etc., and the Lord smote him i.e., Jeroboam.
וַיָּמֹת. לֹא שֶׁמֵּת מִיָּד, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְחָסֵר בַּעֲבוּר הַמִּלְחָמוֹת; וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה עג:ה) מְפֹרָשׁ: וַיִּגְּפֵהוּ ה׳ לַאֲבִיָּה:
and he died He did not die immediately, but continuously deteriorated because of the wars, and in Genesis Rabbah (65:20), it is explained that the Lord smote Abijah.