דנין קרבן יחיד מיחיד - מעולת ראייה דהוי נמי קרבן יחיד:

דנין - סמיכה בקרבן יחיד דכתיב ביה סמיכה בגופיה דכתיב וסמך מפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה סמיכה בגופיה וסמכו זקני העדה (ויקרא ד׳:ט״ו):

לימד על עולת חובה - כגון האי דמילואים ועולת ראייה כמו עולת חובה היא:

כל הני למה לי - והנך כולהו מחד ידו ממעטי:

ושלוחו של אדם כמותו - דגמרינן (קדושין דף מא:) מפסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל וגו':

(סמיכה שירי מצוה. שאם לא עשאה לא מעכב):

כאילו לא כיפר - כאילו לא עשה מצוה מן המובחר כדכתיב (ויקרא א) וסמך ונרצה ואפילו הכי כיפר דכפרה בדם הוא:

ולא על הצואר - היינו הגרון בית השחיטה:

הגביים - היינו גב:

דקאי להדי רישיה - בשוה הראש אימא לא נמעט:

על הצדדין - של ראש על הלחיים:

מהו שתחוץ - בין ידו לבין הראש:

כתיב ידו - חסר:

אקפד - על שלא אמרה משמו ואקשי ליה אי ס"ד וכו' למה לי דכתב רחמנא בשום מקום בתורה ידיו מלא לכתוב ידו ומשמע נמי תרי:

ידו דסמיכה קאמרי - דמשמע תרי והא לא אשכחן ידיו מלא דסמיכה:

סמיכה דבהמה קאמרי - דכל מקום שנאמר ידו משמע תרי:

(מאי) קאמר - במקום שסומכין שוחטין כלומר דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה דהכי מסתבר שפיר (ע"א) מאי קאמר דמשמע ליה דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר נ"ל:

במקום שסומכין - בעזרה במקום הטבעות דבשעת סמיכה היו ישראל רשאין ליכנס שם: