כי יביאך, עכשיו בא לבאר להם ענין הצווי הנאמר למעלה והורשתם את כל יושבי הארץ וכו' (במדבר ל"ג נ"ב), ופירוש איך יקיימו המצוה הזאת בפרט:

ונשל, לשון השלכה והתזה, וכן ונשל הברזל (לקמן י"ט ה'), והנה שם הוא עומד וכאן יוצא:

רבים ועצומים ממך, ולא היה אפשר לנצחם בדרך הטבע, כי אתם המעט מכל העמים כמו שאמר בסמוך, וכל שכן שלא היה אפשר לכם להחרים את כלם עד כלה, אלא ה' אלהיך יגרשם מפניך, כמו שאמר ונתנם ה' וכו':

כי יסיר את בנך מאחרי, בנו של נכרי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, למדנו שבן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה שהרי לא נאמר על בתו לא תקנו? כי תסיר את בנך מאחרי:

כי אם כה, מלת אם אינו לתנאי, ואינו דומה לפסוק כי אם שמוע תשמע בקולו (שמות כ"ג כ"ב) ששם הוא לשון תנאי אבל כאן פירושו כמו ואולם ותימה על אונקלוס שתרגמו ארי אם כדין:

מזבחתיהם, של בנין:

ומצבתם, אבן אחת אע"פי שאינה מפוסלת:

תגדעון, לשון גידוע נופל באילן:

ופסיליהם, פסילי עץ ואבן, בין עשוי מחתיכה אחת בין מחתיכות הרבה:

כי עם קדוש אתה, זהו נתינת טעם לכל האמור לפניו, כלומר בעבור כן צויתיך שלא תכרות ברית עם יושבי הארץ ולא תתחתן בם ותשמיד פסילי אלהיהם, לפי שאתה עם קדוש נבדל מכל העמים להיות לגיון של מלך, וכמו שהשם אלהיך נוהג עמך בדרך הקודש, כן תעבדנו גם אתה בעבודות קדושות, נבדלות ממנהגי שאר העמים:

לעם סגלה, כמלך בשר ודם הבוחר לו נחלה אחת לסגולת מלכותו וצבא אחד להיות לגיון המיוחד לו, כן בחר ה' בך להיות לו עם נחלה ועם סגולה:

לא מרבכם, אע"פי שאמר למעלה והנכם היום כככבי השמים לרוב (לעיל א' י'), הכונה שמצד עצמם ובערך הסתעפותם משבעים נפש בזמן מועט נתרבו יותר מן הנהוג, אבל בערך שאר העמים היו עם מועט, ועוד שלא היה מספרם מספיק להתיישב בכל הארץ כנען, כמו שכתוב לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה (לקמן כ"ב), לכן אמר כאן, אל תחשבו שהשם בחר בכם להיותכם מרובים משאר העמים, והיה מהראוי שיהיו הרבים למ?, כענין שכתוב ברב עם הדרת מלך, שאם היה כן יתחייב שיבחר ה"ית באומה אחרת אם יקרה שתפרה ותרבה מאד, ושיעזוב אתכם אם תתמעטו בעבור חטאותיכם, כמו שכתוב ונשארתם מתי מספר:

חשק ה' בכם, ענין קשר ודבקות, שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד לעולם:

כי אתם, שהרי אתם:

כי מאהבת ה' אתכם, אע"פי שה"ית אוהב כל הנבראים כי כלם מעשי ידיו, הנה יש באהבה זו מדריגות הרבה, שכפי זכות ושלימות הדבר כן תרבה האהבה והחשק בה, וכמו ששלימות כל הנבראים היא בהדרגה, ד"מ דומם צומח חי מדבר, שכל אחד שלם ונבחר מחבירו, כן בבני אדם יש מדריגות הרבה כפי יוקר וקדושת נפשותיהן מתחילת אצילותם, וכפי הבדל מזג גופותיהם, והענין נכבד מאד, אך לא אאריך בו, והנה ראה ה"ית שישראל הם מוכנים לדבקות האלהי ולטהרת הקדש יותר משאר האומות, הן בעבור היותם בעלי נפשות יקרות כפי מזגם הטוב, הן בעבור שיצאו משרש נבחר, כי הם זרע האבות הקדושים שהיו כלם יראי אלהים אנשי אמת, ומזה נמשכת האהבה הנפלאה שאוהב בה השם ב"ה את ישראל, כענין שכתוב אהבתי אתכם אמר ה':

ומשמרו את השבעה, זהו הטעם השני ונמשך ודבק אל הראשון, כי לפי שהאבות זכו לפניו נשבע ה' להם לבחר בם ובזרעם, כי ידע שגם הבנים ידמו לשורש אשר ממנו יצאו, ומאחר שנשבע להם, הנה לא יגרום החטא שתתבטל הבחירה הזאת לעולם, ואם הבנים ישחיתו דרכם יביאם במשפט, אך לא ישליכם מעל פניו בעבור השבועה:

כי ה' אלהיך הוא האלהים, ע"י שהוציאך ביד חזקה מתחת עול אדונים קשה תדע שהוא האלהים תקיף ויכול על כל, ואין זולתו:

האל הנאמן, שלא ישוב דברו ריקם:

שמר הברית והחסד, ממה שאמרתי לך ומשמרו את השבועה וכו' תדע שהוא שומר הברית שכרת לראשונים וחסדו לא יפר מעם זרעם:

לאלף דור, מספר קצוב תחת בלתי קצוב, דרך מליצה, והטעם לאין קץ:

ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו, פי' אל פניו בחייו של השונא, והכונה מיד, וענין הכתוב להודיע מידתו ית' שהוא שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור, אבל כשבא ליפרע מן הרשעים אינו שומר פורענותם לזרעם אחריהם עד אלף דור, כי כבן לא ישא בעון האב ואיש בחטאו יומת, אלא נפרע משונאיו מיד להאבידו מן העולם כי מאחר שהם שונאי השם יתחייבו כליה מיד:

לא יאחר לשנאו, ושמא תאמרו הלא כתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכן הנסיון מעיד שעינינו רואות רשעים מאריכים ברעתם ויש שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים ? דעו שיש סבות ידועות לפניו ית' שבעבורן תגזור כן חכמתו יתעלה, פעמים לשלם לו גמול מעשיו הטובים בע"הז, פעמים רואה שבהאריכו ימים ישוב מאולתו ומפשעיו, פעמים להוציא ממנו תולדות הגונים צדיקים וישרי לב וכל כיוצא בזה, וכל אלו הם סבות המעכבות הפורענות, אבל מבלעדי סבה אז לא יאריך השם אפילו רגע מהשיב לרשע כגמול מעשיו, כי אלהי משפט ה' ולא יאהב את שונאיו חלילה, ועל פירוש זה סובבת מליצת הכתוב שאמר ולא יאחר, וכבר כתבנו (בראשית כ"ד ט' ול"ב ה') שלשון איחור נופל על העכבה ברצון ובלי סבה שמעכבת אותו, ולכן אמר כאן שהקב"ה אינו מאחר ברצון עונש הרשעים ואם לפעמים מאריך להם הוא מפני איזו סבה:

ושמרת, אחר שהודעתיך שהוא ית' שומר הברית והחסד לאלף דור ראוי לך לשמור מצותיו, כי אם תעשה כן, אז עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי כך מדתו ית' ששומר בריתו וחסדו לדור אחרון:

עקב תשמעון, חלף תשמעון, והוא מלשון סבוב כמו והיה העקוב למישור (ישעיה מ' ד'), שנקרא הדרך המעוקל עקוב לפי שהולך סביב סביב, וכן כל לשון עקובה פירושו גלגול וסבוב ואחורי הרגל נקרא עקב בעבור היותו מעוגל, והלשון הזה מורגל בפי חז"ל, אמרו בספרי ועוקב את מחנה ישראל, פירושו מקיף, ודומה לזה בגלל הדבר הזה בסבתו, מלשון וגללו את האבן, וענין הכתוב כאן, שמעכם המשפטים ועשותכם אותם יהיה הסבה שבעבורה ישמור השם לכם בריתו, שעשיית המצות היא הסבה ושמירת הברית המסובב ממנה:

ושמר ה' אלהיך לך, אין פירושו שאם לא תעשה המצות לא ישמור ה' לך את בריתו, כי על הברית הזאת כבר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ולא יפרנו לעולם, כענין שכתוב ואף גם זאת וכו' נא מאסתם וכו', וכמה פסוקים באו על זה בנבואות, אלא פירוש הכתוב כך, לפי שאמר למעלה שהשם שומר הברית והחסד לאלף דור, ונמשך מזה שאם דור אחד יחטא, יענישנו האל, וישמור בריתו עם הדור הבא אחריו, לכן אמר כאן, אם תרצה שישמור השם לך דוקא את בריתו, ולא יאריך לקיימו עם בניך אחריך, הנך צריך לשמור ולעשות את מצותיו אתה בעצמך, כדי שתזכה אתה לקיום בריתו אשר נשבע לאבותיך, ולא ימשך הענין עד הדורות הבאים אחריך:

ואהבך, בא לפרט התולדות הנמשכות משמירת הברית שזכר בפסוק הקודם, והתחיל ואהבך, שיאהב ה' אותנו יותר ממה שאוהב שאר האומות, כי נהיה דבקים בו יותר מהם:

וברכך והרבך, כלל לכן מעומד באתנח, וברך פרי בטנך וכו' פרט:

שגר אלפיך, שגר מלשון שלוח ואלפיך כמו אלופינו מסבלים (תהלים קמ"ד), והשעור ולדי בקרך, שהנקבה משגרת ממעיה:

ועשתרת צאנך, נקבות הצאן, ואחז"ל למה נקרא שמן עשתרות לפי שמעשרות את בעליהן שמוכר החלב והצמר והטלאים, ויראה שנקראו עדרי הצאן עשתרות מלשון עושר, לפי שרוב הרכוש והעושר בימים ההם לא היה בכסף ובזהב כמו בימינו, אלא בצאן, ולכן גם בלשון רומי נקראו עד היום מטבעות הכסף והזהב בשם [Pecunia], שהוא שם נגזר מן [Pecus] שפירושו צאן, ואפשר כמו כן שמלשון עשתרות נגזר שם עושר בחסרון התי"ו, והנה היו לצידונים אלילים בדמות צאן ולכן גם להם קראו עשתרות, שנאמר את הבעלים ואת העשתרות (שופטים ד'):

על האדמה, שלא תהיה הברכה בשפע והפלגה אלא בהיותם בארץ הנבחרת, שאז תהיה הצלחתם מרובה מהצלחת שאר העמים, כמו שאומר בסמוך ברוך תהיה מכל העמים:

לא יהיה בך עקר ועקרה, כמו שרגיל להמצא בכל העמים, כי הנהגתם בדרך הטבע אבל הנהגתך בדרך פלא:

וכל מדוי מצרים הרעים, אחר שהזכיר כל חולי שכולל כל מיני חולאים שהם תולדות מכת הדבר, כפי מה שפירשנו (שמות ז' ג' ובמקומות אחרים) שהדבר הוא אחד מארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים (ביחזקאל י"ד), הוסיף לומר כל מדוי מצרים הרעים כדי לכלול גם שאר המשפטים שהם חרב רעב וחיה רעה, כי מדוי מצרים כוללים כל ארבעת המשפטים האלה שמהם כל נגע ומחלה בעולם, כאשר פירשנו במקומו, ואמר כאן שאם ישמרו חקיו יצילם ה' מכל הרעות האלה, דומה למ"ש כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' (שמות ט"ו כ"ו), ובקללה נאמר להפך והשיב בך את מדוי מצרים וכו':

ונתנם בכל שנאיך, כי שונאי ישראל הם שונאי המקום:

ואכלת את כל העמים, הושאל שם אכילה לכליון השנוא, לפי שהאוכל מכלה המאכל ברעבון גופני, והשונא מכלה השנוא ברעבון נפשיי, וכן דרך הכתוב, כענין כי לחמנו הם, כי אכל את יעקב:

לא תחוס, לפי שהחמלה מדה יקרה ונכבדת, ואפשר שיטעו ישראל לרחם על יושבי הארץ בבואם עליהם למלחמה ויחשבו שכך ראוי לעשות, הוצרך להזהירם על זה, כי אין מלחמה זו כשאר המלחמות, ואין אנשי כנען כשאר העמים, לפי שכבר נתחייבו כלייה מרוב פשעיהם והשחתתם, ומאחר שהשם נתנם לטבח אין ראוי לרחם עליהם, ועוד כי החמלה הזאת תהיה לך למוקש, כי יסיתו אותך לעבוד את אלהיהם:

כי תאמר, שמא תאמר:

איכה אוכל להורישם, והלא כבר הבטיחם ונתנם ה' אלהיך לפניך? ועוד איך יצוה שלא ייראו מהם, ואין הפחד פועל בחיריי באדם שיבא עליו צווי לא תירא מהם, ומה יעשה אם ירך לבבו ? אלא היא אזהרה איך יתנהגו כדי שלא יבאו לידי פחד, ואמר שאם יזכרו תמיד את אשר עשה ה' למצרים יתרחק הפחד והמורך מלבבם, כי כשיתן האדם אל לבו שיש לו עזר גדול ותקיף יותר מאויביו, אין ספק שלא ירא עוד מהם, והזהירם בזה שלא ישכח ההבטחה ונתנם ה' אלהיך בידיך, ויתחזקו באמונה זו בזכרם את אשר עשה ה' למענם לשעבר, ומזה יוציאו התולדה כן יעשה ה' וכו':

אשר הוצאך, כמו אשר בה הוציאך, ומוסב אל היד החזקה והזרוע הנטויה:

אשר אתה ירא מפניהם, אם יקרה שתירא מפניהם, כי אין ודאי שתיראו:

וגם את הצרעה, פירשנו ענין המכה הזו (שמות כ"ג כ"ח), ושם לא פירש הכתוב טעם שילוח הצרעה, וכאן הוסיף עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, להודיע שמלבד שתבא הצרעה לפני ישראל, כי קודם שילחמו עם אנשי כנען רצה הצרעה לפניהם להרוג בהם הרג רב, כמו שמשמע שם ממלת לפניך ושלחתי את הצרעה לפניך(שם כ"ג), גם תעמוד המכה במקומה ותשמש עד אחר המלחמה להרוג פליטי חרב הנסתרים במקומות אין רואה שאין ביד ישראל להחרימם ואלה מתו מן הצרעה, ועוד טעמים כתבנו לעיל על זה:

כי ה' אלהיך בקרבך, ואם תזכור זאת בודאי לא תערוץ:

פן תרבה עליך חית השדה, מן הטעם שאמר למעלה כי אתם המעט מכל העמים, ולא תוכלו להתישב בכל חלקי הארץ לגבולותיה, אבל מעט כאשר תפרה כמו שהבטיחך אז לא ישאר מהם עד אחד:

והמם, והם אותם:

ונתן מלכיהם בידך, אף שעל המעט יתפשו המלכים במלחמות, כי רבים לוחמים להם והם ימלטו אבל יהיה זה מיד השם שיתנם בידך:

כסף וזהב עליהם, כמו אשר עליהם:

פן תוקש בו, שבעבור חמדת הכסף תבא לקיימו אצלך, וזה אסור לך כמו שיפרש בסמוך לפי שהוא תועבה:

והיית חרם כמהו, שב על הכסף או הזהב, ואינו שב על התועבה, כי היא נקבה, והכלל שאסור ליהנות מן נוי ע"ז ומשמשיה ותקרובה: