הלכה כרבי יוסי במועד - דמתיר:

איתרע ביה מילתא - בפנחס אחוה דפנחס הוה אבל:

עייל שמואל לישאל ביה טעמא - לדבר על לבו דפנחס:

אילו בדידיה הוה - כלומר אילו היית אבל:

מי מזלזלת ביה כולי האי - באבילות דשקלת לטופרך:

ואיתרע ביה מילתא - אבילות:

שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה - זרקינהו מרוב כעס והדר מכנס להו דזורקן רשע:

ברית כרותה לשפתים - דכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה דחזרו תרוייהו:

סבור מיניה דיד - מותר בימי אבלו משום דמאיס דרגל לא:

גינוסטרי - מספרים:

אין בהם משום מיאוס - מדשקל ליה בשיניה:

ושדי ליה לאבראי - ועברה עלייהו איתתא אבראי:

כיון דאישתני - מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אישתני ולא מזקי:

ומר זוטרא מתני - בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי אבלו ולאו משמיה דרב יהודה:

ואם בקשו ממנו שפה היה מתיר להם - כלומר אנא חזינא לדעתיה אי שאלו לגלח השפה היה מתיר להם דאין בהם משום בל תשחית פאת זקנך (ויקרא י״ט:כ״ז):

מזוית לזוית - מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח שהרי מעכבת אכילה ושתיה ומאיס:

ולדידי - דאנינא דעתי כל השפה כשפה המעכבת דמי דאנינא לי דעתי:

פרמשתקו - אמתו:

אמגושי הוה דכתיב הנה יוצא המימה - מחלוקת במס' שבת (דף עה.) חד אמר חרשי להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות ואידך אמר גידופי להכי יוצא שאומר לי יאורי ואני עשיתני:

מטפחות ידים - שמנגבין בהן ידים משום דמאיס:

מטפחות הספוג - שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית המרחץ:

ושעלו מטומאתן - במועד:

מתני' - דקתני אלו מכבסין אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד דכולי עלמא שרי: