כל המצוה, כבר הזהיר פעמים רבות על שמירת המצות, אבל צריך לדעת שיש טעמים ומופתים רבים שבעבורן יתחייב האדם לשמור מצות ה', לכן בכל פעם שיביא הכתוב טעם חדש על זה יתחיל להזהיר על שמירתן, כאומר ועוד זולת מה שאמרתי חייבין אתם ג"כ לשמור את כל המצות בעבור כך וכך שיאמר בסמוך, וכאן מביא מופת על שמירתן מן המוסר שבו יסר הקב"ה את אבותינו במדבר וכמו שיתבאר, ולכן התחיל באזהרה זו, וסיים בה ג"כ (פסוק ו') ושמרת את מצות וכו':

למען ענתך, זהו עינוי שאין פת בסלך וחייך תלויים למרום בכל יום:

לנסתך לדעת, אין השם צריך לנסות, כי אין דבר נעלם ממנו, אמנם לפעמים יאמין האדם בעצמו שהוא צדיק גמור ובר לבב, וע"י הנסיונות יודע לו כי חסר הוא וכשידע חסרונותיו יתאמץ להגיע אל שלמותו, וכן דור המדבר האמינו בעצמם שהגיעו אל תכלית השלמות, והוא ב"ה ידע כי לבם לא נכון עמו, ויענם וינסם לתת להם יד לטהר לבבם ולשוב מעונותיהם, וזהו לדעת את אשר בלבבך:

התשמר מצותיו אם לא, אם גם בעת הצרות והעינוי עודך מחזיק בתומתך ותשמור מצותיו בלב שלם, או אם תדבר תועה על ה' ותעזוב פקודיו, והנה אתה לא עמדת בנסיון כמו ברפידים ובארץ אדום וכיוצא, ועי"כ למדתיך להועיל למען יודע לך שאינך שלם ביראת ה' ולולי עונית ונוסית היית טועה בנפשך שאתה שלם וטוב:

ויענך וירעבך, אתה ראית במדבר סין כשכלה הבצק שהוצאת ממצרים ענה השם אותך והרעיבך, ואתה הלינות עליו, ואז נתן לך את המן:

אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך, כלומר נקל היה בעיני השם להספיק לך לחם ומזין טבעי במדבר, אבל האכילך את המן, אין כמוהו בארץ להודיעך דבר גדול והוא:

כי לא על הלחם לבדו, אע"פי שהלחם הכרחי לחיי האדם החמריים בעולם השפל, דע שאין חיי האדם תלויים לבד בדברים שהן תחת השמש, אלא החיים הללו הקשורים עם הטבע הם פחותים, ויש חיים רוחניים מובחרים ונעלים מאלה שיהו לאדם בשכרו שיתהלך לפני ה' בארצות החיים, ולכן ברצות ה' את יראיו יצוה על שחקים ממעל להזיל להם גם בחיי העולם הזה שפע שבע רצון ממעל לשמש, כדי שיבינו מדוגמת המן שיש כמו כן ביד ה' דברים אחרים וענינים רוחניים להחיות בהן נפש יראיו בעולם הבא וזהו על כל מוצא פי ה', כי אין הלחם לבדו עיקר חיי האדם, אלא השם יוכל להחיותו בכל מה שיגזור עליו להחיותו בו, וגם בלא אכילה ושתייה יחיה בדבר ה' לעולם הבא:

שמלתך, גם הטיב לעשות עמך פלא שלא בלו שמלותיך, כמו שהיה ראוי בלכתך במדבר מ' שנה, ולפי שבארץ ערבה ושוחה לא היה אפשר לך למצוא או לעשות לך בגדים חדשות, עשה ה' עמך הנס הזה, וכן אמר במקום אחר לא חסרת דבר, ולזה תיקנו חז"ל להודות לה' על שסיפק צרכינו במדבר מ' שנה:

לא בצקה, מגזרת ויאפו את הבצק (שמות י"ב ל"ט), כי מנהג הולכי דרכים שינפחו רגליהם, וגם זה פלא:

וידעת עם לבבך, כלומר הנך רואה במה שקרה לך במדבר דבר והפכו, מצד אחד קבלת טובות רבות, ומצד אחר באו עליך רעות ויסורין, והנה הטובות הם אות כי אהבך ה' אלהיך, ותשאל אם ה' אהבנו, למה יסרנו ברעב ובצמא, ואין אוהב שונא ואם תאמרו בשנאת ה' אותנו יסרנו, מה תענו על הטובות, שקבלתם, ואין שונא אוהב, ועל כרחיכם אתם צריכין לדעת ולהבין כי מה שיסר אתכם הוא לטובתכם, ושהמוסר הבא מן השמים דומה למוסר שמיסר האב את בנו שהוא מאהבתו אותו, ומיסרו לטובתו להביאו לדרך החיים:

ושמרת, מאחר שהודעתיך שהשם אוהב אותך, ראוי שגם אתה תשמור מצותיו:

כי ה' אלהיך מביאך, כמו שהטיב עמך במדבר כן יביאך אל ארץ טובה אם תשמור מצותיו, כי אחר הענוי והנסיון יוסיף יותר להטיב עמך, וזהו שאמר בסמוך להטיבך באחריתך:

עינת ותהמת, יש מן המעינות שנוזלים מן הגשמים הנבלעים בהרים, או מן האידים הנוזלים להם, והם שקרא עינות כמו כל מעיני מים, ויש מהם שיוצאים ממקור התהום, והם שקראם תהומות:

זית שמן, זיתים העושים שמן:

ודבש, הם התמרים:

במסכנת, בדלות ועניות, כלומר לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם יהיה לך גפן ותאנה ורמון ושמן ודבש שהם מתוקים ועריבים לחיך, וכל אשר התאוה נפשך תמצא שם כי לא תחסר כל בה:

אשר אבניה ברזל, הטעם במקום אשר תחשוב ששם אבנים תמצא ברזל כי מעפר יוקח, ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחושת וברזל שהוא צורך גדול ליושבי הארץ, אבל מוצא הכסף וזהב איננו חסרון בארץ:

ומהרריה תחצב נחשת, הברזל ימצא בלי טורח על פני הארץ, לפי שבו צורך יותר, והנחושת יחצב:

וברכת, כאשר תאכל ותשבע אז תברך, וקבלו רז"ל שזו מצות עשה לברך אחר המזון:

על הארץ הטבה, על כמו בעבור:

פן תשכח, מרוב הטובות שתמצא בארץ כמו שמפרש בסמוך:

פן תאכל ושבעת, נמשך למטה אל פסוק שלאחריו, וטעמו פן כשתאכל ותשבע ירום לבבך:

ובתים טבים, חזקים ונאים שתקבל מהם כל טוב לצרכך:

וישבת, בהם:

וכל אשר לך ירבה, כגון הדגן והתירוש והיצהר ופרי בטנך ושאר הענינים:

ורם לבבך, ואולי ע"י רבוי הטובות האלה יחשוב לבבך מחשבות זדון תבטח בעשרך ותהיה גבה לב, ואז נקל לך ליפול ברעה גדולה לשכוח את ה' אלהיך ויתפתה לבבך בקרבך לאמר כחי ועוצם ידי וכו', כמו שאמר בסוף הענין, ומתוך שהזכיר הכתוב את ה' אלהיך האריך לספר חסדי המקום שעשה עמהם ואמר המוליכך וכו' המאכילך וכו':

המוליכך במדבר, זהו לעומת ויענך וירעיבך הכתוב לעיל, והטעם כשתנוח בשלוה ותתענג בדשן אולי תשכח העוני והחוסר שהיה לך במדבר, כי כן הושם בטבע האדם, הטוב ההוה ישכיח הרעות שעברו:

נחש שרף ועקרב, מקום נחש שרף:

המוציא לך מים, וכאשר צמית במדבר הנורא ההוא, האם היה בכחך למצא לך מים לרוות צמאנך, הלא בכוחם תודה שרק בעזר האלהי נצלת מן הצמאון, וכן הענין במן, שלא היה בכחך להספיק לך מזון לולי המטיר ה' לך את המן:

מצור החלמיש, מצור החזק והקשה שאין בטבעו להוציא מים:

להטיבך באחריתך, כי הנסיונות ההמה היו לתכלית טוב כמו שפירשנו (לעיל פסוק ב'):

ואמרת בלבבך, ואם עברו עליך עתים שלא היה לך אפילו לחם ומים, ובהכרח כפי הטבע היית מת ברעב ובצמא, איך אם כן תתפאר שרק בכחך עשית לך את כל החיל הזה, אין זה אלא ששכחת את כל הקורות אותך בימים שעברו ולא שמת לבך אליהם, לפיכך אני מזהירך היום זכור אל תשכח את כל התלאה אשר מצאתך בדרך, ומזה תדין בעצמך כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח:

את החיל הזה, חיל ענינו רכוש וממון, ואמר החיל הזה אע"פי שמדבר על העתיד והיה ראוי לומר את החיל ההוא, כי משה ידבר כאילו הדבר עתה לנגד עיניו:

כיום הזה, כמו שהתחיל כבר ביום הזה להקים את בריתו עמך, כי שמך ככוכבי השמים לרוב, ונתן לך ארץ סיחון ועוג, ועתה תעבור הירדן לרשת את ארץ כנען:

כי אבד תאבדון, יתכן שהכונה כי אבוד תאבדון מן הארץ הטובה ההיא שזכרתי ענינה למעלה, והוא לעומת מה שאמר לעיל (פסוק ו' וז') שאם תשמור מצותיו יביאך ה' אל ארץ טובה ולהפך אמר כאן אם תלך אחרי אלהים אחרים תגלה ממנה, והראיה מה שאמר בסמוך כגוים אשר ה' מאביד וכו' שלא נעקרו מן העולם לגמרי, שהרי הגרגשי פנה והלך לו, ורבים מבני כנען יצאו מארצם ונתישבו במדינות אחרות, כמו שהוכיח (לקמן כ"ד י'):