Rashi on Rosh Hashanah Daf 31b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומיבנא לאושא - כשהיה הנשיא דר בו כיון שהיתה סנהדרין עמו וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו יבנה בימי רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן שמעון בנו חזרו כדתניא לקמן בפרקין (ראש השנה דף לב.) וכשקידשו בית דין כו':
and from Yavneh to Usha — when the Nasi was there, for the Sanhedrin was with him. And when he or his son left to another place, the Seating-Place was exiled after him — Yavneh in the days of Rabban Yoḥanan, Usha in the days of Rabban Gamliel, then they returned from Usha to Yavneh, and in the days of R. Shim'on his son they returned, as is taught later on in the chapter (Rosh Hashanah 32a:13) — "and when the court sanctified" etc.
בית שערים וציפורי וטבריא כולן בימי רבי הוו כדאמרי' (סנהדרין דף לב:) אחרי רבי לבית שערים ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי כדאמרינן בכתובות (דף קג:) ובטבריא היה בימי אנטונינוס:
Beit She'arim and Tzippori and Tiberias all in the days of Rabbi 1 — as is said (Sanhedrin 32b:10) "After Rabbi to Beit She'arim." And later, when he was sick, they brought him to Tzippori, as is said in Ketubot 103b, and he was in Tiberias in the days of Antoninus.
וטברי' עמוקה מכולן - שפלים היו אז מכל המסעות שגלו:
and Tiberias was deeper than them all — they were then lower than all the journeys on which they were exiled.
שש גלות - השח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר ישפילנה עד ארץ ולעפר:
מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה כו' שאפילו ראש בית דין בכל מקום - שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל (ראש השנה דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי:
לא יהו - צריכין עדי החדש להלך אחריו:
אלא למקום הועד - של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד:
גמ' פתיחא - שטר שמתא:
דא"כ - אם אתה מטריחן:
אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן - שנושאין כפיהן ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק ואלו נאמרין (סוטה דף מ.):
שית דהאי פירקא - חדא האי וחמש דמתני' התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו עדים הולכין אלא למקום הוועד:
וחדא דפירקא קמא - (דף כא:) שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד:
צריך שיפריש רובע לקינו - רובע שקל דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן כדתנן (כריתות דף ח.) עמדו קינין בו ביום ברבעתים שהגר חייב בקרבן כדתניא (שם דף ט.) ככם כגר יהיה כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק וגו' ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי הדם זרק על המזבח אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו' במסכת כריתות בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה (שם) מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף הלכך יפריש רובע לקינו שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו:
מפני התקלה - דלמא אתי לאתהנויי מיניה:
היה עולה לירושלים - הפירות עצמן אע"ג דמן התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום אחד שיעלום ויאכלום שם כדי לעטר שוקי ירושלים:
במזרח לוד - היינו בין לוד לירושלים שהרי ירושלים למזרחה של לוד היא:
להפקירו לעניים - שישאו שם פירות ויאכלום שם שהיה עליו טורח להעלותן:
והתירוהו - לפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה:
מי הוה לשון של זהורית מלבין - בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות:
ותנן משחרב בהמ"ק התקין - תקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות: