במקום שאין טעון כיבוס - כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא ט״ו:ה׳) ולא כתיב יכבס בגדיו:

מקום שטעון כיבוס - כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם:

דלמא נקיות בעלמא - ההוא כיבוס לאו משום טומאה הוה דלטעון טבילה מק"ו אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה:

ויזרוק על העם - הזאה הוא:

מטבילים אותו - והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה:

ומה בכך - אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי:

אין מטבילים - שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית דר' יוסי תרתי בעי:

לפיכך - הואיל ולר' יהודה בחדא סגיא מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו דבמילה סגי ליה וכי מטבלי ליה בשבתא לא מתקני גברא:

הכי גרסינן אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה פשיטא כיון דלרבי יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילים:

טבילה עיקר - דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר ומה בכך:

ר' יוסי אומר אין מטבילין - תרתי בעי ואע"ג דמל בפנינו טבילתו תקנתו:

עובדא הוה בי ר' חייא בר רבי ורב יוסף מתני בר' אושעיא ב"ר - כלומר ר' אושעיא נמי הוה בהדי ר' חייא:

ורב ספרא מתני - דאף רבי אושעיא בר' חייא הוה בהדייהו:

שהי האידנא - לילה היה:

ש"מ - מדרב ספרא דאמר תלתא הוו גר צריך שלשה:

דבעינן מומחין - כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי:

דלמא דאיקלעו - הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני. אבל ג' ודאי שמעינן מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא:

משפט כתיב ביה - משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר ט״ו:ט״ז) ואין משפט פחות מג':

יכול מקבלין אותו - לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה:

בא ועדיו עמו מנין - שנאמן:

תלמוד לומר וכי יגור - מכל מקום. ולקמן פריך כיון דעדיו עמו פשיטא ומי בעי קרא: