ויצו משה וזקני ישראל, עתה שהשלים משה את דבריו צוה לזקנים שידבדו גם הם, ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו, וכתוב אשר אנכי מצוה אתכם ולא אנחנו כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו, וכן בסמוך ויצו משה והכהנים הלוים את כל ישראל, כי אמרו הכהנים לעם הסכת ושמע ישראל, ומשה אמר היום הזה נהיית לעם:

ביום אשר תעברו, תלה הכתוב הקמת האבנים בהעברת הירדן, וכמו שאמר בסמוך והיה בעברכם את הירדן, דמשמע בשעת עברם דוקא, ובזה נתן רמז לנס שעתיד ה' לעשות להם בירדן, באופן שבעברם בו יקחו מן הירדן עצמו אבנים גדולות:

ושדת אתם בשיד, תטוחם במין עפר ידוע שמראהו לבן, כדי שתוכל אח"כ לכתוב עליהם את אשר אצוך, כי לא היו הדברים האלה חרותים בם פתוחי חותם, אלא כתובים, ולכן היה צריך תחלה לסוד אותם בסיד:

את כל דברי התורה הזאת, כל ענין המצות והאזהרות לבד, כמו הכתובות בהלכות גדולות, ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, והנה התורה לא קצבה מספר האבנים, ובס' יהושע מצינו שהיו י"ב, ואולי נרמז המספר הזה במה שאמר כאן והקמות לך, כמנין שבטיך:

והיה בעברכם, בתחלה צוה על תיקון האבנים, וביאר שצריכין להקים אותם שלא יהיו מושלכים ארצה, ושיסדום בסיד, ושיכתבו עליהם, ועכשיו צוה להיכן יוליכום ומה יעשו בם:

תקימו וכו' בהר עיבל, תשאו אותם עמכם עד בואכם להר עיבל, ושם תקימו אותם:

ובנית שם מזבח, זאת המצוה הראשונה לביאתם, לבנות להם מזבח חדש להודות לשם על שנכנסו לארץ והשיגו מבוקשם ותאות נרשם זה שנים רבות:

וזבחת שלמים, לשמחה, ויאכלום שם אצל המזבח וישמחו יחד על כל הטובה אשר הטיב ה' עמם:

באר היטב, כתיבה מבוארת ונראית יפה, למען ירוץ הקורא בה:

וידבר משה, יראה שהפסוקים האלה הם כמו הקדמה לענין הקללות אשר יזכור בפרשה, כי ראה מרע"ה שישראל בשמעם כל אלות הברית יחרדו וירך לבבם, לכן הקדים לדבר על לבם באמרו אתה נהיית לעם לה' אלהיך, והוא אוהב אותך, ואם תשמור מצותיו לא תאונה אליך רעה:

הסכת, אין לו ריע במקרא, וענינו האזין:

היום הזה נהיית לעם, כבר נהיו לעם מיום מתן תורה, אבל עדיין לא שמעו כל המצות, ועתה שהשלים לבארם אמר היום הזה נשלם כריתת הברית, ומעתה אינו חסר כ"א שתשמור חקיו, לפיכך ושמעת וכו':

לברך את העם, כמו שאמרו חז"ל, ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון למטה באמצע, הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכו' ואלו ואלו עונין אמן, חזרו והפכו פניהם להר עיבל ופתחו בקללה ואומרים ארור האיש וכו' וכן כולם עד ארור אשר לא יקים:

שמעון ולוי, נתן על הברכה בני הגבירות, ועל הקללה בני השפחות, אמנם לפי שהיו אלה חסרים שנים ובני לאה רבים, לקח מהם הקטון והגדול והנה נזכר עם אל השבט לוי, והכונה אותם שלא היו נושאים את הארון, אבל הכהנים והלוים שהיה להם עבודה אצל הארן, עמדו למטה באמצע כמו שכתבנו:

יעמדו על הקללה, ולא אמר לקלל את העם, כמו שאמר לברך את העם, שאין נכון לומר כן כי ברוך הוא:

מעשה ידי חרש, ארור החרש אשר יעשה פסל ומסכה, אף אם אינו משתחוה למעשה ידיו ואינו עובד לו, שגם העשייה בסתר אסורה, אולי יאבד ממנו וימצאנו אחר ויגרום זה שיעלה זכרון האלילים והעבודה המשוקצת אליהם על רוחו ועל לבבו ויטעה בו:

ושם בסתר, כל הארורים שנים עשר כנגד שנים עשר שבטים, וכולם עבירות שרגילים להיות בסתר, כמו שאפרש בכולם, חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי וכעמים בסתר, והן ע"ז ומכה רעהו, ולכך פירש בשניהם בסתר, שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענישוהו על הגלויות, וכן כתוב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלהינו, ר"ל הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הק"בה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהיינו מלקות סקילה שריפה הרג וחנק, הלא תראה שאין כתוב כאן ארור שוכב עם אשת רעהו, כי מה לך ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליך, מקלה אביו, במקום בית גדולו אין אחרים רגילים שם, וכן מסיג גבול בגניבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו, וכן משגה עור ומטה משפט כל אלה דברי סתר, שוכב עם אשת אביו, זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה, עם כל בהמה, אין זה כי אם בסתר, וכן אחותו וחותנתו, האם רגילה בבית בתה:

מקלה, לשון קלון ובזיון:

משגה, מתעה:

מטה משפט גר, כי אין לו עוזר, וכן יתום ואלמנה, והנה גם הוא בסתר, אבל אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו ויכרסמוהו, והגר והיתום והאלמנה אין להם כח:

ארור לקח שחד, בעד שקר מדבר, שהרי אמר אחריו להכות נפש דם נקי, ואם על הדיין הרי כבר נאמר ארור מטה משפט:

אשר לא יקים, הקיום הזה הוא שיודה במצות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל חזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולא נטל לולב לעצלה איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים, כטעם קיימו וקבלו היהודים, והנה הוא חרם המורדים והכופרים: