בעת ההוא, אחר שהתנפלתי לפני ה' מ' יום ומ' לילה נתרצה אלי שאפסול לוחות שניות:

ועשית לך ארון עץ, פשטות הכתובים יעיד שאין זה הארון שעשה בצלאל, כי זה עשאו משה קודם עלותו אל ההר עם הלחות השניות, ועדיין לא התחיל אז בצלאל לעשות המשכן, אלא ארון אחר היה כלו של עץ והמכסה אשר עליו מלמעלה גם הוא של עץ היה, כמנהג בכל הארונות, ובו נתן משה הלחות מיד כשירד מן ההר ככתוב לקמן בפירוש (פסוק ה'), והיו שם הלוחות עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב ונתנו בו הלוחות להיות שם לעולם, ואז נגנז ארונו של משה כדין תשמישי קדושה, ובדרך הזה לא היו לישראל שתי ארונות כאחד, כי משנעשה השני נגנז הראשון, ולא היה להם במדבר כ"א ארון אחד כדעת רז"ל בכל מקום בתלמוד, ומה שלא צוה ה' למשה לעשות ארון עץ ללוחות הראשונות, לפי שגלוי היה לפניו שישברם:

ואעש ארון וכו' ואפסול, אעפ"י שצוהו הי"ת ראשונה שיפסול הלוחות ואח"כ שיעשה הארון, הוא עשה בהפך, ואין זה שנוי מצוה, כי השם זכר הדברים כפי מעלתם, הלוחות תחילה ואח"כ הארון, ומשה עשאם כפי מה שיחייב טבע המלאכה, ראשונה הארון כדי שיונחו בו ואח"כ פיסול הלוחות, וכן תמצא במלאכת המשכן, שבצווי הנזכר הארון תחילה ואח"כ המשכן, ובצלאל עשה בהפך, כי טבע המלאכה יחייב כן:

כמכתב הראשון, דהיינו את עשרת הדברים:

ובני ישראל נסעו, מה ענין זה לכאן? אלא בעבור שאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, שמא יאמרו אם מת מה הועילה תפילתו לכן אמר כי לא מת רק בשנת הארבעים זקן ושבע ימים, גם לא הכרית השם את זרעו אחריו כמו שאמר להשמידו שהרי כהן אלעזר בנו תחתיו:

מבארת בני יעקן מוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן שנאמר ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל"ג ל"א)? ועוד שם מת אהרן והלא בהר ההר מת? אלא צריך לידע כי הר ההר גדול שבהרים הוא וארוך פרסאות רבות, ושמו מוכיח כי הוא יקרא הר ויקראו לו ההר לגדלו וארכו, וכך אמרו רבותינו שהיה הר ע"ג הר, והיה סוף ההר עד גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות רבים, ואלה שמותן מוסרות, ובני יעקן, וחר הגדגד, ויטבתה, ועברונה, ועציון גבר, ואלה המקומות אין ביניהם מרחק רב, כי המחנה הגדול ההוא ביום אחד מהלכים כמו פרסה או פחות מכאן, ונסעו מקדש ויחנו בהר ההר, כלומר שנכנסו בו במקום שפל אשר היה ברגלי ההר ואז צוה ה' למשה והעל איתם הר ההר שיעלה למעלה על ראשו הוא תחלת ההר, והנה עלו על ראשו של הר והגיע כנגד מוסרות, ומת אהרן שם, והוא שנאמר וימת שם אהרן בראש ההר, והנה מיתתו במוסרה ואפשר שהיו מקומות האלה בשמם נחשבים כהר עצמו, ויקרא ראש ההר, וכנגדו במישור שני מוסרות, ושם כל אחת מוסרה שיאמרו מוסרה חשר בהר ומוסרה אשר בשפלה, והיו במקום אשר נקרא חשמונה בארות הרבה, נקראו בארות בני יעקן שאנשי בני יעקן באים שם להשקות צאנם, ואין זה מקום בני יעקן, ולפיכך נכון לומר שנסעו מבארות בני יעקן למוסרה ומשם למוסרות, ומשם אל מקום בני יעקן:

בעת ההוא הבדיל ה', מוסב לענין ראשון בעת ההיא בשנה הראשונה שיצאתם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם השם לעבודתו, וירמוז למה שאמר להם מלאו ידכם היום לה' כי מן היום ההוא התחילו לזכות בעבודת המקדש, אולם לא נבדלו במעשה עד השנה השנית בחדש השני:

לעמד לפני ה', דהיינו לשרתו ולברך בשמו:

לשרתו, בני לוי עם בני אהרן:

ולברך בשמו, הכהנים, והוא נשיאת כפים:

עד היום הזה, בעבור כהונת אלעזר, כאומר אז הבדילם לשרתו ויהי כן עד היום הזה:

עם אחיו, השבטים:

ה' הוא נחלתו, נוטל פרס מזומן מבית המלך:

ואנכי עמדתי בהר, הפסיק הענין בפסול וכתיבת הלוחות, במיתת אהרן וקבורתו, בכהונת אלעזר והבדלת שבט לוי, ועתה שב להשלים הסיפור, ואמר שמלבד הישיבה הראשונה בהר לקבל התורה והלוחות הראשונות שעליה אמר למעלה (ט' ט') ואשב בהר מ' יום ומ' לילה ומלבד הישיבה השנייה להתפלל בעדם שעליה אמר ואתנפל לפני ה' כראשונה מ' יום ומ' לילה (לעיל ט' י"ח), ישב עוד פעם שלישית בהר מ' יום ומ' לילה לקבל לוחות שניות:

וישמע ה' אלי, אינו מה שאמר למעלה (ט' י"ט) וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, כי שם סיפר שנעתר ה' לו לסוף מ' יום השניים אבל עדיין היה הקצף על ישראל שעל זה אמר השם פני ילכו והניחותי לך (שמות ל"ג י"ד), ועדיין לא היו ראיים להנהגה הנפלאת בלי אמצעות שום מלאך, כמו שעלזה היה משה מתפלל ונפלינו אני ועמך (שם ט"ז), אבל כאן מספר שנתרצה לו הקב"ה בסוף המ' יום השלישיים גם על שאלתו זאת, כי עבר השם על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' ואז בקש משה ילך נא ה' בקרבנו וכו' וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו, והשם השיבו הנה אנכי כורת ברית וגומר, על מזה מוסב מה שאומר כאן וישמע ה' אלי:

לא אבה ה' השחיתך, לשון לא אבה פירשנו (בראשית ל"ט ח'), והודיע משה שנעתר לו השם בעבור כי הוא אוהב את ישראל ואינו חפץ בהשחתתם, ואילו כתוב וימאן היינו שומעים שרק בזכות תפילת משה סלח לכל העם, עכשיו שאמר לא אבה למדנו שגם אהבתו אותם לא רצה להשליכם מעל פניו:

לך למסע לפני העם, שכבר סלחתי להם, והנני מביאם אל הארץ אשר נשבעתי:

ועתה ישראל, אחרי שהזהרתיך שלא ירום לבבך לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה והוכחתי לפניך שלא בצדקתך אתה בא לרשת את ארצם כי אתה עם קשה עורף, תדע ותשכיל שטובתך תלוי רק בכשרון מעשיך, ולכן הנני שב להזהירך עתה על יראת ה' ואהבתו, והנה הזכיר בפסוק זה היראה והאהבה בכלל, ואח"כ פירש ענין היראה באמרו הן לה' אלהיך וכו' עד פסוק כ' שבו חתם ענין היראה ואמר את ה' אלהיך תירא וכו', ואח"כ התחיל לפרש האהבה (לקמן י"א א') ואהבת את ה' אלהיך וכו':

מה ה' אלהיך שאל מעמך, חלף כל הטובות שעשה עמך במה תקדם לפניו ית' הנה הוא אינו שואל מעמך רק היראה, וגם זו אינה לטובתו חלילה, כי אם צדקת מה תפעל לו, אלה לטובת עצמך, כמו שאמר בפסוק הסמוך לטוב לך:

ליראה את ה' אלהיך, יראת הרוממות, וענינה שיחשוב האדם בלבו שכבוד ה' מלא את העולם ושהוא כל יצר מחשבות מבין וחופש כל חדרי בטן, ומי שנגע אלהים בלבו על דרך זה, הנה הוא עומד תמיד לפני ה', ולא יחשוב ולא ידבר ולא יעשה דבר נגד רצון ה' אפילו במסתרים, ומעלה זו יקרה עד מאד, ולכן הפליגו כל הנביאים וכתבי הקדש בשבחיה:

ולאהבה אתו, עיקר מצוה זו שיאהב את השם לא לתועלת עצמו, אלא בעבור אמתת כבודו ית', דהיינו שיכיר האדם יושר דרכי השם, טובו וחסדו וצדקתו ואמונתו וכדומה, ובעבור שהדרכים האלה טובים בעיניו ונכספה נפשו להתדמות אליהן, הנה תשוקת ההשויה הזאת תוליד אהבה עזה עד מאוד לבעל המדות והדרכים הנכבדים האלה שהוא יוצר הכל ב"ה, והנה אמרו בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה, הפריש הכתיב בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל, יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא מטריחו מניחו והולך לו, אלא אתה עשה מאהבה ע"כ ודברי חכמים מרפא כי לפעמים תמוט היראה בלב האדם אם יפתוהו חטאים, או אם יטה אזנו לטענות הרשעים, וכשתכבד עליו עבודת ה' יבקש טענות לפרוק ממנו עול שמים, ולבסוף יניח והולך לו, אבל אם הוא אוהב את השם אהבת נפש, בוז יבוז לכל טורח ולכל עבודה קשה ועושה הכל בשמחת לב, ולכך צותה התורה על שתיהן:

הן לה' אלהיך השמים, התבונן בגודל מעשי השם אשר הפליא לעשות בשמים ובארץ ובזה תבוא יראתו בלבך:

בכם, שאתם מבחר זרעם ולא בעשו ולא בישמעאל:

ומלתם את ערלת לבבכם, בדרך משל, תסירו מכסה האולת שעל לבבכם המונע מכם יראת השם הטהורה, ולא תקשו עוד ערפכם, כמו שעשיתם עד הנה, כי מי שהוא ירא את השם באמת, בודאי שלא יקשה ערפו נגד רצונו ית':

כי ה' אלהיכם, כל הידיעות הנכבדות האלה יכניסו בלבבכם יראת ה':

אלהי האלהים ואדני האדנים, שם אל מורה על עצם אשר לו כח לפעול, ושם אדון על עצם אשר לו הרשות והממשלה לפעול, וכמו שיש בכח מדריגות רבות זה על זה, וכח אחד עליון על כלם, כן הוא באדנות, וזהו אלהי האלהים ואדוני האדונים:

הגדל הגבר והנורא, ענינו היותר גדול וגבור ונורא שבכל הכחות:

ולא יקח שחד, שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשוחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו:

עשה משפט יתום ואלמנה, אע"פי שהוא נשגב ומרומם הוא חונן את הנדכאים, ועושה משפט יתום ואלמנה שעל הרוב היתום והאלמנה עשוקים לפי שאין להם מי יעמוד לימינם, וכן אוהב את הגר, דבר בהווה שהגר אוהביו וריעיו רחוקים ממנו, ואין לו עוזר:

ובו תדבק, שתהיה גדולתו ורוממותו תמיד על פניך ולא תסור מלהתבונן בדרכיו, ורז"ל אמרו וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה? אלא הדבק בתלמידי חכמים ותלמידיהם כאילו הוא דבק בשכינה, והענין כי ההולך אל חכמים ישמע מהם תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו, ועי"ז ידבק הענין בלבבו ולא יסור משם כל הימים:

הוא תהלתך, שבו אתה מהולל על כל העמים, כדרך כי תפארת עזמו אתה:

והוא אלהיך, שיחד שמו עליך שתהיה לו לעם, והראיה כי עשה עמך הגדולות והנוראות אשר מהם תכיר כי אתה חבלו ונחלתו: