ואלה שמות, מפני שרוצה לפרש ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הוצרך לכפול ולומר שבבואם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו:

את יעקב, עם יעקב והנה סוף הפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר, ושיעורו ואלה שמות וכו' הבאים מצרימה (את יעקב איש וביתו באו) ראובן וכו':

וביתו, בני ביתו, וכולל בני בניו ונשי בני יעקב שלא נזכרו כאן בפרט:

ראובן, הזכיר תחלה בני הגבירות כסדר תולדותם, ואח"כ בני השפחות כסדר תולדותם:

ויוסף היה במצרים, אין צורך להודיע זאת פה, כי כבר הוא נודע ממה שקדם, רק בא להודיע שיוסף נחשב בכלל השבעים, ושיעורו ועם יוסף אשר היה במצרים:

וכל הדור ההוא, להודיע שכל עוד שהיו חיים אנשי דור יוסף לא מלאו לבו של שום מלך מצרים להרע עם ישראל, כי אנשי מצרים אשר בעיניהם ראו את הטובה אשר עשה להם יוסף לא יניחו למלכם לשלוח יד בעם הזה, אבל אחרי זמן רב כאשר מתו כל האנשים הרואים את כבודו ואתגדלו, קם מלך חדש ועשה מה שעשה:

פרו וישרצו, פרו נאמר על ההולדה כעץ יתן פריו, וענין השריצה הוא רוב ההולדה כמו השרצים שהם לרוב:

וירבו, מלבד שהולידו הרבה, גם לא היו מתים מהם רק מעט, ובדרך הזה נתרבו מאד והיו לעם רב:

ויעצמו, שורש עצם הוראתו על חוזק שיש בדבר על ידי דבוק חלקיו זה בזה בקשר אמיץ, ונקראו כן העצמות בעבור שחלקיהם דבוקים יותר מחלקי יתר האיברים שבגוף, וכן שערות הראש בעבור שדבקים וסמוכים זה לזה, הם חזקים ונוכל להרים האיש כלו בציצת ראשו, לזה המשיל המשורר עונותיו באמרו עצמו משערות ראשי (תהלים מ' י"ג), וכאן אמר ויעצמו לפי שהיו בני ישראל כאיש אחד חברים ואיש את אחיו יעזורו, כי ברית אחים היה ביניהם:

ותמלא הארץ אתם, ענינו נתמלאה מהם:

אשר לא ידע את יוסף, א"א לפרש שלא ידע ממש שום דבר מיוסף שהרי לא עברו כ"כ שנים ממיתת יוסף עד המלך הזה שיוכל לשכח כל הגבורות והטובות שעשה יוסף לארץ מצרים, אלא כוונת הכתוב להודיענו כי המלך החדש הזה בהיותו רע מעללים וחורש רעה על עם ישראל עשה את עצמו כאילו לא ידע כלום ממעשי יוסף הגדולים, וזה כדי להתאכזר ביד רמה עם בניו ובני ביתו:

הנה עם, יראה שהיתה עינו רעה על שהיו מתרבים, אבל אם רק זאת היה ירא, היה יכול לגרשם עתה מן הארץ טרם יהיו לעם רב מבלתי להרע עמהם, כמו שאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, ואע"פי שיהיה זה עול גדול נגד ישראל אחרי אשר התאחזו במצרים כתושבים, מ"מ היה יכול להתנצל שעשה כן מפני היראה, אמנם מאחר שלא גרשם וענה אותם בפרך, שמענו שלא היה ירא מהם רק תואנה הוא מבקש כדי שיועציו יסכימו עמו להרע עמהם עד כלותו אותם, כי יתכן שידע כל קורות יוסף ואבותיו, והיה רע בעיניו שהעם הזה יתפאר בקרבת אלהים כמו שהודה פרעה ליוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ובהיותו מכחיש בלבו הסגולה הזאת לישראל התנכל עליהם להכחידם מן הארץ כדי להראות לכל שאין בהם ענין אלהי, וכך היתה תכונת המלך אשר מלך אחריו כי כששאלו ממנו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, לא אבה המלך ההוא לשלחם:

נתחכמה לו, בא בהתפעל להורות כי רק לפי דמיון פרעה ויועציו שהיו מכת החכמים בעיניהם, גזרו בחכמה מה שגזרו על ישראל, אבל באמת נהגו עמהם בתכלית הרשעה והכסל, כי הם היו תושבים ביניהם ברצון המלך ושריו כמו שנאמר ויתן להם אחוזה וכו' כאשר צוה פרעה (בראשית מ"ז י"א), ואח"כ ענו אותם על לא חמס בכפם:

תקראנה, תארענה, ובא מלחמה שהוא לשון יחיד על תקראנה שהוא לשון רבים, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ"ו):

ונלחם בנו ועלה, ילחם בנו וינצחנו, או אם לא ינצחנו, לפחות יהיה הנזק רב לנו במה שיעלה מן הארץ הזאת אל ארץ אבותיו, ונאבד עבדים רבים:

שרי מסים, מינה עליהם שרים מן המצרים לעבוד בהם עבודת המס:

למען ענתו, כדי שמרוב העבודה והענוי ישארו במתי מעט עד אשר ברבות השנים יכרת מארץ זכרם:

בסבלתם, ענינו כובד המשא וטעינתו על הכתף, וטעם הכנוי בסבלותם, במשא שהיו מטילים עליהם:

מסכנות, אוצרות:

רעמסס, בפתח העי"ן שם עיר, ואינה ארץ רעמסס שישבו בה בני ישראל, כי הוא שם מדינה והעי"ן בשוא:

וכאשר יענו, בכל מה שמרבים ומגדילים עליהם הענוי כן גדלה יותר ויותר הצלחת רבוים, כי אלהי אבותיהם היה בעזרתם והרבה אותם בדרך פלא כאשר דבר להם:

ויקצו, המצרים קצו בחייהם מפני ישראל כי היו שונאים אותם ומואסים בם, ובא זה להגיד שלא בלבד המלך התאכזר עמהם, אלא גם העם חטא חטאה גדולה, ובדין נענש הוא והם:

ויעבדו, הוא כמו כלל אל עבודת פרך שהיו מעבידים אותם, ובפסוק הסמוך מפרש בדרך פרט:

בפרך, בקושי, והוא לשון שברון, כלומר בעבודה המשברת את הגוף:

וימררו, העבודה הקשה סבבה שנפשם היתה מרה להם, עד שהיו בוחרים מות מחיים:

ובכל עבדה בשדה, חריש וקציר:

את כל עבדתם, עם כל שאר העבודות שהעבידו אותם בהן בתוך העיר:

ויאמר, כשראה שעם כל הענוי הם פורצים לרוב, יעץ תחבולה להאבידם בסתר, כי ירא להרגם בגלוי פן יאמרו עליו ששפך דם נקי:

למילדת, לשתי המילדות האלה, כדי שהן תצוונה לאחרות לעשות כן:

בילדכן, כשתעזרו הנשים העבריות לילד:

האבנים, מושב האשה היולדת:

והמתן אתו, בסתר, עד שאפילו היולדות עצמן לא ירגישו בדבר:

ואם בת היא וחיה, וחשב שככלות הזכרים ימחה שם ישראל, כי הנקבות אם תנשאנה למצריים הבנים יקראו על שם אבותם:

ותיראן, שמו יראת שמים עליהם ובטחו בה':

ויקרא מלך מצרים, כי הוגד לו מפי מרגליו שהמילדות החיו את הילדים:

כי לא כנשים, ואם על הרוב הן יולדות טרם תבא המילדת, מה בצע להמית חלק קטן מהזכרים ורובם יחיו, ואם יודע הדבר יהיה חרפה למלך ועצתו לא תקום, וכל זה אמרו בחכמה לשכך חמת המלך:

וייטב, שלח להן רב טוב ממרומים, וגם הצליח אותן במלאכתן, ועי"כ וירב העם:

ויעש להם בתים, לשון עשית בית נופל על גדולה וכבוד כמו כי בית יעשה לך ה' (שמואל ב' ז'), ועל תיקון הנפש כפי החכמה נאמר בחכמה יבנה בית (משלי כ"ד ג'), וכן כאן כאשר הלכו המילדות בדרך טוב, נלוה אליהן העזר העליון וברכם ה' שתהינה מוכנות להוציא מחלציהן שרי קדש ושיהיו בניהן פטורים מעבודת פרך, וזה שאחז"ל שעשה להן בתי כהונה ולויה ומלכות, כי מהן יצאו משה ואהרן:

להם, בסימן הזכר, כי שב על בעלי המילדות והמשפחה:

ויצו פרעה, כשראה שלא הועילה התחבולה הראשונה, צוה בפומבי לישראל שלא יבאו עוד על נשותיהן ולא יולידו עוד (כי לזה רומז המסופר להלן וילך איש וכו'), והוסיף לצות לכל עמו המצרים שאם ימצאו בן נולד לישראל נגד דתו ישליכוהו היאורה והתנצל עם עמו לאמר כי מוכרח הוא לצוות זאת פן ירבו בניהם וימרדו בו, ונראה שעמד זה ימים מעטים, כי בלדת אהרן לא היתה הגזירה, ואחרי שנולד משה נראה שנתבטלה, אולי בת פרעה בחמלה עליו אמרה לאביה שלא יעשה כן: