חלק, בבזה, במה ששללו ישראל בהכנסם לארץ, ובמה שישללו אחרי כן:

ונחלה, בארץ:

אשי ה' ונחלתו, אשי ה' אלו קדשי מקדש, ונחלתו אלו קדשי הגבול, תרומות ומעשרות, אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו:

מאת זבחי הזבח, שיזבחו לעצמם לאכול:

ונתן, הזובח:

הזרע והלחיים והקבה, זו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הוזכרה להם, שאינה נוהגת במוקדשין, ועתה כשבאו ליכנס לארץ חידשה להם, וזה טעם מאת זובחי הזבח, כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי להם וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך, והנה לא נתן אותה לאהרן בפ' ויאמר ה' אל אהרן אע"פי שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ, והטעם כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש כי גם החרם קודש הוא, אבל הזרוע והלחיים והקבה וראשית הגז הן חולין גמורין, אין בהם זולתי מצות המתנה, ואינם בכלל אשי ה' שהקדים למעלה:

ראשית, המובחר שבדבר יקרא ראשית כמו בשמים ראש:

דגנך תירשך ויצהרך, זו תרומה, והנה עיקר חיוב התרומה והמעשר הוא בדגן ותירוש ויצהר, לפי שהן עיקר מחייתן של בני אדם, והפירות לא יתחייבו כי אם מדברי סופרים, ובכל מקום שסמכו הדבר אקרא, אסמכתא בעלמא הוא, ואף הענבים והזתים לא יתחייבו עד שיעשה מהם תירוש ויצהר:

ובא בכל אות נפשו, שנדבו לבו ללכת אל המקום הנבחר כדי לעבוד במקדש:

ושרת, רשאי הוא לשרת בכל העבודות ככל אחיו, ואינן יכולין לומר לו, כבר זכינו אנחנו בעבודת המקדש שנתיישבנו בירושלים, ואתה מעיר אחרת, חזור לעירך:

בשם ה' אלהיו, לפי שהלוי הזה בא בנפש טהורה לבקר בהיכל ה', וכל חפצו להדבק באור העליון ולהשתלם בעבודת הי"ת, לכן אמר ה' אלהיו בכינוי:

חלק כחלק יאכלו, יאכל גם הוא עמהם בשוה:

לבד ממכריו על האבות, מלבד מה שיוכל למכור כל תבואות ביתו מאבותיו שבעירו:

כי אתה בא, כמו כי תבוא לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חק נכרים כתועבת הגוים ההם, כלל ואח"כ יפרט לא ימצא בך וכו':

מעביר בנו, כל אלו מיני ע"ז הם, ומעביר בנו היא העבודה שהיו עובדים למולך, וכבר נזכרה בס' ויקרא:

קסם קסמים, מן הגדת העתידות ע"י תחבולות וכלים מכלים שונים:

וחבר חבר, הוא ענין הלחשים:

כי תועבת ה' כל עשה אלה, המעשים האלה הם תועבות בעיני ה' והעושה אלה הוא בעצמו תועבה נגד ה', כי מעשהו תועבה:

ובגלל התועבת האלה, העיד לנו הכתוב שהמעשים הללו הם מתועבים גם מצד השכל אף אם לא אסרם הכתוב, כי נמשכו מתכונות רעות ומרוח טומאה, ולכן ענש עליהם את הגוים אע"פי שלא קבלו התורה, כי השכל בעצמו יחייב איסורם, והם מכלל המצות השקולות בדעת האדם, שכל בני נח מוזהרים עליהם, כמו ששנינו ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו, שנאמר ובגלל התועבות האלה וכו', ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר,

תמים תהיה עם ה' אלהיך, ענין הצואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית', ונאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש הבאות, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם, נאמר הכל בידי שמים, כי הוא משנה המערכות וכרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, ולפיכך אחר האזהרות הללו אמר שתהיה תמים עם ה', לא תירא ממגיד עתידות ולא תשמע אל מעוננים וכו', אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע:

ישמעו, כן דרכם תמיד והם רגילים בכך, כמו ככה יעשה איוב:

ואתה לא כן, אילו היו מלות לא כן מחוברות עם נתן לך, לא היתה ראויה מלת כן לז"ק, גם מה טעם לומר לא כן נתן לך, דמשמע לך לא נתן כן אבל לגוים נתן, והרי המעוננים והקוסמים לא ניתנו לאומות מיד ה' חלילה, כי תועבות גדולות הם לפניו ית', אלא הם דברים שבדו מלבם להגיע בהם אל מאוויי רשעתם, אולם כפי האמת שני מאמרים הם, אמר ואתה לא כן, כלומר אבל אתה אינך כמוהם בענין זה שתשמע גם אתה אל מעוננים וקוסמים, והם יורוך את אשר תעשה, אבל יש לך יתרון ומעלה גדולה על שאר האומות, כי כל התורות והחקים שהם לטובתך כבר נתן לך ה' אלהיך בעצמו ע"י נביא אמת ואינך צריך לחזור אחר מכשפים מזוייפים:

נביא, ולא די שיש לכם עתה נביא אמת, כי עודני חי בקרבכם להגיד לכם את דבר ה', אבל גם אחרי מותי יקים ה' לכם נביאי אמת אשר רוח ה' נוססה בם, והם יישירו אתכם ויגידו לכם מה פעל אל:

מקרבך, לרמוז שאין נבואה אלא בארץ ישראל:

מאחיך, כי לא יתן ה' את רוחו רק עליכם ולא על שאר העמים:

כמני, שיהיה נביא אמת ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, ואין זה סותר למה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, כי זהו בבחינת המעלה ומדריגתו, שבזה לא קם ולא יקום כמהו, אבל בבחינת סבת ותכלית שליחותו להדריך את עם ה' בדרך הישר ולהוכיחם על פניהם כל נביאי השם שווין:

יקים לך, כי לא תבוא הנבואה לא במלאכה ולא בתחבולה והשתדלות, כי אם את אשר יבחר בו יקריב אליו ויקימהו לנביא, ופתאום יקרא אליו לאמר קום לך והנבא אל עמי ישראל, וזהו יקים לך:

אליו תשמעון, אם יצוה לשעתו, ואפילו יאמר לעבור לפי שעה על אחת מן המצות חוץ מע"א, שומעין לו:

ככל אשר שאלת, לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו, כי באמרם לא אוסיף עוד לשמוע וגו' לא יזכו עדיין לנביאיו, אבל כאשר אמרו קרב אתה ושמע וכו' ואת תדבר אלינו וכו' ושמענו ועשינו, אז קבלו להאמין בנביאיו ולעשות כל אשר יצוה ה' על ידם:

היטיבו אשר דברו, שיהיה אמצעי בינו ית' לבינם והוא הנביא אשר יקים להם:

נביא אקים להם, זה מאמר השם לא נזכר בפרשת יתרו, ויתכן שלא בא אלא למשה לבדו, והעד נביא אקים להם בל' נסתר, כמוך מוסב אל משה, והוא לא הזכירו עד כאן שהוא מקומו הראוי לו, לפי שהוא סמוך לפטירתו, ורצה שיאמינו ביהושע ובנביאים הבאים אחריו למען לא יסורו מן הדרך אשר בה הוליכם בחכמתו ובתבונתו הרבה:

ונתתי דברי בפיו, הם דברי שליחות כגון תוכחות ונחמות והבטחות וכדומה, שכל זה נתן ה' בפי הנביאים שבאו אחר מרע"ה, אבל תורות וחקים ומשפטים לא יצוה ה' עוד ביד שום אחד מהנביאים לפי שאין בכחם לקבל אור התורה בנבואה, זולתי משה רבינו אשר ידעו ה' פנים אל פנים, כמו שכתבנו (לעיל ה' כ"ב):

אשר ידבר, הנביא:

אנכי אדרש מעמו, במיתה בידי שמים:

אך, כמו ואולם, וענינו מה שאמרתי להעניש מי שלא ישמע אל הנביא הוא בתנאי שהנביא יהיה נביא אמת, אבל אם הוא נביא שקר לא תתחייבו לשמוע אליו, אלא הנביא יומת ואתם תהיו נקיים:

אשר יזיד, כי אין זדון גדול מזה לומר ה' שלחני וזה יהיה שקר, וא"א שיגיע אדם לתכלית רשעה כזו אם לא יכפור תחלה באלהי אמן, כי אם יחשוב שהש"ית בוחן לבות וכל יצר מחשבות מבין איך לא יירא מלומד דבר בשמו את אשר לא צוהו? לכן עונו לזדון יחשוב, והוא דומה לאותן שנאמר עליהן והנפש אשר תעשה ביד רמה וכו', שפירשנו ענינם שם:

ואשר, כמו או אשר:

ידבר בשם אלהים אחרים, הטעם שרוצה להדיח את עם ה' להאמין שאל נכר הוא אמת והוא שולחו אליהם, וטעם שני התנאים האלה אשר יזיד לדבר דבר בשמי, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, כי בב' אופנים תהיה נבואתו שקר, בין שיאמר אלהי ישראל שלחני, ובאמת לא שלחו ה', ובין שיאמר ע"ז פלונית שלחני, ובשתיהן אפילו יצוה על דבר טוב והגון וכפי התורה, הנה שליחותו היא שקר, ועליה חייב מיתה אפילו דבריו נכונים:

ומת הנביא ההוא, בידי אדם ע"פי בית דין:

איכה נדע, כשיצוה לשעה איזו מצוה, כגון אליהו בהר הכרמל, ויהושע שהקיף יריחו בשבת, וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן, ולעמוד שם עד שיעברו כל העם:

ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', המעיין יראה שלמעלה (י"ג ו') אמר והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, אף שבא האות והמופת, לפי ששם ידבר על הנביא שמסית ומדיח את עם ה' להכחיש במציאות השם, או שלמות אחת משלמיות הבורא, או שיצוה לעבוד עבודה או לעשות מעשה שמתנגד אל ציור שלמות הבורא חכמתו וטובו ויכלתו, או לעקור דבר מן התורה המאומתת לנו בדרכים שאין לפקפק עליהם כלל, והנה בנביא כזה לא נשגיח אם יבא האות אם לא יבא, כי אין בכח האות והמופת להכחיש דבר המאומת לנו ע"י מופת חותך שכלי, או בהגלות ופרסום רב כמעמד הנבחר, מעתה אם יצוה לעבוד ע"א או כל דבר הסותר להקש השכל הישר, אף לפי שעה, אין לשמוע אליו, ואולם כאן ידבר בנביא שטוען לשעתו על א' מהמצות שאין סותרם מתנגד לציור השם ושלמיותיו, כי אינם שכליים רק שמעיים, ואפשר שישנם השם לפי הזמן והמקום, ולכן נצטרך להשגיח אם יבא את אשר דבר בשם ה' אז נשמע אליו בעת ההיא באותה מצוה שמעיית, ואם לא יבא אז בזדון דבר הנביא ולא תגור ממנו:

ולא יבא, כן הבטיח השם שכל עת שירצה לחדש מצוה או לשנות בה דבר לפי שעה, יקיים את דברי שלוחו ע"י אות או מופת, וכן עשה ביהושע ואליהו שנעשו על ידיהם נסים ונפלאות, והיתה שליחתם מבוארת ומוחזקת: