שזרע - משלו:

סמדר - כבר חנטו ענבים וכן היה מעשה ואסרו את הזרעים טעמא מפרש לקמן:

האוסר - גפנים האוסרים את הזרעים:

הבא לאסור - זרעים:

קנבוס - קנבא:

לוף - מיני קיטנית:

אסרה תורה - בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל"א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב (דברים כ״ב:ט׳) כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים:

בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר:

כ"ש אכבשים - מצטרפין הן והלחם לפגל הלחם:

אבל תודה לא - פשיט ליה דלא פגיל לחם:

בעי רבי אבא זוטי כו' מחבירו - ולא פירש כבש:

ולא מיפגל - כדקתני במתני' בסיפא שחט א' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דאין מתיר מפגל את המתיר או דלמא חבירו לחם משמע ומפגל לחם:

מתני' מפגל את הנסכים - שהשותה מהם חייב כרת משום פיגול שמשקדשו בכלי שוב אין להן פדיון וקדושתן קדושה:

גמ' שדם הזבח מתירן ליקרב - והוי דבר שיש לו מתירין למזבח ונוהג בהן פיגול דכל דבר שיש לו מתירין יש בו פיגול במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.):

ונסכיו מכאן ועד י' ימים - דאמר מר לקמן (מנחות דף מד:) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזביחה נינהו:

אף אני לא אמרתי - אם פיגל בזבח שיהו הנסכים שיביא לסוף י' ימים מפוגלים אלא בבאים עם הזבח:

אמרו לו אפשר לשנותו לזבח אחר - הלכך לא מיפגלי:

בשחיטה - דהאיך הוקבעו לזבח זה ואין רשאין לשנותם לאחר:

כלחמי תודה - שהשחיטה קובעתו כדאמרי' בהתודה כדפרישית לעיל:

לוג שמן כו' - אם פיגל בשחיטת האשם:

מתירו לבהונות - כדכתיב (ויקרא י״ד:י״ז) על דם האשם דכל זמן שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרי' בפ"ק (לעיל מנחות ה.):