Rashi on Makkot Daf 19b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא באיזהו מקומן:
רישא במעשר שני טמא - וקאכיל ליה בירושלים בלא פדייה:
ה"ג והיכן מוזהר על אכילה שלא יאכלנו בטומאה איני יודע ת"ל לא תוכל וגו' כך היא שנויה בסיפרי וכשקבעוה כאן לא הספיקו לגומרה עד דאקשי גמרא טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות. במעשר מדכתיב כי אם רחץ הא רחץ טהור דטבל ועלה אוכל במעשר: (רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה לא פירש יותר מכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן.): כך הוא לשון הברייתא (כלומר) איני יודע להיכן מוזהר לכך תלמוד לומר לא תוכל וגו' והש"ס לא שביק ליה לאסוקי מילתיה אלא קדים ופריך ומתמה אמאי קאמר איני יודע הא טומאת הגוף בהדיא כתיבא נפש אשר תגע בו כו' לא יאכל מן . הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואמרינן ביבמות דהאי קרא במעשר שני קאמר דטבל ועלה אוכל כו':
This is how we read it: And as for where one is scripturally warned against it's consumption, to not eat from it in tumah, I do not know. The Torah says, "Do not proceed etc.": This is the wording found in the sifre. Ans when it was established here, there was not [time given] to complete it before the Gemara asked, "Why bodily tumah is explicitly written! 'And he may not eat from any holy until he washes etc.'" And we establish in Yevamos that this is referring to maaser from what is written "for if he washed" which would imply that if he did wash he would be tahor, that he immersed, ascended and eats maaser [sheni]. (Our Master, his body was tahor, and his soul exited in a state of tahora. He did not explain any further. From here and on is the words of his disciple Rebbi Yehuda bar Nassan.) This is the wording of the baraisa, to say, "I do not know where one is scriptually warned", therefore the Torah teaches us, "he may not proceed etc.", and the Gemarah was not quiet yet in finishing the matter, rather it proceeded and asked why does it say "I do not know"? Why, bodily tumah is explicitly written in the Torah, "the soul that touched it. etc. may not eat from the holy unless he washed his flesh in water", and we say in Yevamos, that this verse was said regarding maaser sheni, that he immersed, ascended and eats etc.
ולהלן הוא אומר - בבכור בעל מום (שנפדה) בשעריך תאכלנו ולעיל מיניה כתיב כי יהיה בו מום:
אפילו טמא וטהור - דאע"ג דאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן (בכורות דף טו.) בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב אפי' הכי טמא וטהור אוכלין אותו בקערה אחת דנאכלים בטומאת הגוף ובטומאת עצמן דכיון דטמא אוכל בהן היינו בטומאת הגוף אוכל הטהור וכשהטהור אוכל עמו לאחר שנגע בו היינו טהור אוכל טומאת עצמו שאכל את הטמא:
האי טמא דשראי לך התם - בבכור בעל מום דכתיב ביה בשעריך הכא גבי מעשר לא תוכל והיינו לא תוכל לאכול בשעריך כלומר אי אתה רשאי לאכול מעשר שני בתורת בכור שכתוב בו בשעריך דבעל מום דבכור נאכל בטומאת עצמו ובטומאת הגוף וזה אסור:
ומנלן דבר פדייה הוא - מעשר שני שנטמא דמדקאמר במתני' שלא נפדה מכלל דאי בעי פריק ואפילו בירושלים דאע"ג דמעשר שני טהור אינו נפדה בירושלים דכתיב כי ירחק ממך ונתת בכסף בריחוק מקום אתה פודה ולא בקירוב מקום (קדושין דף נו):
ואין שאת אלא אכילה - והכי קאמר קרא כי ירחק ממך שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול לאוכלו שנטמא ונתת בכסף:
אפילו בפסיעה אחת - אע"ג דכתיב ירחק דמשמע טובא ת"ל כי לא תוכל שאתו לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה דהכתוב לא תלה הדבר בריחוק אלא בנטילה דכל זמן דאיכא למיעבד אכתי נטילה והבאה לפנים אפילו פסיעה אחת פודה אותו:
לכדר' אלעזר - למעשר שני שנטמא:
מאי שאתו - שמע מינה לכדרב אסי:
יתיב רב חנינא ורב הושעיא אפיתחא דירושלים וקא מיבעי להו:
ממלואך - מכל מילוי שלך ומשא של אדם חשיב מלואו דלא תימא ממך ממקצתך דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה אלא כי ירחק ממלואך פדה אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים לא רחק המקום ממלואך ושוב לא תפדה אלא ואכלת שם:
בעי רב פפא - הוא מבפנים ונקיט משאו בקניא ארוך מבחוץ:
מהו - כיון דלאו ממש על כתיפו הוא אין זה מלואו והרי הוא כמוטל לארץ ונפדה או דלמא כיון דנקיט ליה משאו קרינא ביה תיקו כן נראה בעיני רבי ועיקר:
משיראה פני החומה - וחוץ לחומה דמתני' היינו דעייליה ואפקיה:
דלא קרינא ביה לפני ה' אלהיך - דלא הכניסו לפנים:
כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומתה בעוקצה - בצד זנבה:
מעשר ראשון בצפונה - בצד צפון שלה והוא אוחזה כנגד מזרח וכן מעשר שני בדרומה:
תרומה בעוקציה כו' - דבעי ראשית שיהא שיריה ניכרין והלכך בעינן סיום והאי דתנן (דמאי פ"ז מ"ד) שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן פליג אהא דלא בעי . ראשית שיהא שיריה ניכרין:
והיא שנת מעשר שני. ואותה שנה שניה שראוי ליתן בה מעשר שני:
והוא בירושלים - כשקרא שמות הללו על אותה תאנה:
מעשר עני בגבולין - או שהיא שנת מעשר שלישית ואמר מעשר עני בדרומה ולא אמר מעשר שני והוא אפי' בגבולין: