איצטריך - למיעוטה בהדיא:

מה להלן נשים חייבות - באכילת מצה לילה הראשונה:

ראיה - מצות עשה היא יראה כל זכורך:

ראיה ראיה מהקהל - דכתיב ביה (דברים ל״א:י״ג) בבא כל ישראל ליראות והתם נשים חייבות דכתיב האנשים והנשים והטף:

ואדילפינן מתפילין לפטורא - אמתני' (לעיל קידושין דף כט.) פריך דגמר כל מצות עשה שהזמן גרמא מתפילין לפטור את הנשים בבנין אב דמה מצינו בתפילין:

נילף - בנין אב במה מצינו משמחה שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות:

בעלה משמחה - אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת:

אלמנה מאי איכא למימר - הא כתיב בה שמחה דכתיב (דברים ט״ז:י״א) והגר והיתום והאלמנה:

בשרויה אצלו - לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו במאכל ומשתה וכלי פשתן:

אי הכי תפילין וראיה נמי ניהוי שני כתובים כו' - והיכי ילפת מתפילין לפטור הא כתיב פטורא בין בתפילין דאיתקיש לת"ת בין בראיה דכתיב זכורך להוציא את הנשים:

צריכי - למיכתב פטורא בתרוייהו דלא גמירי מהדדי הילכך לאו למימרא דאין מלמדין איכתיב בתרוייהו אלא משום דלא הוה גמיר חד מחבריה כדמפרש ואזיל:

דאי כתב רחמנא - פטורא דנשים בתפילין ולא כתב בראיה ה"א נילף ראיה מהקהל לחייב את הנשים:

א"ה מצה והקהל נמי צריכי - ולאו שני כתובים הבאים כאחד נינהו ונילף שאר מצות עשה מינייהו לחיובא:

למאי צריכי - תרוייהו אלא חד מינייהו נכתוב ונגמר אידך מיניה עם כל שאר מצות עשה:

בשלמא אי הוה כתב - חיובא בהקהל לא הויא אתיא מצה מיניה בבנין אב דאנא אמינא נגמר ג"ש מחג הסוכות ט"ו ט"ו מה להלן נשים פטורות דכתיב האזרח להוציא הנשים אף מצה נשים פטורות:

ואנא אמינא טפלים חייבין - דכתיב (דברים לא) והטף:

מא"ל - נילף כל מצות עשה שהזמן גרמא ממצה והקהל לחיובא:

מא"ל - נילף כל מצות עשה שהזמן גרמא ממצה והקהל לחיובא:

ממורא - איש אמו ואביו תיראו דילפינן ביה נשים לעיל (קידושין דף כט.) כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים:

ונילף מתלמוד תורה - לפטורה: