עכן מ"ט איענוש - ישראל עליה הלא מן הנסתרות היא:

חטא ישראל - מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם:

חילפי - אורטייא"ש:

מושך בערלה - משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול:

פשיטא - הא ר' אילעא גופיה אמר דעבר על כל התורה:

לא פקר - לא הפקיר עצמו כל כך:

בנערה המאורסה - כתיב כי עשתה נבלה בישראל:

כולי האי - רע לשמים ורע לבריות לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה:

דיניה כנערה המאורסה - נצטוו לסקלו:

לרדותן - שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם:

הראוי לשריפה - כסף וזהב ובגדים:

הראוי לסקילה - הוא שורו ובהמותיו וקנס היה לרדות את האחרים:

איצטלא דמילתא - טלית של צמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת מלבישים לבוש שלא יתלכלך צמרו:

סרבלא דצריפא - צבוע בצריף שקורין אלו"ם:

זה משה - כשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל היה מדבר בלשון רכה:

פלילות - דין:

ולו הואלנו - ולואי שהואלנו לישב ולא לעבור את הירדן משמע שטוב היה לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו קום עבור את הירדן:

קום לך - משלך ומידך היתה זאת להם שאף בשבילך נענשו שלא קיימת את דברי:

ריחקתם ששים מיל - הר גרזים והר עיבל רחוקים ששים מיל מן הירדן במסכת סוטה (דף לו.) ושם הקימו את האבנים:

כן עשה יהושע - מקרא כתוב כן ולא יפה דרש רבי שילא שיהושע שינה:

אתה גרמת להם - שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו:

והיינו דקאמר להו בעי - רק שללה ובהמתה תבוזו שלא תחרימם עוד:

היכי עביד - דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה׳:י״ג) מכלל דלילה הוא דאי ביממא וכי לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם:

שמא שד הוא - ואין מוציאין שם שמים על המזיק ושלום שם שמים הוא שנאמר (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום וכ"ש שאין משתחוה דדומה כמשתחוה לשעירים: