Reggio on Torah, Deuteronomy

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

ויקרא משה, אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית קראם עוד שמע ישראל לעורר אזנם על דבריו, והכל מחובר הוא כי לא הלכו מלפניו, ויתכן שנכפלה הקריאה הזאת אחרי שאמר בתחילת הענין ויקרא משה אל כל ישראל (לעיל ה' א'), לפי שהפסיק הכתוב בין דברי משה במאמר אלה דברי הברית אשר צוה וכו', שהוא דרך סיפור ואינו מדברי משה אל העם:

אתם ראיתם, ואחרי כן ואולך אתכם וכו', ואחרי כן ויצא עוג וכו', כי יש מהם שראו האותות שעשה השם במצרים, והם והבאים אחריהם ראו מופת המן ארבעים שנה, ואלה הבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים:

המסות הגדלת, שניסה בם פרעה וכל עבדיו:

ולא נתן ה' ועם כל מה שראיתם עד הנה, אתם עדיין עם קשי עורף וידמה כאילו אין לכם עינים לראות נפלאות ה' ואזנים לשמוע דבריו ולב להבין טובותיו שהיטיב עמכם ואמר ולא נתן ה' כי מאתו העלילה הראשונה, או יהיה פירוש הכתוב בדרך תימה, האם לא נתן לכם ה' עד עתה עינים לראות וכו' אין ספק שנתן לכם את כל אלה ולמה לא תתבוננו בנפלאותיו ולא תיטיבו דרכיכם?

לב לדעת, בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא זכרו האותות שראו:

ואולך אתכם, ולמה לא תתנועל לבכם להשיג דעת אלהים, והלא ספקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה עד שטרדות הזמן ודוחק השעה לא מנע מכם ההשתלמות הזאת, והולך ומונה כל מה שלא חיסר מהם, וחתם למען תדעו כי אני ה' אלהיכם, כלומר שתהיו שלמים בדעת אלהים:

לא בלו, ולא הייתם צריכים לחזור אחר בגד ללבוש:

לחם לא אכלתם, לשתתעסקו בזריעה וקצירה וטחינה ולישה ואפייה, אלא אכלתם המן שירד מאליו יום יום מן השמים:

ויין ושכר לא שתיתם, כי גם הוא צריך הכנות רבות, אלא הוא ית' נתן לכם מים מצור החלמיש, ולפי שכונת הכתובים להודיע שהיו אז פנויים מטרדות העולם, לכן אמר בלשון שלילה, לא בלו, לא אכלתם, לא שתיתם, ואילו היתה הכונה לספר חסדי ה' עמהם, היה מזכיר המן והמים בפירוש:

ותבאו, וכאשר באתם אל המקום הזה נעשו לכם אותות, כי ויצא סיחון וכו':

ונתנה, הנו"ן למדברים בעדם, כמו ונקח:

לראובני, תחסר מלת שבט, ומובן מעצמו:

למען תשכילו, לשון השכלה בהפעיל הוכח בכתבי הקודש על השגת הדברים שהם חוץ מגבול בינת האדם ודעתו וילאה האדם מהתבונן בם, אז ישכיל עליהם בשכלו הטוב, כגון ההשגה באמתת השם ב"ה היא נשגבה מבינת כל אדם, ועליה נאמר ולהשכיל באמתך (דניאל ט' י"ג), וכן השכל וידוע אותי (ירמיה ט' י"ד), וכן כל דרכי העולם וקורותיו ועלילות בני אדם במשאם ומתנם ובדברי העצות למלחמה ולשאר מעשי העולם אע"פי שאין לברר באלה הנאות להצלחה מהבלתי נאות במופתי הבינה, וכאמרו מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו (משלי כ' כ"ד), יפעל בהן השכל כפי דרכו, וזהו למען תשכילו, שתזכו למצוא בכח השכל המצאות נאותות אל התכלית שתרצו להשיג, וההשכלה תהיה בכל אשר תעשון:

אתם נצבים היום כלכם, כדכתיב לעיל ויקרא משה אל כל ישראל, ואמר להם שכנסם היום לפני הקב"ה ביום מותו, כדי להעבירם בבריתו ובאלתו, כי בברית הראשונה של מתן תורה לא היו שם אלות וקללות, והוסיפם עתה קודם שיכנסו לארץ מיראתו פן יפתה לב קצתם לשקוצי ע"א אשר ראו במצרים או אשר יראו בארץ כנען, כמו שיאמר כי אתם ידעתם וכו':

ראשיכם שבטיכם, כמו האהלה שרה אמו, והענין ראשיכם שהם ראשי שבטיכם:

לעברך, להיותך עובר, ולא יתכן לפרשו להעבירך, אלא הוא כמו לעשותכם אותם (לעיל ד' י"ד):

בברית, דרך כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומכאן, ועוברים בינתים, כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד י"ח), והנה מלת עבר עם בי"ת הוא עשיית הברית, ובלא בי"ת הוא הפרת הברית:

למען הקים אתך, הברית הזאת הוא שיקים ה' אותך לעם סגולתו, כדי שיהיה הוא לך לאלהים, ובהיות התכלית נכבד כ"כ צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלמות:

ואת אשר איננו פה, הם הדורות הבאים, ולכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ ויתר הטובות אשר הועתקו על ידכם אליהם, לא היו כ"א על תנאי קיום הברית, ובאותו התנאי בעצמו תנחילו אותם לבניכם אחריכם:

כי אתם ידעתם, לפי שראיתם האומות עובדי אלילים, שמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם:

בקרב הגוים אשר עברתם, סיחון ועוג וחמשת מלכי מדין והכנעני מלך ערד:

שקוציהם, על שם שהם מאוסים כשקצים:

גלליהם, שמוסרחין ומאוסין כגלל:

או משפחה, שהוא דבר יותר זר מאיש או אשה ואח"כ אמר או שבט שהוא עוד זר הימנו ששבט אחד כלו ילכד בעון פלילה כזה, אבל לא אמר על כלם כי לא יתכן שיהיה לב כלם פונה היום לע"א, כי לא היו באים בברית השם ובאלתו, כי מי יכריחם, אבל משפחה או שבט אפשר שיבואו בברית מפני פחד הרוב:

פן יש בכם שרש, עשה בזה שתי חלוקות, תחלה אמר פן יש בכם אשר לבבו פונה היום, והוא הנפתה כבר לע"א, ובלבו מאמין בה היום הזה, ואח"כ הוסיף ואמר אפילו היום כלכם עובדים את השם בפועל, פן יש בלב אחד מכם שורש רע שיפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וזר יוכל להיות גם באשר איננו פה עמנו היום, כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה, והזכיר השורש כי הוא עומד לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת, וממנו אפשר שיצמיחו הפרחים הרעים:

שרש פרה ראש ולענה, עשבים מרים או ממיתים, ושמם כן בל"הק, ותיאר הכתוב הפנייה אחרי ע"א בשם שורש פורה ראש ולענה, כי זה האיש הסר מעם ה' ללכת לעבוד ע"ז, איננו מצד הסכלות והפתיות שאינו מבין כי אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ, שאילו הדבר כן לא היה הכתוב אומר לא יאבה ה' סלוח לו, אמנם מקור הכפירה באלהי אמן והעבודה לעץ ואבן מעשה ידי אדם בא מהשחת הדעת, שנטבעה כ"כ נפש האדם בתאוות המגונות והדרכים הרעים עד שתבחר לצאת מתחת עול עבודת השם כדי להזיד ולהרשיע באין פחד אלהים, ורשעתו תשיאנו להאמין באלילים כדי שיהיה מותר לו לעשות התועבות אשר עבדו בהם העמים את אלהיהם, וזה באמת שורש פורה ראש ולענה:

והתברך בלבבו, לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו, לאמר לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:

בשררות לבי אלך, במראית לבי, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ"ח י"ז), כלומר מה שלבו רואה לעשות, ולפי שיצר לבבו רע מאד, וחפץ להתיר לעצמו כל התועבות, לכן אומר בלבו אדבק בע"ז ואאמין בה, ואז שלום יהיה לי מן הקללות האלה, כי לא אאמין עוד בם ולכן לא אירא מהם, ובדרך הזה אוכל ללכת אחרי שרירות לבי, ואעשה כל מה שעשו עובדיהם לאלהיהם:

למען ספות הרוה את הצמאה, הרוה כנוי לתאוות המותרות ולחוטא מתוך שובע, כענין וישמן ישורון ויבעט (לקמן ל"ב ט"ו), והצמאה כנוי לתאות הדברים הנצרכים, כמו החוטא לתיאבון, ומלת ספות לשון תוספת, ואין המאמר הזה מדברי הרשע שיאמר בלבו למען ספות וגו', אלא הם דברי הכתוב והוא מחובר עם תחילת הפסוק, והכונה שיתברך בלבבו בדברי כזב כאלה רק לתכלית רע, דהיינו כדי שיוכל אח"כ להשלים כל מאויי רשעתו, ויוסיף התאוות האסורות על התאוות ההכרחייות, כדרך שאמרנו למעלה, שהוא אומר כן בלבו בעבור שהשתקע בזמה ובחמס ובכיוצא מן הדרכים הרעים, והוא רוצה לעשות מה שלבו חפץ:

לא יאבה, לפי שהרשע הזה עושה בזדון ונפשו נשחתה לגמרי, לכן אמר בו לשון לא יאבה, כי השם מואס בו, כדרך כי את כל אלה עשו ואקוץ בם (ויקרא כ' כ"ג), הנאמר בתועבות הגוים:

יעשן אף ה', נאמר כן על דרך משל כדי להסביר את האזן:

וקנאתו, כל לשון קנאה הנאמר אצל ע"ז ענינו שמקנא לכבודו ית' שלא יחולל:

ורבצה בו, שתחול על ראשו ולא תפרד ממנו לעולם:

ומחה ה' את שמו, כעונש דור המבול ואנשי סדום שנמחה שמם מן הארץ, וכמו שיעשה השם בעמלק באחרית הימים, וטעם העונש הנפלא הזה, לפי שמדבר במין הראשון של ע"ז שרמזנו עליו (לעיל ד ט"ז), שאינו בא מטעות השכל, אלא מהשחת הנפש ותגבורת היצר והנטייה אל התועבות, כדרך שהיה בדור המבול ובאנשי סדום שהשחיתו דרכם בכל מיני נבלות:

והבדילו ה' לרעה, שלא יבא שמו במספר השבטים ויסוף זכרו מתוך קהל ה':

בכל אלות הברית הכתובה, מלת הכתובה מוסבת אל הברית ולא אל האלות:

בספר התורה הזה פעמים אמר הזה מוסב אל הספר, ופעמים הזאת מוסב אל התורה, והענין אחד, אולם מפסוק הטעמים אין הכרע, שהרי אמר לעיל (פסוק י"ח) בשמעו את דברי האלה הזאת, והטעם במלת האלה, וכן לקמן (ל"א ל') את דברי השירה הזאת עד תומם, הטעם במלת השירה, ובשתי המקומות הללו היה ראוי לומר הָאֵלֶה, במקום הזאת:

הדור האחרון, מבני ישראל, דהיינו בניכם אשריקומו, ואח"כ זכר הנכרי, ושניהם ידברו אלו עם אלו בענין זה, הנכרי ישאל על מה עשה ה' וגו', ובני ישראל ישיבו על אשר עזבו וכו':

את מכות הארץ ההוא, שתהיה ארץ כנען שממה בעבור עון יושביה, כענין שאמר והארץ אשר תחתיך ברזל, יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר (לעיל כ"ח כ"ג):

לא תזרע, ואף אם תזרע לא תצמיח, ואפילו העשבים הנולדים מאליהם לא יעלו בה, וכל זה להפלגה תחת היותה צבי לכל הארצות:

כמהפכת סדם ועמרה, השוה ענשם לעונש סדום, לפי שחטאם דומה לחטא אנשי סדום, כדרך שאמרנו (לעיל פסוק י"ט),

ואמרו כל הגוים, הוא הנכרי שזכר למעלה:

על מה עשה ה', כלומר כבר ידענו שהחרבן הנפלא הזה לא נהיה במקרה, כי יד ה' עשתה זאת, אולם אנחנו שואלים סבת חרי האף הגדול הזה:

לארץ הזאת, אשר לפנים עיני ה' בה תמיד:

ואמרו, הדור האחרון:

על אשר עזבו, כל זה קרה לארץ ההיא, לפי שאבותינו שהיו יושבים בה השחיתו את דרכם ועזבו ברית ה':

אשר לא ידעום, לא הכירו מציאותם ויכלתם בשום פנים:

ולא חלק להם, פירשנוהו (לעיל ד' י"ט), ומשם תבין למה זכר כאן הברית אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים:

בארץ ההוא, שתי מיני עונשים, הא על הארץ להביא עליה את כל הקללה וכו' כדי שישומו עליה גם האויבים, והב' על האומה להוליך אותם בגלות:

ביום הזה, שאנו מפוזרים בכל עמי הארצות, כי הכתוב מדבר בגלות אשר אנחנו בו היום, ולשון כיום הזה הם דברי הדור האחרון שיאמרו כך בהיותם בגלות:

הנסתרת לה' אלהינו, ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, כי התחיל פן יש בכם איש או אשה, ואח"כ אמר וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, לכך אמר דעו שאין אני מעניש אתכם על הנסתרות, כי מי שיעבוד ע"ז בסתר, משפטו ביד השם לבדו, כי לפניו לבד נגלו כל תעלומות לב, אבל אם היתה בגלוי חוב לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה בהם דין, יענשו הרבים על פשעי היחיד: