ואל משה אמר, אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה מאמר כה תאמר אל בני ישראל וגו', (לעיל כ' י"ט), להזהירם על ע"ז ואמר לו המשפטים אשר ישים לפניהם, וכל המצוות הבאות אחרי כן עד כי יהיה לך למוקש, והוא ספר הברית, ואמר לו השם עוד, אחרי צותך להם את החקים והמשפטים האלה תעלה אלי אתה ואהרן וגו', וכן כל הענין:

אל ה', בא השם במקום הכנוי, והוא כמו עלה אלי:

ונגש משה לבדו, לפי שאמר למעלה אתה ואהרן, הוצרך לפרש שמשה לבדו הורשה לגשת להוציא גם את אהרן:

ויבא משה, עד כה היה משה במקום אשר נגש בו אל הערפל, ועתה ירד במצות השם מן ההר לתחתיתו אל המקום אשר היה שם העם בשעת מתן תורה, ויתכן שכאשר נפרד משה ממחיצתו והחל לבא אל העם, קרבו אליו ראשי השבטים והזקנים אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל ה', ואמרו לו ועתה למה נמות כי תאכלנו וכו' קרב אתה ושמע וכו' (דברים ה' כ"ב וכ"ד), כי היו סבורים שידבר להם האל כל המצות, כאשר דבר להם עשרת הדברים, ומשה בא עמהם אל העם, וספר לכלם את כל דברי ה' וכו':

את כל דברי ה', מאמר כה תאמר אל בני ישראל וגו', (לעיל כ' י"ט)

המשפטים, כמו שצוהו ה', ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שם כ"א א'):

ויען כל העם, כאילו הוא איש אחד:

ויכתב משה, ביום ההוא אחרי שקבל העם את דברי השם בשמחה:

את כל דברי ה', הוא ספר הברית:

וישכם בבקר, ממחרת היום ההוא:

ויבן מזבח תחת ההר, במקום ויעמד העם בשעת מתן תורה:

לשנים עשר שבטי ישראל, להגיד שכלם נתרצו בקיום הברית:

נערי בני ישראל, הם הבכורות, כי הם כמעלים עולות ושלמים, וקראם הכתוב נערים, בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל לכך קרא הבכורות נערים, כי הם נערים כנגדם:

ויעלו עלת, זהו וזבחת עליו (לעיל כ' כ"א), והזכיר עם השלמים פרים, כי האוכלים רבים היו:

פרים, כפי פיסיק הטעמים שלפנינו מוסב על השלמים לבד:

חצי הדם, מהעולות והשלמים:

באגנות, הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח, בהם שם חצי הדם לזרקו על העם כמו שיזכור:

וחצי הדם, הנשאר זרק על המזבח, מן המזרקות שקבל אותו בהם, כדרך הקרבנות:

ספר הברית, הכתוב למעלה (פסוק ד') ויכתב משה וגו':

נעשה ונשמע, על דרך הפשט, נעשה על העשייה, ונשמע על הקבלה בלב באמונה, כי יש הפרש בין העושה מה שנצטוה בלי שימת לב על המעשים שעושה, ובין העובד את ה' על פי האמונה שנשתרשה בלבו ומכוין לבו בעשייתם לאביו שבשמים:

את הדם, אשר שם באגנות:

על העם, על הזקנים, כי הם כנגד כל ישראל, כמו שכתוב בפר העלם דבר של צבור, וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד' ט"ו), שהם כנגד כל העדה, וזאת הזריקה היתה כמו הזאה לכפר על העם:

דם הברית, כי זאת אות הברית לבא שני הכורתים בחלקים שוים, כמו שבארצו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו י'):

ויראו את אלהי ישראל, במראה הנבואה, כמו שכתוב פעמים הרבה בנביאים ואראה את ה', והזכיר זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו את אשו הגדולה:

לבנת הספיר, לשון לובן יורה לפעמים על הזוהר והבהירות, כמראה המים הצלולים, שהוא קרוב קצת אל הלובן, וספיר הוא אבן הנודעת לנו בשם הזה מראיתו כמראה השמים:

וכעצם השמים, כמראה השמים שידמה לעינינו כמראה התכלת:

לטהר, כשהרקיע ברור וצלול בלי עננים, והכל דרך משל ובמראה הנבואה:

ואל אצילי, הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים וקראם כן כי נאצל עליהם רוח ממרום, וכן נקראים הגדולים שבעם ומאציליה קראתיך (ישעיה מ"א ט'), שנאצל עליהם הוד מלכות:

לא שלח ידו, בעבור שאמר והכהנים והעם אל יהרסו לענות אל ה' פן יפרץ בם (לעיל י"ט כ"ד) הודיע בכאן שהזקנים הללו נזהרו בכך ולא הרהו לעלות, ולכך לא פרץ בהם ה', כי היו ראוים למה שחזו:

ויאכלו, השלמים שם לפני המזבח בתחתית ההר כדין השלמים שטעונים מחיצה:

וישתו, עשו שמחה וי"ט, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים וזבחת שלמים ואכלת שם לפני ה' אלהיך (דברים כ"ז ז'), וכתיב בשלמה החכמה והמדע נתון לך וגו' (ד"ה ב' א' י"ב), מיד ויבא ירושלים וכו' ויעש משתה לכל עבדיו (מלכים א' ג' ט"ו), אף כאן ביום חתונת התורה כן עשו:

עלה אלי ההרה, היא המצוה שאמר לו מאמש עלה אל ה' וגו', ונגש משה לבדו וגו', ועתה בשביעי בסיון הוסיף לו לאמר והיה שם ואתנה לך, כי יתעכב בהר עד כי יתן לו לחת האבן:

והתורה, תורה שבכתב:

והמצוה, תורה שבעל פה, כי כל המצות ניתנו למשה בסיני בימים שעמד בהר:

אשר כתבתי, שב על הלוחות כי השם לא כתב רק עשרת הדברים, והוא כמו אשר עליהם כתבתי כי אין הלוחות הפעולים, ועכ"ז הכונה על כל התרי"ג מצות, כי כולם נרמזו בעשרת הדברים:

ויהושע משרתו, יתכן שהיה יהושע בכלל שבעים הזקנים, וכאשר פירש משה מהם הי' מלוה את רבו עד הגבול, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבד על הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו והתעכב שם כל הארבעים יום, שכן מצינו כשירד משה וישמע יהושע את קול העם ברעה (לקמן ל"ב י"ז), למדנו שלא היה יהושע עמהם:

הזקנים, הידועים הם שראו כבוד השם:

שבו לנו בזה, שבו לשון המתנה ועיכוב, ואין הכוונה שיעמדו שם כל היום וכל הלילה עד שישוב משה ויהושע, כי אמר והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים וגו', ובמחנה יהיו בעלי הדברים ושם מקום המשפט, אבל הטעם שיעמדו ויבאו עד המקום ההוא, ולא יהרסו לעלות אפילו למקום יהושע:

חור, בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפונה:

מי בעל דברים, מי שיש לו דין:

ויעל וגו' ויכס, וכבר כסה הענן בששה לחדש:

וישכן, וכבר שכן הכבוד, כי כן כתוב וירד ה' על הר סיני (לעיל י"ט כ'):

ויכסהו הענן ששת ימים, להר והמשך הכתובים יפורש בדרך כלל ואחריו פרט, כדרכו בספורים, זכר למעלה (פסוק י"ג) שעלה משה אל הר האלהים, ומה שאמר אל הזקנים טרם עלותו (פסוק י"ד), ואח"כ גמר הסיפור שפתח בו, ואמר דרך כלל, שמשה עלה אל ההר והענן כסה את ההר (פסוק ט"ו), שוב פרט לך האיך היה זה, ואמר שהיה כבוד ה' שוכן על הר סיני, והענן כסה את ההר ששת ימים, וביום השביעי קרא ה' למשה מתוך הענן (פסוק ט"ז), ואחרי שהזכיר כבוד ה' ביאר (בפסוק י"ז) מראה הכבוד הזה, ובאיזו אופן היה נראה לבני ישראל, וכל הפסוק ההוא כמו מאמר מסוגר ואח"כ גמר סיפורו ואמר שכאשר קרא השם מתוך הענן, בא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר, והיא העליה בעצמה שזכר למעלה דרך כלל:

ומראה, בא הכתוב להודיע שבעת מעמד הר סיני וגם אחרי כן זכו כל ישראל למדרגת הנבואה, כמו שאחז"ל ישראל שעמדו עלהר סיני פסקה זוהמתן, כי השב"ה פתח אוצרו הטוב להבינם ולהשכילם, שכן אמר יסובבבהו יבוננהו (דברים ל"ב י') ושם אפרש בע"ה, ובכתובים יאמר ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט' ב'), ולכן העיד הכתוב שראו בעיניהם מראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולא פחדו ולא יראו בעבור שהיתה נפשם זכה בעת ההיא, והיו דבקים בכבוד הנאצל עליהם ממרומים, והאריך להם הטבע הטהור הזה שזכו אליו, עד שחטאו בעגל, כמו שנפרש שם:

ארבעים יום וארבעים לילה, ומפורש במשנה תורה שלחם לא אכל ומים לא שתה, ולסוף המ' יום הוריד עמו הלוחות ושברם כשראה את העגל: