אבל לא מעיר לכרך - בגמ' מפרש טעמא:

שהנוה היפה בודק - את הגוף למי שבא מנוה רע ומתוך כך חלאים באים עליו:

גמ' ישיבת כרכין קשה - שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה:

שנוי וסת - אפילו לטובה:

במרום הרים כרמו - שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו:

מתני' הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים:

אחד האנשים ואחד הנשים - אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ' בהדיא:

מעות קפוטקיא - גדולות ושוקלות יותר משל א"י:

גמ' לאתויי עבדים - היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו:

ואיידי דתנא כו' - דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטריך כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה:

לעלות - מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים:

לצאת - מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ:

מקולי כתובה שנו כאן - כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה:

קסבר כתובה דאורייתא - הילכך בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שטרי חוב:

כתוב בו כסף סתם - מאה כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין:

מה שירצה לוה מגבהו - ואפילו איסרין:

ואימא נסכא - חתיכות כסף היה לכך לא פירש:

ואימא פריטי - ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות:

וכי מי אמר לו לדוד כן - אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש:

דבעי ר' זירא למיסק - ורב יהודה מוחה בידו להכי הוה משתמיט מיניה: