ואהבת, עכשיו מפרש מצות האהבה, ואמר שממנה ימשך שמירת המצות, כי האוהב יבקש לעשות כרצון הנאהב:

כי לא את בניכם, אנכי דובר, אלא עמכם שראיתם בעיניכם את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה, והענין נמשך עד פסוק ז':

את מוסר ה', אשר ייסר בו ה' לעוברי רצונו, והוא דרך כלל, ואח"כ יפרוט את גדלו ואת ידו החזקה וכו' ואת אותותיו וכו', שהעניש בהם את מצרים, וגם את ישראל בענין דתן ואבירם:

בתוך מצרים, לפי שיאמר אחרי כן ואשר עשה להם על הים, לכן הוסיף מלת בתוך, ולא אמר במצרים לבד:

על פניהם, כמו על ראשם:

עד היום הזה, שב לסוסיו ולרכבו, שאבדו כל סוס ורכב מצרים שהיו בכל הדור ההוא ונשארה ממלכה שפלה בלי חיל וסוס ורכב, עד שגם עתה בשנת הארבעים היה נכר בם יד ה' שהיתה בם מקדם להומם ולאבדם:

ואשר עשה לכם במדבר, אשר נגף אתכם בעגל, ואש תבערה, והנחשים השרפים ומגפת השטים ודומיהם, שכל זה נכלל במוסר ה', ומאחר שהודעתי לכם כי מוסר ה' הוא לטובתכם, ושהוא דומה למוסר האב המייסר את בנו באהבתו אותו, לכן מזה תלמדו לאהבה את ה' אלהיכם:

ואשר עשה לדתן ולאבירם, ולא הזכיר קרח בעבור שהוא היה בעל מחלוקתו, והיה נראה שהוא מתפאר ושמח במפלתו ולכן לא הזכירו רק ברמז ע"י דתן ואבירם שהם לא היו חולקים על משה לולי נתפתו בחלקלקות דברי קרח ועצתו:

ואת בתיהם, נשיהם ובניהם:

אשר ברגליהם, תחת ממשלתם ויכולתם:

כי עיניכם הראת, כי אתכם אני דובר, אשר עיניכם הם הרואות וכו':

ושמרתם, ואחר שעיניכם ראו את כל אלה הזהרו לשמור את מצות השם:

למען תחזקו, כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצותיו ולא יחזיק ביד מרעים:

כי הארץ, המשך הכתובים כך, צריכים אתם לשמור מצות ה', כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרם, כי איננה כארץ מצרים שאינן צריכין למטר, ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצות ה' ונתתי מטר ארצכם וכו' ואם לאו ועצר את השמים וכו':

אשר תזרע, אשר היית רגיל לזרוע שם את זרעך:

והשקית, לפי שהאדמה בולעת המים, היא נקראת שותה, ואשר שופך עליה מים הוא משקה אותה:

ברגלך, ע"י שאתה הולך אנה ואנה ומשקה אותה, כי בארץ מצרים היית צריך להביא מים מנילוס ברגלך להשקותה, כמו שהוא המנהג להשקות את גן הירק:

והארץ, אבל הארץ:

ארץ הרים ובקעת, משובח ההר מן המישור, שהמישור בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בית כור ממנו חמשת כורים, ארבע מארבע שפועיו ואחד בראשו, וכן יש דבר שהמישור משובח בהם כידוע, וממעלת הארץ שיהיו בה הרים וגם בקעות:

למטר השמים, לפי רדת מטר השמים הן רב הן מעט, תשתה מים הרבה או מועט, ואין להשקותה בענין אחר:

ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה, ארץ מצרים אין השגחת השם נכרת וגלויה בה תמיד, לפי שהנילוס עולה ומשקה את הארץ, והאיכרים ועובדי האדמה מוליכים את מימיו בצנורות ע"י כלי השאיבה לכל שדה ושדה, ואינם א"כ נושאים עיניהם למרום ומיחלים למטר, אבל בארץ ישראל יצטרכו למטר השמים כל ימי השנה, פעם בהר ופעם בשפלה, והשם דורש אותה ומשגיח על צרכיה מראשית השנה עד אחריתה, ולולי שיפקוד אותה בגשמי רצון לא תזרע ולא תצמיח, ויפרש כל זה בפרשת והיה אם שמוע, כי בארץ ישראל ההצלחה המדינית והאושר בעו"הז תלוים במעשי יושביה, ורז"ל אמרו והלא כל הארצות הוא דורש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, וע"י אותה דרישה שדורש אותה דורש לכל הארצות:

עיני ה' אלהיך בה, לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזירות עתים לטובה ועתים לרעה:

ולאהבה, כמו שצויתי למעלה על מצות האהבה:

ונתתי, דבר משה בשם שולחו:

בעתו, בעת שהמטר טוב לארץ:

יורה, היא הרביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים:

ומלקוש, רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה:

ואכלת ושבעת, שב על כל הקודם, שתהנה מן הדגן והתירוש והיצהר, ותאכל גם מבשר הבקר והצאן, ותשתה את חלבם:

יפתה, יטה מדרך הטוב והישר אל זולתו, והנה בכל מקום שזכר רבוי הטובות והשובע בארץ, שב להזהירם שלא ירום לבבם ויתפתו ללכת אחרי אלהים אחרים, כי ידע משה בדרך נבואה שעתידים לחטוא בע"ז כמו שאמר להם בפרשת וילך, ולכן כפל האזהרה הזאת כמה פעמים:

וסרתם, מדרכי ה' אלהיכם:

ועצר את השמים, שורש עצר הונח על ההתנגדות וההכרח כנגד הנטייה כמו נעצרה נא אותך (שופטים י"ג ט"ו), שהוא היה נוטה ללכת מהם, והם הפצירו בו להמתין נגד נטייתו, וכן כאן ועצר את השמים, כי דרך השמים לתת מטר, והשם יכריחם נגד טבעם לבלתי נתון מטר, ולפיכך נקרא המושל עוצר, לפי שהוא מכריח נטיית הנתונים תחת ממשלתו, אם אל חקות הצדק או אל חפצו בלבד:

יבולה, יבול הראוי לצאת ממנה:

ואבדתם מהרה, שיגלו ממנה כאובדים ברעב:

ושמתם, לפיכך חייבים אתם לקבוע אלה הדברים בלבבכם:

על לבבכם, שתתבוננו בהם ותזכרום תמיד:

ועל נפשכם, שימשלו הציורים האלה בנפש להטותה אל דרך האמת:

לאות על ידכם, וכן לטוטפות בין עיניכם, אפשר שיקשור האדם כל הדברים האלה על ידו אחת או יתנם בין עיניו או יכתבם על מזוזת ביתו? לכן קבלו רבותינו שהכונה רק על ארבע פרשיות שבהם נכלל כל הענין הזה, והנה כבר צוה במקום אחר על המצות האלה, אבל חזר להזכירם כאן סמוך להודעת הגלות שאמר ואבדתם מהרה וכו', ללמדנו שנהיה חייבים בהם גם לאחר הגלות בחוצה לארץ, ומהן נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום:

לדבר בם, כמו שצויתיך ודברת בם, כן תלמוד אותם לבניך כדי שיהיה מקום גם לבנים לדבר בם, ובדרך הזה לא ימושו מפיך ומפי זרעך עד עולם:

למען ירבו ימיכם, מה שזכר פעמים רבות אורך הימים על האדמה, לפי שעיקר השבועה שנשבע השם לאבות היא רק על נתינת הארץ לבניהם וכיבושם אותה, אבל ההתמדה בארץ ימים רבים תלוייה במעשי הבנים, שאם ישמרו במצות יאריכו ימים עליה, ואם לאו יגלו ממנה:

כימי השמים על הארץ, פירוש מלת כימי כמו כזמן, והטעם כל זמן שיהיו השמים קיימים ועומדים על הארץ, תאריכו ימים גם אתם גם בניכם על האדמה:

ללכת בכל דרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים:

ולדבקה בו, שלא תאמר היום אעבוד אותו ומחר אעבוד אחרים ואחרי כן אשוב אליו אלא תהיה דבוק בה' כדבר הדבוק בדבר תמיד לא יזח ממנו וענין הדבקות בה' שתהיה זוכר אהבתו וחסדו וגדולתו תמיד, ותכין עצמך כל עת להדבק באור העליון הנאצל על יראי השם וחושבי שמו:

והוריש, אם שמור תשמרון וכו' אז יוריש ה' וכו':

אשר תדרך כף רגליכם, לפי פשוטו ידבר לאותו הדור שנכנס לארץ, והכונה על הארץ שהיא מן המדבר ועד הים האחרון, אולם לדעת רבותינו הכונה אף על הכיבוש בשאר ארצות בארץ שנער וארץ אשור וזולתם:

מן המדבר, דרום:

נהר פרת, צפון:

ועד הים האחרון, ממקום שאתם עומדים עכשיו בקרן דרומית מזרחית של א"י עד הים האחרון במערב:

פחדכם, לקרובים:

ומוראכם, לרחוקים:

ראה, לשון זרוז והזמנה, כלומר התבונן בעיני שכלך:

ברכה וקללה, לא אמר זה על הברכות והקללות שעתידין ליתן בהר גריזים ובהר עיבל, כי לא יקיימו המצוה ההיא רק אחרי עברם את הירדן, ואיך יאמר עליהם ראה אנכי נותן לפניכם היום, גם לשון נותן לפניכם אינו נופל על הצווי ההוא, אבל יאמר שבמצות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, הרי הוא כאילו יתן לפניהם ברכה וקללה, כי מכח המצות תמשך להם או ברכה או קללה, וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואם תאמרו איך יהיה הדבר האחד בעצמו ברכה וקללה שהם דברים הפכיים, לכן פירש את הברכה אשר תשמעו וכו', והקללה אם לא תשמעו וכו', והענין כי המצות טובות בעצמן ומביאין ברכה לעושיהן אבל יתהפכו לקללה לעוזבים אותן, והנה התחיל כאן במאמר הזה לפי שהוא בא עתה לפרט המצות בכל הפרשה הזאת ובפ' שופטים וכי תצא מבלי שיתערב בהן סיפור או תוכחה, ואחרי כן הביא דברי הברית והחזוק על שמירתם בפרשת כי תבא ונצבים, ואח"כ חתם בזה הלשון עצמו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (לקמן ל' ט"ו):

אשר תשמעו, אשר במקום אם:

ונתתה את הברכה, ענין הברכה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום תאמרו אותה בקול רם על הר גריזים והקללה על הר עיבל, ואינו דומה לשון נתינה הנאמר כאן למה שאמר למעלה ראה אנכי נותן לפניכם, כי שם ענינו נתינת הרשות לשומעים שיבחרו במה שירצו, וכאן אינו אלא נתינה בפה שיאמרו כך וכך, כמו ונתן אותם על ראש השעיר:

הלא המה, נתן בהם סימן:

בעבר הירדן, לא במקום העברת הירדן או סמוך לו, שהרי בסמוך פירש שההרים האלה היו רחוקים מן הירדן וסמוכים לשכם, אלא פי' בעבר הירדן לצד שני של הירדן תוך ארץ כנען, לא במקום שאתם עתה מעבר לירדן מזרחה:

אחרי, אחר העברת הירדן והלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי, כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא:

דרך מבוא השמש, להלן מן הירדן לצד מערב, וטעם המקרא מוכיח שהם שני דבורים:

הישב בערבה, כי יש כנעני יושב בהר:

מול הגלגל, לפי שהיו ההרים ארוכים ולא ידעו באיזה מקום מההר יתנו הברכה והקללה, לכן נתן סימן למקום שהוא נוכח הגלגל, והנה אין זה הגלגל הנזכר ביהושע ד' ט', כי המקום ההוא לא נקרא כן רק בימי יהושע ככתוב שם ויקרא שם המקום גלגל, ועוד הגלגל ההוא היה למזרח ירחו שנאמר ויחנו בגלגל בקצה מזרח ירחו (יהושע ד' י"ט), והגלגל הזה הנזכר כאן הוא מערבי לירחו כי הוא סמוך לשכם ולאלוני מורה, אלא שני גלגל היו, והאמור כאן הוא הנזכר ביהושע י"ב כ"ג מלך גוים לגלגל אחד:

אצל, סמוך:

אלוני מרה, הוא שכם שנאמר עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י"ב ו'):

כי אתם עברים, התנצל עתה מרע"ה למה לא נתן עתה בפניו הברכה והקללה ההיא, וצוה לתתה אח"כ בהר גריזים ובהר עיבל, ואמר כי הטעם לפי שהוא לא יעבור שמה, אבל אתם שתבאו שם ראוי שתעשו בכניסתכם הברית הזאת:

ושמרתם לעשות, מאחר שאני לא אכנס לארץ, אני חוזר להזהיר אתכם שתשמרו וכו':