ועתה ישראל, היא כמו תולדה נמשכת מכל הדברים שדיבר עד הנה, כלומר מאחר שהודעתי אתכם שנגזר עלי שלא אעבור את הירדן, אבל אתם בלי ספק תבוא שמה תחת הנהגת יהושע, כי לא יאחר עוד ה"ית לתת לכם את הארץ, הנה צריך אני להזהיר אתכם על שמירת המצות והחקים שבשמירתן תלויה ישיבתכם בה:

מלמד אתכם לעשות, כי עיקר הלימוד לעשות המצות:

למעו תהיון, ולא תמותו כאנשי דור המדבר, או כעובדי פעור שנשמדו:

לא תספו, כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשה מינין בלולב, וכן לא תגרעו:

לשמור את מצות ה' אלהיכם, שיעורו לא תוסיפו ולא תגרעו אלא תשמרו את מצות וכו', ולפי שבפסוק א' אמר אשר אנכי מלמד אתכם, וכן בפסוק הזה אמר אשר אנכי מצוה אתכם, הוצרך לבאר דבריו שלא יחשבו כי כל המצות האלה הם מדעתו, אלא הן מצות ה' אלהיכם אותן שאנכי מצוה אתכם, והביא ראיה לדבריו מענין בעל פעור שיתבאר בסמוך:

עיניכם הראות, כלומר אילו המצות שצויתי אתכם היו מלבי איך היה נמשך מהם חיים ארוכים לשומרים אותם ומגפה פתאומית לעוזבים אותן, שעל זה אמרתי אליכם שמע אל החוקים וכו' למען תחיו ? ועכ"ז החוש העיד שהדבר כן, כי כל האיש שהלך אחרי פעור השמידו ה', אבל אתם שהלכתם אחרי ה' ודבקתם בו חיים כלכם היום, א"כ מן התולדה הזאת שראו עיניכם מוכרחים אתם להאמין שכל המצות שצויתי אתכם הם מצות ה' אלהיכם, והוא בחמת מופת ברור, וכמו שחתם ראה למדתי וכו' כאשר צוני ה' אלהי, ובסמוך יתן ראיות אחרות גדולות מזו להוכיח מהן אלהיות התורה, והן קרבת אלהים ומעשה מתן תורה:

אשר עשה ה' בבעל פעור, בעבור בעל פעור:

כאשר צוני ה' אלהי, לא הוצאתים מלבי, ולא קבצתי אותם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כולם מפי הגבורה:

לעשות כן בקרב הארץ, כי יש חקים רבים שאינן נוהגין בחוצה לארץ:

ושמרתם ועשיתם כי, צריכין אתם לשמור החקים האלה בלב שלם ולעשות על פיהן, כי אין החקים האלה שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים, ואם תשמרו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ, כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל (ויראו שעל ידם תשיגו קרבת אלהים כמו שיפרש בסמוך), הנה כלם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים, ובעבור גדולתו היא חכם ונבון מכל הגוים, ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה, אבל חקי שאר העמים הבל הם ואין בם מועיל, שהרי אינן מביאים לעושיהם קרבת אלהים:

כי מי גוי גדול, עתה מביא ראיה למה שאמר למעלה, איך יודע לעמים אשר ישמעון החקים האלו שבעליהן עם חכם ונבון ואמר שוטטו מים ועד ים, וראו בכל הגוים ההולכים איש בשם אלהיו זה ישתחוה לשמש, וזה לירח וזה לצבא השמים היש אלהים קרובים אליו שיענהו בקראו אליו, וגם אם יאמין בה' אלהי השמים כדרך שמאמינים בו בני ישראל, אבל לא ישמור חקי התורה האלהית הזאת ולא ינהג בם, בכל זאת אין אלהים קרובים אליו בכל משאלותיו, כי שכר הגוים הצדיקים הוא רק בדרך הטבע כמו שכתבנו (שמות כ' ב'), אבל ה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו, כל מה שישאל שומר התורה מן השם, הוא ית' ימלא משאלתו, כגון יהושע שהעמיד חמה, ואליהו שהוריד אש, וכדרך שכתוב רצון יראיו יעשה (תהלים קמ"ה), וזה מופת גדול:

ומי גוי גדול אשר לו חקים, כלומר מענין קרבת אלהים שאמרתי נמשך שאין עוד גוי גדול כמונו בענין המנהגים, כי לנו חקים ומשפטים צדיקים, וכראות העמים את מעשי העם הזה כי נורא הוא, יודו כלם כי תורתנו עליונה ואלהית, ויאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה נסים ונפלאות רק, בעבור שהם שומרים חקים ומשפטים צדיקים:

רק השמר לך, אחרי המופת שהביא מקרבת אלהים, וידע מרע"ה שלא יאריך הדבר הזה דהיינו קרבת אלהים עד עולם, כי מהר יסורו מן הדרך ויגלו מעל אדמתם, חשש משה, פן בדורות הגלות יעזבו בני ישראל את התורה, כי יאמרו מאין נודע לנו שהיא אלהית, הלא עינינו רואות כי תופשי התורה הלכו שבי לפני צר, ואין לנו עוד קרבת אלהים, לכן חזר ואמר להם, מה שהבאתי ראיה מקרבת אלהים, אין זה מופת רק נגד העמים, אבל אתם בני ישראל חייבין ללכת בדרכי התורה גם בעת שפלותכם ובצר לכם, כי אתם יודעים שהיא נתונה לכם מן השמים, שהרי פנים בפנים דבר ה' עמכם ולזה סמך כאן כן תשכח וכו' יום אשר עמדת וכו', והזכיר אח"כ כי תוליד בנים וכו' שמדבר על הגלות והשפלות, והודיע שבכל זאת יתחזקו בתורת ה', כמו שאמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת (לקמן כ"ט), כלומר שישובו לתורה ולעבודה, וגם בזמן הגלות יזכרו המופת הגדול ממעמד הר סיני, כאמרו כי שאל נא וכו' השמע עם וכו' (שם ל"ג), ובדרך הזה יתחייבו להחזיק, בתורת ה' מדרך המדע כמו שחתם אתה הראת לדעת וכו', זהו לדעתי המשך הכתובים:

את הדברים אשר ראו עיניך, הוא מעמד הר סיני, ורוב הדור ההוא ראו אותו בעיניהם כי היו אז פחותים מבן עשרים:

ופן יסורו מלבבך, שצריך להתבונן תמיד במעשה הנורא ההוא כי הוא יסוד האמונה:

והודעתם לבניך ולבני בניך, ולפי שיש לכם יתרון גדול על בניכם בענין זה כי אתם עדי ראיה לא כן בניכם, לפיכך צריך שתודיעו הדבר הזה לבניכם אחריכם מדור לדור ותעידו להם אמתת מה שראו עיניכם, עד שיאמינוהו כאילו ראוהו כל הדורות, כי לא יעיד אדם שקר לבניו ולא ינחיל אותם הבל:

יום אשר עמדת, מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחורב אשר ראית את הקולות ואת הלפידים:

באמר ה' אלי הקהל, בשכבר אמר, והנה יאמר בראשונה בקוצר יום אשר עמדת, ועתה יספר באורך לסבת ולתכלית מה עמדו שם:

ואשמיעם את דברי, בלי אמצעי:

אשר ילמדון ליראה אתי, כי המופת המדעי הזה יקבע בלבם יראת רוממותו ית', וכמו שכתוב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:

תחת ההר, כמו בתחתית ההר, והוא בעמק שבצד ההר:

וההר בער, היה בוער:

עד לב השמים, באמצע כנגד הרואים, וכן בלב ים:

חשך ענן וערפל, החשך הזה היה בתחתית ההר, כי ראש ההר היה בוער באש עד לב השמים:

קול דברים אתם שמעים, יתכן שהוא מאמר מוסגר, לומר הדיבור הזה לא היה נרגש לכם כ"א באזניכם, אבל בתוך האש שממנו היה נעתק הקול לא ראיתם שום תמונה, ועתה חוזר ואומר מה דיבר ויגד לכם את בריתו:

את בריתו וכו' עשרת הדברים, נקראו עשרת הדברות ברית ה', כי על ידי קיומם ושמירתם יתקיים הברית אשר כרת ה' עם אבותינו להיות לנו לאלהים ביחוד:

ואתי צוה ה', ושאר המצות שצוה ה' מלבד עשרת הדברים, לא אמרם לכם בפומבי כי יראתם מפני האש, כמו שיספר להלן (ה' כ"ב), אבל צוה אותי ללמד אתכם, כי כבר אני נאמן לנביא לה' במה שראיתם, כמו שאמר וגם בך יאמינו לעולם:

ונשמרתם מאד לנפשתיכם, עכשיו בא להזהירם על עון ע"ז, כי מאחר שהשם כרת עמכם ברית בחורב השמרו לכם שלא תפרו את בריתו בעשות לכם תמונה, שהרי ביום דבר ה' אליכם לא ראיתם כל תמונה:

פן תשחיתון, דע שיש שתי מיני ע"ז, האחת עבודת הפסילים מעשה ידי אדם באופן שהעובד אותם מכחיש במציאות הסבה הראשונה, וזהו השחת הדעת בזדון, וגם הגויים חייבין עליה, והשנית הוא הטועה שבראותו רוממות השם וגודל כבודו יאמין כי מסר הנהגת העולם לאחד מן השרים העליונים ולכן הוא משתחוה להם, וזהו השתוף, והגוים פטורים על הטעות הזה, אבל האיש הישראלי חייב עליה מיתה, והנה חלק הכתוב בין שני מיני ע"ז האלה, כי אמר כאן פן תשחיתון וכו' תבנית כל בהמה וכו' תבנית כל רומש וכו' עד מתחת לארץ, וכל זה מדבר מן המין הראשון שלהיותו השחת הדעת גמור אמר לשון תשחיתון, ובפסוק ופן תשא עיניך מתחיל לדבר במין השני כמו שנבאר:

ועשיתם לכם פסל, לע"ז גמורה שעושה פסל ואומר אלי אתה, והנה זכר כאן כל מיני התמונות מבעלי חיים שיוכל לפסול תבניתן, הן מההולכים בארץ הן מהעופפים בשמים, או מהרומשים באדמה, או מאשר במים:

תמונת כל סמל, הנה יש בענין זה חמשה שמות, פסל, תבנית, דמות, תמונה, סמל, וההבדל שביניהם כך, שהפסל נופל לבד על חומר הדבר הנפסל, כגון עץ או אבן על צורת איזה עצם, תבנית נקרא על שם הצורה והצלם הניתן לה דמות על שם הדמיון שבין הפסל ובין הדבר שנדמה לו, אבל תמונה הונח על הכוונה והציור הרוחני, מה שיכוין המצייר בצורה ההיא, ר"ל הכח המיוחס לעצם ההוא מה שהצורה רומזת עליו, ולכן אמר למעלה לא ראיתם כל תמונה, ר"ל לא ראיתם דבר מוחש שהמוחש הזה ירמוז על כחותיו אשר לו, ונאמר ג"כ על כל ציור מושכל, ומזה ותמונת ה' יביט, שהשיג דרכי השם ב"ה בהשגה נעלה מהשגת זולתו, ולפעמים יצייר בדמיונו המצייר פסל מורכב מצלמים רבים שציור כל א' וא' מחלקיו הם במציאות והרגישם המרגיש כבר באחד מן החושים, אבל חבור החלקים ההם והרכבתם אינו במציאות רק בדמיון המצייר, ד"מ סוס בעל כנפים, כלב בעל שלשה ראשים, הוא ציור שחלקיו נמצאים כולם חלק בזולת חלק, סוס לבדו, וכנפים לבדם, אולם לא יחוברו בגוף מן הגופים, והנה הציור מן החבור הזה והמשונה ההוא יקרא ג"כ תמונה כל עוד שהוא בכח, אבל כאשר יצא אל הפועל, דהיינו כאשר יעשה הצורף ד"מ סוס בעל כנפים, אז נקרא סמל, כמו סמל הקנאה האמור ביחזקאל, ולזה אמר כאן פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (אבן חצוב ומסותת על) תמונת כל סמל (על ציור צורה שאינה במציאות, או תעשו לכם) תבנית זכר או נקבה (צורת בנין זכר או נקבה כמו שהם במציאות:

אשר תעוף בשמים, הפורח באויר:

תבנית כל דגה, דגה שם המין, והטעם תבנית כל אישי מאישי המין:

ופן תשא עיניך השמימה, עכשיו מדבר במין השני של ע"ז, כמו שרמזנו למעלה (פסוק ט"ז), ולכן חזר ואמר מלת פן, וכונת הפסוק על המודים באלהי אמת אבל טועים שמסר לזולתו הנהגת הע"הז, ואמר הנני מזהירך עוד פן תשא עיניך השמימה לחקור על גודל הככבים וגבהם ותקפם ומשטרם בארץ, וראית כל זאת בשכלך, ונדחת ע"י שכלך מדרך האמת לחשוב שהם שרים ומנהיגים, ושבהיות הבורא ית' מרומם ונעלה מאד גם על הגופים הנפלאים האלה בחר למסור בידם הנהגת התחתונים, ולכן אפשר שתשתחוה להם ותעבדם, וזה לא יחשב לעון אצל כל העמים, כי הם פטורים על השתוף, רק אם אתה תעשה כן יחר אפי בך, ואמר הטעם אשר חלק וכו':

כל צבא השמים, כבר זכר השמש והירח והככבים, שכולל הכל כמוזכר בפרשת בראשית, שלא זכר בבריאתם כ"א השמש והירח והככבים, וכל צבא השמים מה בא לרבות? אלא ענינו על המלאכים והשרים העליונים שעליהם כתוב וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כ"ב י"ח) שאפשר שיתפתה האדם לעבדם בחשבו שבידם ניתנה הנהגת הארץ, ועליהם אמר אשר חלק וכו':

ונדחת, לפי שאנשי הכת הזאת אינן עושים בהשחת הדעת ובזדון, ורק טועים מדרך השכל, לכן לא אמר בהם לשון השחתה אלא ונדחת:

אשר חלק ה' אלהיך אתם לבל העמים, כלומר לכל העמים לא חלקתי כבוד להנהיגם ע"י נפלאות, אלא חלקם נתתי את השמש והירח והככבים הפועלים כל התמורות בעולם, ועל ידיהן אני נותן שכרם אם ייטיבו, ועל ידיהן אני נפרע מהם אם ישחיתו, שהיא ההנהגה הטבעית שרמזנו עליה (שמות כ' ב'), ולעומת זה אינם חייבים לעבדני רק במצות השקולות בדעת האדם, ואפשר שישמרו המצוות המדעיות הללו גם אם יעבדו לצבאות השמים על דרך זה, לכן הם פטורים מעונש, כי טועים טעות קרובה, לפי שלא עשיתי להם נפלאות שמהן ידעו שאני בעצמי מושל בכל, אבל אתם בני ישראל לקחתי מכל העמים להיות מיוחדים לי להנהגה אלהית למעלה מן הטבע גם ראיתם את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ועל הים ובמדבר, ולעומת זה כרתי אתכם ברית לשמור מצותי שהן למעלה מן הטבע, וכשתשתחוו לאחד מן הצבאות, אע"פי שתודו באלהותי ושאני יוצר הכל, למות תכרעו, כי על ידי כן תפרו את בריתו, וזהו שאמר ואתכם לקח ה' וכו':

ויוצא אתכם מכור הברזל, כור הוא כלי שמזקקין בו את הזהב, והמשל נכבד מאד, כי כמו שע"י הכור מצרפים הזהב מן הסיגים, כן ע"י עבודת פרך במצרים עזבו ישראל מעשיהם הרעים, השליכו גלוליהם מפניהם וחזרו למוטב, כמו שביארנו (שמות ב' כ"ג), וכמו שמן הכור לוקחין הזהב הטהור ועוזבים לתוכו הסיגים, כך הקב"ה לקח אותנו מבין שאר העמים לעם נחלה, והניח כל שאר האומות תחת ממשלת הככבים וצבא השמים:

וה' התאנף בי, מוסב על ופן תשא עיניך וגומר ונדחת והשתחוית להם, ואומר הלא ידעתם שה' התאנף בי וישבע שלא אעבור את הירדן, אלא אנכי מת בארץ הזאת, ואיני הולך עמכם להזהירכם ולהזכירכם יום יום כאשר אנכי עושה היום, לכן קחו תורה מני, והשמרו לכם וגומר:

השמרו לכם, למעלה אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ולא פירש בעבור מה ישמרו ומה יגיע אליהם אם לא ישמרו, וכאן פי' ואמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ולפי שהפסיק הענין מן כי לא ראיתם כל תמונה עד וירשתם את הארץ הטובה הזאת, לכן הביאו צורך קשור וחבור הענין לחזור ולומר השמרו לכם:

אשר צוך, שלא לעשות:

אש אכלה הוא, בלי כ"ף הדמות, וענינו כאש אוכלה הוא, והטעם שמעניש בצדק ואינו מוותר כלום:

אל קנא, כאשר רואה שישראל עובדים לאל נכר ומכבדים אותו, הוא מקנא לכבוד עצמו המחולל על ידם, לפי שהכבוד והעבודה מישראל ראויים לו לבדו ולא לזולתו, וכבר דברנו על זה (שמות כ' ה'):

כי תוליד בנים, ענין הפרשה הזאת להודיע שבעון ע"ז יגלו מעל אדמתם, כי השם אל קנא ולא יסבול סרחונם, ואחר כך הזהירם שאף בהיותם בארץ אחרת יחזיקו בתורת ה' ולא ישכחו את אשר ראו עיני אבותיהם בהר סיני שבזה תתחזק אמונתם, ואז ירחמם ה', והנה הפסוק הזה אע"פי שהוא אזהרה, הוא ג"כ כמו נבואה ולכן אמר כי תוליד ולא אמר בלשון אם, כי הוא כמתנבא על ענינם, כאומר יודע אני שתשחיתו ויקרה לכם כך וכך, כמו שאמר להם לפני מותו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (לקמן ל"א כ"ט):

ונושנתם בארץ, שתאריכו ימים עליה ותשבו לבטח ותהיו ישנים בה, ומתוך כך אולי תשכחו את ה':

ועשיתם הרע, כי עשיית הפסל הוא הדבר הרע מאד בעיני ה:

ה' אלהיך, שהוא אלהיך ביחוד כי כרת עמך ברית להיות לך לאלהים, ואתה מפר בריתו להכעיסו:

העידתי בכם, הנני מעיד בכם עדים שהם קיימים לעולם, השמים והארץ שתראום תמיד אתם ובניכם, אם לא יהיה כדבר הזה שתאבדו מהר מן האדמה ההיא:

כי אבד תאבדון, אינו אבדון לגמרי, כי לא יכרית ה' את זרע ישראל לעולם, אלא טעמו כדרך כשה אובד (תהלים קי"ט), וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ"ז י"ג), שענינו הפיזור והתעייה מבלי שימצאו מנוח לכף רגלם, וכן מ"ש כי השמד תשמדון ענינו מן הארץ ההיא:

ונשארתם מתי מספר, תחת היותכם היום ככוכבי השמים לרוב, והוסיף לומר בגוים אשר וכו', נלומר להיותם מפוזרים ישארו מתי מספר, כי יהיו קצתם במדינה זו וקצתם במדינה אחרת, אבל האומה בכללה תהיה תמיד רבת העם:

ועבדתם שם אלהים, זהו הגדול שבכל העונשים וכל היסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע והמר הזה שתשקע הנפש במצולת התועבה, וילכד האדם ברשת החטאת עד אשר לא יוכל להמלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, והעונש הזה הוא כדרך שאמרו חז"ל ששכר עבירה עבירה, והנה אין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כחתיה, לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה, וזהו שאמר בסמוך ומצאת כי תדרשנו, בכל לבבך ובכל נפשך:

לא יראון, הזכיר ארבעה ההרגשות ואין צורך להזכיר החמישית כי היא עבה מכלם, וטעם הכתוב לומר לא די שהפסילים ההם אינם אלוהות אלא אף גרועים הם מבני אדם כי אין בהם חיות כלל:

ובקשתם משם, וכאשר מתוך הצורות ההמה תבקשו את ה' ותחפצו קרבת אלהים, תתראו אל ה' בחזקה ותחזרו למוטב, אז אני מבטיחכם שתמצאו אותו, כלומר תמצאו עזר אלהי ותזכו לרוחו הטובה וכדרך שאמרו חז"ל ששכר מצוה מצוה, ולפי שרבים מבקשים פני ה' אבל אחד מני אלף ישיג מבוקשו עד שימצא העזר ממרומים, לכן אמר ובקשתם בל' רבים ומצאת בלשון יחיד, וטעם הדבר:

כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, שצריך האדם לעבוד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ולעשות כל מה שבכחו לעשות, ואז יזכה לנחלת שדי, אך מעטים הם המגיעים למעלה זו:

בצר לך, הפסוק הזה אינו אזהרה על התשובה, כי זה נאמר בפסוק שלפניו אלא היא הבטחה והודעה שבאחרית הימים אחרי שיעברו עליהם הצרות הרבות, ישובו בלי ספק אל מדריגתם הראשונה, ילכו בחקות ה' ולא ישובו עוד לכסלה:

ושבת עד, כל לשון תשובה שאחריו מלת עד יורה על עזיבת החטא, וטעם המליצה הזאת כי החוטא מתרחק תמיד מאלהיו ומונע עצמו מקרבת אלהים, כדרך כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיה נ"ט ב') והמתחרט מחטאותיו הוא הולך ומתקרב אל ה' עד שיתדבק בו, ואז נקרא שב עד ה':

כי אל רחום, הוא נותן טעם למה שאמר ושבת עד ה' אלהיך, ואמר כי בלי ספק יעבור הזעם באחרית הימים, לפי שהשם הוא רחום וחנון, ולא ייסר אותנו רק לטובתנו כאשר ייסר איש את בנו, אך לא יזנח לעולם:

לא ירפך, מבנין הפעיל והענין לא יניח אותך להיות רפה משולח ונעזב:

כי שאל נא, אחר שדיבר מענין הגלות להמשיך ממנו צורך זכירת מתן תורה שהוא המופת החזק על אלהיות תורתנו כמוזכר למעלה (פסוק ט'), חזר עתה לבאר בפרט תוכן המופת הזה, ואמר אם תתבונן בשכלך על גודל הדבר הזה שעשה ה' עמך, תמצא שלא נעשה כן בשום זמן ובשום מקום ולשום אומה שבעולם ובשום אופן שיהיה, ולא די שלא נהיה כן אלא אפילו לא נשמע, כי בעבור זרות הדבר שישמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש, לא עלה על לב בן אדם אפילו לבדות פלא כזה מלבו, ואף אם בדה אין מי שישמע אליו ובכל זאת אתם בעצמיכם ראיתם את אשו הגדולה ושמעתם דבריו, ואין ברור יותר ממה שישיג האדם בחושים, וביותר בהיות הדבר גדול ונורא מאד וביותר בהיות הרואים והשומעים עם רב מאד כשש מאות אלף איש, וביותר אם קודם הענין ההוא יתהוו נסים ומופתים גדולים כמו יציאת מצרים בדרך פלא, שעל זה אמר או הנסה אלהים וכו', ואם הדבר כן אתה הראת וכו':

לימים ראשנים, על ימים ראשונים, כלומר על הדברים הנעשים בהם:

ולמקצה השמים, כמו ולמקצה הארץ ועד קצה הארץ, כי קצה הארץ וסופו נדמה לעינים כקצה השמים וסופו, והענין שאל לכל מי שתרצה ועל זמן שתרצה:

או הנסה אלהים, כפי דברי רש"י ז"ל הוא חול, וכן נראה מפשוטו של מקרא שמסיים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם, וכי יש שום אלוה אחר שעשה לגוי אחר נסים גדולים כאשר עשה לכם ה' אלהיכם:

לקחת לו גוי מקרב גוי, שהיו בני ישראל מעורבים יחד באנשי מצרים כעם אחד ואע"פי כן הבדילם ה':

במסת, על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון התפאר עלי (שמות ח' ה'), אם אוכל לעשותכן, הרי זה נסיון:

באתת, בסימנים להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון מה זה בידך:

ובמופתים, הם המכות הראשונות שבאו בתחלת כל סדר וסדר, כמו שביארנו במקומו:

ובמלחמה, בים שנאמר ה' ילחם לכם:

ביד חזקה ובזרוע נטויה, הם כל סדרי המכות שהיו נפלאות גדולות למעלה מן הטבע ולכן נקראו יד ה' וזרוע ה':

ובמוראים גדלים, הם בקיעת ים סוף לישראל וטביעת פרעה וחילו:

אתה הראת לדעת, הנה השם הראה אותך את כל הנסים והאותות האלה בעבור תדע בידיעת המופת ובידיעת החוש כי ה' ב"ה הוא האל האמיתי בעל הכחות כולם והיכולת בב"ת, ואין עוד מלבדו, ומזה נולד לך החיוב לידע את כל זאת, כמו שחתם וידעת היום וכו' שנפרש בסמוך:

מן השמים, הפסוק הזה נאמר על ידיעת החוש כי באזניהם שמעו ובעיניהם ראו:

ליסרך, להביא במוסר נפשך, דהיינו מוסר השכל, ואל המוסר הזה לא יגיע האדם כ"א ביראת ה', שנאמר יראת ה' מוסר חכמה (משלי ט"ו ל"ג), והוא הדבר בעצמו הנאמר במ"ת ובעבור תהיה יראתו על פניכם:

ותחת, ולפי שאהב את אבותיך לכן הוציאך, והנה עתה ידבר בידיעת המופת, כי נעשו להם מופתים גדולים כשהוציאם ממצרים:

ויוציאך בפניו, כמו ומלאך פניו הושיעם (ישעיה ס"ג ט'), השיעור על ידי פעולות הבאות מפניו, למעלה מן התולדות:

להוריש גוים, לכך הוציאך ממצרים:

ממך מפניך, סרס המקרא, להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך:

את ארצם נחלה, כמו לנחלה:

כיום הזה, שכבר התחלתם לירש את ארץ סיחון ועוג:

וידעת היום, לפי ששאר העמים אינם יכולים לדעת הפנות האלה אלא בשקול הדעת, ונוסף עליהם ישראל שנודע להם הכל ע"י מופתי הנפלאות, וגם בידיעות החוש, כי שמעו קול אלהים חיים, לכן חייב אתה לדעת דעת אלהים, ולהשיב אל לבבך, כלומר לצרף ידיעה לידיעה ולהתבונן היטב לדעת כי ה' הוא האלהים ואין זולתו מושל בעליונים ובתחתונים, וכשתהיה הידיעה הזאת חקוקה בלבבך, אין ספק שתשמור את חקיו אשר הם לטוב לך:

אשר ייטב לך, בשמים ממעל ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת:

אז יבדיל משה, למה הפסיק דברי משה שהן מחוברין יחד זה אחר זה וכתב זה המעשה בינתים אלא לפי שהאריך בדבריהם עד עכשיו ועתה מתחיל לפרש המצות, האיך ביאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר בשופטים ובשוטרים שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, ואם ירחיב לעתיד לבא ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, ועל שלש ערים שצוה לו הקב"ה באלה מסעי לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן כי משה הבדילם, ולכן לא צוה לישראל, והנה אע"פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה (במדבר ל"ה י"ג), אמר משה מצוה הבאה לידי אקיימנה:

בעבר הירדן מזרחה שמש, באותו עבר שבמזרחו של ירדן:

ונס וכו' וחי, ענינו וכאשר ינוס יחיה:

וזאת התורה, זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:

אלה העדות והחקים והמשפטים, יתכן שכתוב זה הוא מאמר מסוגר והטעם שבא לומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל בעבר הירדן בגיא וכו', והפסיק בינתים במאמר אלה העדות לומר שהן הן הדברים בעצמם שאמר משה לבני ישראל כבר בצאתם ממצרים אבל הוסיף עוד לבאר אותן העדות והחקים, כמו שנאמר למעלה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וכו':

אשר הכה משה, כמו אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי (לעיל א' ד'), והוא סימן הזמן כמו שביארנו שם: