ונפן ונעל, כל צד צפון הוא עלייה:

ויצא עוג, לא המתין שישלחו אליו מלאכים או שיגעו בגבולו, אבל יצא עד אדרעי שהוא חוץ לארצו להלחם בם:

אל תירא אתו, פירשתיו (במדבר כ"א ל"ד):

ויתן ה' אלהינו בידנו, בדרך פלא:

עד בלתי השאיר לו, מלת השאיר הוא פועל עבר, ובא תחת המקור, וכאילו אמר השאיר בפת"ח הה"א:

את כל עריו, אע"פי שהיו הרבה במספר כמ"ש ששים עיר, ואע"פי שהיו חזקות מאד כמ"ש חומה גבוהה דלתים ובריח, עכ"ז לכדנום בעת ההיא כלומר בזמן מעט:

כל חבל ארגב, כל מחוז ארגוב:

חומה גבהה דלתים ובריח, כמו בחומה גבוהה ובדלתים ובריח:

מערי הפרזי, כמו הפרזות, כלומר ערים פתוחות שאין להם חומה ולא מבצר:

החרם, מקור, והוא כמו ביאור אל הקודם, ונחרם אותם בהשמיד הערים והנשים והטף:

ונקח, כלל שאחר הפרט:

צידנים, לפי שהזכיר את הר חרמון בסוף הכתוב הקודם, רצה לסמן המקום ההוא בכל שמותיו, כדרך הכתוב על הרוב, וכל הפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר:

יקראו לחרמון שרין, צידונים בני בכור כנען קראו לחרמון שרין בהיותו בידם מלפנים, והאמורי היושב בו עתה אשר מהם לכדו אותו ישראל יקראו לו שניר, ובמקום אחר הוא אומר הר שיאון הוא חרמון הרי לו ארבע שמות אך ממה שמצאנו (ש"ה ד' ח') מראש שניר וחרמון יראה שהיו שם הרים הרבה ולפעמים יקראו כלם בשם חרמון, ולפעמים יקרא אחד מהם חרמון והר אחר סמוך לו שניר:

כל ערי המישר, מוסב אל ונקח בעת ההיא שלמעלה:

כי רק עוג, בא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גדלו וגבהו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כמו שנזכר למעלה ונלכדה עירו, נצול הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, והנה נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו, וזה טעם הלא היא, כלומר הנה העדות קיימת שהיא ערש ברזל ארוכה ורחבה מאד, וקיימת היא ברבת בבני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדן והנה תכלית הסיפור הזה להודיע גודל הנצחון שהיה לישראל שהרגו האדם הגדול בענקים אשר לבדו נשאר מכל זרע הרפאים:

באמת איש, באמת כל אדם:

ואת הארץ הזאת ירשנו, אף שכבר נאמר ונקח בעת ההיא את הארץ, אין זה כפל הדברים, כי הנה הלקיחה הוא בלבד התגבורת על העם היושב בה ולכידת הערים מהם, אבל חלוקת הערים הנלכדות והירושה והישיבה בהם הוא ענין אחר, ועליו אמר כאן ואת הארץ הזאת ירשנו, כלומר התאחזנו בה כירושת נחלה, ואיך היתה הירושה הזאת? מערוער וכו' ומפרט והולך חלק ראובן וגד ומנשה:

וחצי הר הגלעד, לפי שהיה כל הר הגלעד מרובה לבני ראובן וגד כפי החשבון שעשה משה, וכמו שרמזנו במקומו, לכן לא נתן להם רק חציו, דהיינו חלק ממנו, והשאר נתן לחצי שבט המנשה:

לכל הבשן ההוא יקרא, פי' וכל חלק הארגוב לכל הבשן אשר הוא נקרא ארץ רפאים, כמו ההושיבו נשים נכריות (עזרא י' י"ז) שהה"א כמו אשר וכן רבים, והנה נקרא מכלל ארץ רפאים, על שם עוג המולך בה, או מפני שהיתה בתחלה לרפאים ונשארה לעוג, כי הוא והעם היושב בה מיתר הרפאים:

חות יאיר, פירשנוהו (במדבר ל"ב מ"א):

והירדן וגבל, שהירדן יהיה גבולם לצד מערב:

מכנרת ועד ים הערבה. ולא כל הירדן יהיה גבולם, אלא מים כנרת שהירדן עובר בתוכו עד ים הערבה שהוא ים המלח, שגם בו הירדן עובר:

ואצו אתכם, לבני ראובן וגד ומנשה ידבר:

ה' אלהיכם נתן לכם, אל תחשבו שמדעתי חלקתיה לכם, אלא על פי הקב"ה שהסכים על ידי:

כל בני חיל, שבכם חלוצים תעברו:

ידעתי כי מקנה רב לכם, הוא מאמר מסוגר:

ישבו בעריכם, ועם זה נתן להם כמו הבטחה שישבו נשיהם וטפם לבטח בערים ההם בעוד שהם יעברו חלוצים עם אחיהם, ולזה אמר עד אשר יניח וכו' כלו' בכל משך הזמן ההוא עד אשר יניח ה' לאחיכם ישבו נשיכם וטפכם לבטח בעריכם, וכן חתם ושבתם איש לירושתו, כאומר בשובכם לשלום תמצאו איש ירושתו כמו שנתתיה לכם:

אשר ה' אלהיכם נתן להם, אמר אלהיכם כנגד בני ראובן וגד, לרמוז, כמו שה"ית שמר הבטחתו לכם ונתן לכם אחוזה, ובזה תכירו שהוא אלהיכם באמת, כן יקיים הבטחתו עם שאר השבטים:

ושבתם, ואז תשובו:

ואת יהושע צויתי, וכן הצווי הזה מובן מענינו, שצוה אותו חזק ואמץ ולא תירא מהם, אלא שרצה לכלול עמו כל ישראל, ואמר לא תיראום בלשון רבים:

עיניך הראת, יתכן שתחסר מלת הן, והטעם עיניך הן הרואות את כל וגומר, והנני מבטיחך שכן יעשה וכו':

כן יעשה ה', כי לא בכח יגבר איש אלא לה' התשועה והוא ילחם לכם כמו שחתם דבריו:

ואתחנן, וכבר התחננתי, כי כאשר הזכיר יהושע ואמר ציויתיו לאמר עיניך הרואות וגומר (לעיל כ"א), יאמר הנה אנכי כבר התחננתי אל ה' לעבור את הירדן, אך ה' מנעני מראות את הארץ הטובה ולכן ציויתי את יהושע, ולשון ואתחנן אינו אלא בקשת החנינה מאת השם לא לגמול על מעשה הטוב אלא מצד היותו ית' החנון האמיתי ולזה בא בהתפעל:

בעת ההוא, כשכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל וחלקתי הארץ לשני השבטים, והיה זה כאשר נאמר לו עלה אל הר העברים הזה (לקמן ל"ב מ"ט), כי אז ביקש רחמים והתחנן התחינה הזאת, וכאשר לא שמע השם אליו, חזר והתפלל יפקוד ה' אלהי הרוחות איש על העדה (במדבר כ"א ו'), וזהו וצו את יהושע הבא בסמוך בפרשה, והנה בספר במדבר הזכיר רק התפילה אשר נענה עליה שהיא יפקוד ה' וכו', וכאן הזכיר גם התפילה על העברת הירדן, להודיע כי הארץ היתה חביבה עליו ולא זכה אליה בעבור ישראל, וכל זה מתוכחותיו:

אתה החלות, כנגד מה שאמר לו השם ראה החילותי תת לפניך, היום הזה אחל תת פחדך, כלומר אם מלחמת סיחון ועוג היא ההתחלה ראוי א"כ שאעבור את הירדן ואראה גם המלחמות האחרות:

את גדלך, זו מדת טובך, וכן הוא אומר ועתה יגדל נא כח ה' (במדבר י"ד י"ז), מה כתוב אחריו, ה' ארך אפים ורב חסד וכו':

ואת ידך החזקה, אלו הנפלאות למעלה מן הטבע שעשה ה"ית לישראל מידי צאתם ממצרים ועד הנה, שעליהן נופל לשון יד, כמו ושלחתי את ידי, כי יד על כס יה, וביארנום במקומם:

אשר מי אל בשמים ובארץ, הטועים בשתוף וברבוי אלהות יאמרו נא איה איפוא הוא האל האחר או בעל היכולת אשר יעשה כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות, והנה התחיל בסידור שבחי המקום כדרך כל מסדר תפילה:

אעברה נא, את הירדן, כי ממה שנגזר עליו לכן לא תביאו את הקהל הזה וגומר, חשב משה שלא תהיה לו עוד השררה והמנוי על ישראל, ושלכן נתמנה יהושע, אבל עכ"ז אפשר שתפילתו תועיל לו שיעבור שמה כאחד העם, ויהיה יהושע המנהיג וכובש את הארץ, ולכן לא זכר בתפילתו דבר מהנהגת העם:

ואראה את הארץ הטובה, השתדל משה כ"כ על הכנסתו לארץ, כדי לקיים המצות התלויות בה ולהוסיף שלמות על שלמותו, כי ידע היותה ארץ מקודשת והישיבה בה מועילה מאד, ולזה קראה הארץ הטובה:

אשר בעבר הירדן, בצדו השני דהיינו לצד מערב:

ההר הטוב, שיעורו ואראה את ההר הטוב, שהוא הר המוריה שעליו עתיד ב"המ להבנות ומשה ידע זאת בנבואה, כמו שאמר עלו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגומר:

והלבנון, אחז"ל שהוא בית המקדש, ונקרא כן שמלבין עונותיהם של ישראל:

למענכם, אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר וירע למשה בעבורם (תהלים ק"ו):

רב לך, אתה טענת שהחילותי להראות לך גדולתי ושראוי עוד להוסיף לך, אמנם, די לך הגדולה והיקר שנתתי לך, כי לא קם ולא יקום כמוך בעולם, ואם כל חפצך לעבור שמה הוא כדי לראות את הארץ, עלה ראש הפסגה וכו' וראה בעיניך:

בדבר הזה, בשביל הדבר הזה:

ראש הפסגה, הוא הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה:

ושא עיניך וגו' וראה בענייך, כל מה שתוכל לעשות בעיניך עשה, כי אין לך הנאה בארץ רק בראייה:

כי לא תעבר, הטעם שלא נתקבצה תפלת מרע"ה לפי שכבר נשבע ה' על זה שנאמר לכן לא תביאו, ואחז"ל שמלת לכן הוא לשון שבועה וכן בסמוך וישבע לבלתי עברי:

וצו את יהושע, אולם על מה ששאלת יפקד ה' וכו' הנה בחר לך יהושע ותצוהו שיסבול טרחות ומשאות ומריבות העם:

וחזקהו ואמצהו, בדבריך, שלא ירך לבו לומר, כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:

אשר תראה, על ראש הפסגה:

ונשב בגיא, טעמו וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה כי משם נסעו אל ערבות מואב, והגיא הוא בהר העברים כמו שמפורש לקמן (ל"ד ו'):