ויאמר ה' אל משה, בר"ח ניסן נאמר לו זה כמו שאמרנו:

כשלחו, כאשר ישלח:

כלה, הכל, כלכם ישלח, אנשים ונשים וטף ומקנה, כך פשוטו לפי דעת המפרשים, ויותר יראה לי לפרש כלה כמו עשו כלה (בראשית י"ח כ"א), כלומר בעת שישלח אתכם אני אעשה כלה בכל עמו ורומז אל מכת הבכורות, ולזה הסכים בעל הטעמים:

גרש יגרש, לא יניח אתכם ליסע בנחת, כי יצעק לכם קומו צאו, ובחפזון יגרש אתכם:

דבר נא באזני העם, לפי שפרעה יגרש אתכם בחפזון ואז אין לכם זמן לאסוף הרכוש שאמרתי בנבואה לאברהם, לכן דבר עתה באזני העם שישאלו וכו' קודם יום יציאתם:

וישאלו, לשם מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה גוים (תהלים ב' ח'):

איש מאת רעהו וכו' רעותה, בזה גילה לו הכתוב שבצרת החשך נתפייסו המצריים עם ישראל בעבור שהטיבו עמהם באותן שלשת ימים שלא קמו איש מתחתיו, והראיה כי עתה קראם בשם רעים, אבל קודם לכן לא היו רעיהם אלא לוחצים אותם ועובדים בם בפרך:

ויתן ה' את חן העם, כי עתה החלו המצריים להאמין שהם בנים למקום:

גם האיש משה, הדעת נותנת שיהיו המצרים שונאים למשה כי הוא סבב להם כמה רעות וצרות וכאן אמר שהיה גדול בעיניהם, אין זה אלא כמו שאמרנו שאחרי מכת החושך הכירו המצרים גדולת ישראל ולכן גם מנהיגם היה גדול בעיניהם:

בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, אבל לא בעיני פרעה, כי גם אחרי החשך כתוב ויחזק ה' את לב פרעה, ולכן הוסיף להתקומם עליו ואמר לו אל תוסף ראות פני:

ויאמר משה, אחר שאמר ואנחנו לא נדע וכו' עד בואנו שמה, בא שנית דבר ה' אל משה בעמדו לפני פרעה ושם בפיו הדברים האלה:

כחצת הלילה, כהחלק הלילה, כשיגיע אותו הזמן שיחצה הלילה:

אני יוצא בתוך מצרים, אחז"ל אני ולא מלאך וכו', ולהלן הוא אומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, למדנו שהיה המשחית נוגף בבתי המצרים, ואיך אמרו אני ולא מלאך אלא להבין ענין היציאה הזאת שזכר הכתוב צריך לידע, שכל הגזירות היורדות מן השמים טוב או רע הן ע"י מלאך עושה רצונו ית', והמלאך הזה הוא הפקיד והשליט על הגזירה ההיא, ותחתיו משחיתים ומחבלים ממלאים מצותו ופקודתו, והנה הפקיד מבחין בין צדיק לרשע, אבל המשחיתים אינם מבחינים ומשחיתים הכל זולתי אותם אשר ימלטו בגזירת ה' ביד המלאך, שאין למחבלים כח עליהם, וזה היה המלאך שראה דוד עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו, כלומר הוא היה השליט, ותחתיו משחיתים רבים, וכן (ביחזקאל ט' א' וב') נזכר האיש לבוש הבדים שהוא המלאך הממונה והוא התוה תיו חיים על מצחות האנשים, וששה האנשים הנזכרים שם היו המשחיתים, וזה ברור, והנה בזה נבדלה מכת בכורות מכל שאר הגזירות, כי הוא ב"ה בכבודו ובעצמו בלי אמצעות מלאך ממונה התוה תיו חיים ותיו מות בפעם ההיא, וציין בבכורי מצרים תיו מות, כלומר הכריעם לטבח, ובהם פגעו המשחיתים והמיתום, לכן בהיות שלא היה שם מלאך ממונה על הגזירה אמר אני יוצא בתוך מצרים, ולפי שהמשחיתים היו הממיתים אמר ולא יתן המשחית וגו', והבן:

הישב על כסאו, הראוי לשבת על כסאו אחריו, והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן המלך והנבזה מכלם שהוא בכור השפחה לומר שלא ימלט גם אחד מבכורי מצרים:

אשר אחר הרחים, ולהלן הוא אומר עד בכור השבי אשר בבית הבור, אלא שהענין אחד, כי בכור השפחה כמו בכור השבי כי השבויה שכחה היא והעבד טוחן בבית האסורים ובלילה שמים אותו בבור והנה מלת אשר יתכן שמוסב על בכור, ולא על השפחה, כי אליו עיקר כונת הכתוב:

וכל בכור בהמה, שהיו עובדים אותם כאלוהות:

אשר כמהו לא נהיתה, לשון זכר ולשון נקבה כאחד, ורבים כן, וחד מן חבריא אמר שכנוי כמהו חוזר אל הלילה שבפסוק הקודם, ומלת נהיתה מוסב אל הצעקה, והענין שלא נהיתה ולא תוסיף צעקה כמו בלילה ההוא:

לא יחרץ, לשון תנועה בזריזות, כמו אז תחרץ (ש"ב ה'), והענין שאפילו כלב לא יניע לשונו לנבוח ולהזיק אל בני ישראל:

ועד בהמה, שאף בהמתן של ישראל ינצלו, ולא ימותו כמו בכורי בהמות מצרים:

למען תדעון אשר יפלה ה' כי על פרסום הפנה הזאת שישראל נבדלו מכל העמים בא הסדר הרביעי הזה, לכן הודיעו עתה שבמות בכוריהם ובהצלת בכורי ישראל יבינו מה שאמר משה בתחילה בשם ה' בלי בכורי ישראל ואומר אליך וכו' הנה אנכי הורג וכו':

וירדו כל עבדיך, ולבסוף ירד פרעה בעצמו אליו ואמר קומו צאו, ומשה ידע זאת, אלא שחלק כבוד למלכות ולא רצה לומר לו וירדת אלי והשתחוית לי, ולשון וירדו כי אפשר שהיה ארמון המלך בנוי במקום גבוה, ומשם ירדו אל חוצות העיר:

כל עבדיך אלה, לפי שרוב אנשי מצרים התחילו עתה לנהוג כבוד במשה, כמו שאמר למעלה גם האיש משה וכו', ורק פרעה ויועציו עמדו במרדם ודברו בו נאצות, לכן דקדק משה לומר כל עבדיך אלה, כלומר מלבד שרי הארץ שכבדוני כבר, גם אתה ויועציך אלה תודו לבסוף באמיתת שליחותי, ואח"כ אצא:

אשר ברגליך, הנגררים אחריך, והכונה כי יורו שמשה הוא המושל והמלך, וכל העם על פיו יצאו ועל פיו יבאו:

ויאמר, וכבר אמר, כמשפט הלשון בכמה מקומות:

לא ישמע אליכם פרעה, כלומר בכל מכה ומכה היה אומר הקב"ה למשה ולאהרן לא ישמע אליכם עד לבסוף: