מזבח, מקום גבוה מיוחד לעבודת ההקרבה וההקטרה נקרא מזבח ואותו שמדבר בו הכתוב הזה הוא הנקרא מזבח החיצון, ונקרא ג"כ מזבח העולה ופן מזבח הנחושת, ולמעלה (כ' כ"א) קראו הכתוב מזבח אדמה:

רבוע, כל צורה בעלת ד' זויות שארכה כרחבה נקרא רבוע:

ושלש אמות קמתו, העלו חז"ל שהיה גבהו פי שנים כארכו דהיינו עשר אמות, ומ"ש כאן שלש אמות קומתו, היינו משפת סובב ולמעלה, שהסובב (והוא הכרכב הנזכר להלן) הגיע עד סוף האמה הששית של גבהו, ומשם עד השפה העליונה שלש אמות, ואמה אחת לגובה הקרנות, הרי עשר אמות:

ממנו תהיין קרנתיו, שלא יעשם לבדם ויחברם בו, והקרנות הללו היו חלולות ומעוקבות אמה על אמה בגובה אמה:

סירתיו, כמין יורות:

לדשנו, להסיר דשנו לתוכו, וזה אחד מן השרשים המשמשים בלש"הק לדבר והפכו, כי מצאנו ועולתך ידשנה סלה (תהלים כ' ד') שענינו עשיית דבר לדשן, וכאן פירושו הסרת הדשן, וכן סקל, סעף, שרש, וכדומה:

ויעיו, מגריפות שנוטל בהן הדשן, והם כמין כסוי הקדרה של מתכת דק, ולו בית יד:

ומזרקתיו, לקבל דמי הקרבנות:

ומזלגתיו, כמין אונקליות כפופים להפוך בהן איברי הקרבנות על גחלי המערכה, שיהיה ממהר שריפתן, ובלשון חכמים צנוריות:

ומחתתיו, לחתות בהן הגחלים:

לכל כליו, כמו כל כליו, וכבר זכרנו פעמים רבות שימוש הלמ"ד להורות על הכלל שאחרי הפרט:

מכבר, לשון כברה, והיה כמו רשת עשוי חורין חורין, ומקרא זה מסורס ושיעורו, ועשית לו מכבר נחושת מעשה רשת:

כרבב, סובב כל דבר המקיף סביב בעיגול נקרא כרכוב, והיה כמו בליטה סביב המזבח, לסוף שש אמות של גבהו, אבל לא היתה הבליטה הזאת חלקה כי אם חרוצה:

עד חצי המזבח, שהוא סוף האמה החמשית והוא חצי גובה המזבח עם הקרנות, ועד שם הוא מקום הדמים הניתנין למטה והנה למעלה על המזבח לפנים מן הקרנות שהיו אמה על אמה, היה אמה אחת סביב לדריסת רגלי הכהנים, נשתייר אמה על אמה באמצע, והוא היה מקום המערכה, וכבש חלק ומשופע היה לדרומו של מזבח, שבו היו עולין והיה הכבש ההוא רחוק מן המזבח כמלא חוט השערה, ורגליו מגיעים עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום:

בטבעת, בארבע טבעות שנעשו למכבר:

נבוב לחת, לחות עצי שטים מכל צד, והחלל באמצע, ולא היה כלו עץ אחד שיהיה עוביו ה' אמות על ה' אמות, כמו סדין, כי אם חלול, ובמקום חנייתן היו ממלאים את חללו עפר עד מקום המערכה:

קלעים, עשויים נקבים נקבים, מעשה קליעה ולא מעשה אורג:

לפאה האחת, כל הרוח קרוי פאה:

ועמדיו עשרים, מאמצע העמוד האחד עד אמצע העמוד השני חמש אמות, ולכן בין עמוד לעמוד הי' ד' אמות, כי היה עובי העמודים אמה:

ואדניהם, מוסב על העמודים, האדנים של העמודים נחשת האדנים יושבין על הארץ והעמודים תקועים לתוכן, היה עושה כמין קונדסין ארכן ששה טפחים, ורחבן ג', וטבעת נחושת קבועה בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים, כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין ו', ראשו זקוף למעלה, וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות, ורוחב הקלע תלוי מלמטה והיה קומת מחיצת החצר:

ווי העמדים, הם אונקליות, ויתכן שהיו כמין כותרת שעושין לראשי העמודים לנוי, ועליו היו מניחין את הקונדס בטבעתו:

וחשקיהם, מצאנו לשון חשק נופל על החבור והדבוק, ואף החשק שבנפש הוא מענין הזה, כי האוהב ידבק עם הנאהב, ונפשו קשורה בנפשו, וכן ותדבק נפשו (בראשית ל"ד ג') כמו חשקה נפשו (שם ח'), ויתכן א"כ לומר שהיו הווים נדבקים ונחשקים בעמודים ע"י חגורות של כסף המסבבות את העמודים וזה מסכים עם מה שאמרנו שהיו הווין כעין כותרת שבראשי העמודים, ודרך הכותרות ההם להיות נדבקים סביב העמוד ע"י חגורות, ואחר, שהווים היו מטוענים במשא הקלעים הכבדים, והיו מתוחים מלמטה ע"י היתדות התחובין בארץ, היו צריכין להדבק היטב עם העמודים כדי שלא ירופפו, והיו מהדקים אותם ע"י חשוקי כסף:

לפאת קדמה מזרחה, פני המזרח, קדם לשון פנים והמזרח נקרא קדם לפי שהוא כמו נגד פני האדם, כי כן דמה הכתוב ארבע רוחות העולם לארבע צדי האדם, מזרח נקרא קדים, מערב אחור, צפן שמאל ודרום ימין:

חמשים אמה, אותן נ' אמה לא היו סתומים כלם בקלעים, לפי ששם הפתח, אלא ט"ו אמה קלעים לכתף הפתח מכאן, וכן לכתף השנית, נשאר רחב חלל הפתח בינתים כ' אמה, וזהו שנאמר ולשער החצר מסך כ' אמה, וילון למסך כנגד הפתח כ' אמה ארך כרחב הפתח, והנה סדר עמודי החצר והמרחקים שביניהם כך היה, לצד מזרח מדרום לצפון ב' אמות ומחצה קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, ב' אמות ומחצה קלעים, ימין השער, שתי אמות ומחצה מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, שתי אמות ומחצה מסך, שמאל השער, ב' אמות ומחצה קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, שתי אמות ומחצה קלעים, הרי לך נ' אמה רוחב ובהם עשרה עמודים, וכנגדם עשרה למערב, עמוד מול עמוד מכוון, אלא שאין שם הפתח, ולדרום החצר ב' אמות ומחצה קלעים במקוצע המערבי, וכן במקצוע המזרחי, וביניהם כ' עמודים עם י"ט מרחקים כל אחד מהם חמש אמות, הרי לך מאה אמות אורך, וכן לצפון, עמוד מול עמוד, על סדר נאה ומכוון, לכל עמוד מזה ומזה ב' אמות ומחצה קלע, ובין עמוד לעמוד חמש אמות:

ורוחב חמשים בחמשים, חצר שבמזרח היתה מרובעת נ' על נ' אמה, שהמשכן ארכו ל' ורחבו עשר העמיד מזרח פתחו בשפת החמישים אמה החיצונים של אורך החצר, נמצא כלו בחמשים הפנימים, וכלה ארכו לסוף ל', נמצאו כ' אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים לחלל המשכן, שהקלעים היו לפנים מן העמודים, ומהם עד חלל המשכן כ' אמות (כי עובי הקרשים בכלל חצר), ורוחב המשכן עשר אמות באמצע רוחב החצר, נמצאו לו, כ' אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר עד חלל המשכן וכן למערב, וחמשים על חמשים חצר לפניו, ויהיה שיעור הכתוב ורוחב חמשים בחמשים, שעד חמשים אמה באורך יהיה רוחב החצר חמשים אמה:

וקמה חמש אמות, גובה מחיצות החצר, והוא רוחב הקלעים:

לכל כלי המשכן, שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע היתידות והעמודים:

יתדתיו, כמין נגרי נחושת קשורים בקלעים, ותוחבין אותן בקרקע שלא ינועו הקלעים מלמטה לכאן ולכאן ברוח, ויתכן שהיו היתדות הללו בנקודה האמצעית שבין עמוד לעמוד, ששם הקלעים קלים להתנועע:

ואתה תצוה, אחר שהשלים לספר מעשה המשכן וכליו, בא עתה לדבר ממשרתי המשכן בגדיהם ועבודתם, והתחיל שיעלו נרות, ואח"כ יפרש מעשה הבגדים, ושיעשו שבעת ימי המלואים, ובא מלת ואתה לפני הציווי תצוה, לפי שהיה זה צווי לדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה כמו שאמר חקת עולם לדורותיכם, אבל הנאמר למעלה לא היה אלא לשעה לצורך המשכן, ובמדבר לא היה להם דרך לעשות את השמן, רק הנשיאים הביאוהו מן השמור אתם ועיקר הציווי הזה בא בפרשת אמור:

זך, נקי בלי שמרים:

כתית, היה כותש הזתים במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהיו בו שמרים, ואחר שהוציא הטפה הראשונה מכניסן לריחים, וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות שנאמר כתית למאור ולא כתית למנחות:

למאור, השמן והפתילה שעל ידיהן נדבק האור בנר להאיר נקרא מאור כמו שפירשנו (בראשית א' י"ד):

תמיד, כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד (במדבר כ"ח ו') ואינה אלא מיום ליום:

על העדת, כמו לפני העדות:

יערך, יסדר, ושב על נר תמיד שאמר למעלה ולא על השמן שזכר בראש הפרשה, כי אין לשון סידור שייך על השמן, ואמר כאן שיסדר הנרות ככל משפטם, שיתן שמן ופתילות, וידליקם בסדר:

מערב עד בקר: יערוך אותו באופן שתהיינה הנרות דולקות מערב עד בוקר, והכוונה שיתן בו כל כך שמן: