וספדה הארץ - בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים:

שעסוקין בהספד - באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו כו' אמרה תורה כו':

כאן שעסוקין בשמחה - וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כל שכן:

והביטו אלי את אשר דקרו - יסתכלו בהרוג שלפניהם:

וספדו עליו כמספד על היחיד - כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת:

צדיקים בוכים - שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם:

כי יפלא בעיני וגו' - סיפיה דקרא גם בעיני יפלא:

של בוכיא - עכביש שקורין איריני"א:

ולבסוף - משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו:

מושכי העון בחבלי השוא - בתחלה היו מביאין אותו עליהם ע"י חבלים שאינן של כלום:

וכעבות העגלה - חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה:

אספרה על חוק - אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון:

היום ילדתיך - היום אגלה לבריות שבני אתה:

אם רעב שנאך - יצרך הרע רעב ותאב לעבירה:

האכילהו לחם - הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳):

השקהו מים - תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳):

ישלימנו לך - שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם:

הצפוני - כדמפרש צפון בלבו של אדם:

פניו אל הים הקדמוני - המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו:

ועלה באשו וצחנתו - ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל:

נקדים וניזיל באורחא - נשכים בהשכמה קודם היום השכמה קרי קדמותא בש"ס:

כי הוו פרשי מהדדי - שהיו משתי עיירות והגיעו לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו לכאן:

אורחא רחיקא - דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד:

וצוותין בסימא - אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו:

אי מאן דסני לי - אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר:

תלא נפשיה - נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער: