במראת, בנות ישראל היו בידן מראות מנחושת קלל ממורט שרואות עצמן בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, ותדע לך שהן מראות ממש, שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' ויעש בה וגו' (לקמן ל) וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחושת של כיור מנחושת התנופה, והנה אמר במראת בבי"ת ולא ממראת, לפי שיש הבדל דק בין שמוש הבי"ת לשמוש המ"ם בענין זה, כי המ"ם ישמש על הגבול שממנו התחיל הדבר להתפעל, והבי"ת על הגבול אשר בו התפעל, ופעמים שההוראה בהם אחת, אלא שהבחינות נבדלות יתכן לומר והנותר מבשר ומלחם, בבחינת הבשר והלחם אשר מהם נשאר, ויתכן ג"כ לומר והנותר בבשר ובלחם, על הבשר והלחם הנשאר, וכן כאן בבחינת התמונה אשר היתה לכלים טרם נשתנו ונעשו כיור יאמר ממראת הצבאת, ובבחינת התמונה שלהם בעודם מקבלים השנוי, יאמר במראת הצבאת, ולכן אילו אמר ממראת היה אפשר לומר שלא שם בו כל המראות אלא מקצתן והותר מהן, לכך נאמר במראות לומר שמכלם נעשה הכיור וכנו:

הצבאת, לשון אסיפה, שהיו נאספות ובאות צבאות צבאות לתת מראותיהן, להעשות בהן כל הכיור וכנו, כי התנדבו בשמחה לעבודת ה':

פתח אהל מועד, לא נעשה עדיין אוהל המשכן אולי על אוהל משה ידבר שקראו אוהל מועד ואמר שלשם הביאו נדבותיהן והוא קבל מהן:

לעמת קלעי החצר, כמדת קלעי החצר:

פקודי, חשבון הכסף והזהב והנחושת:

עבדת הלוים, פקודי המשכן וכליו היא עבודה מסורה ללויים, כי משה מסר להם את הכל במספר ובמשקל:

ביד איתמר, החשבון הזה נעשה ע"י איתמר שהוא קבל הכל בחשבון ומנין ומשקל מיד האומנין הראשיים, שהם בצלאל ואהליאב, כי הם היו כותבים בכל יום מה שהביאו העם על צד הנדבה:

ובצלאל, לדעתי הפסוק הזה ואת שלאחריו ואתו אהליאב וגו' הם כמו מאמר מוסגר, כי מתוך שזכר משכן העדות, הפסיק ענין החשבון להעיד על בצלאל ואהליאב שעשו כל מלאכת המשכן בתכלית השלמות ככל אשר צוה ה', והראיה לפירושי זה כי בכל מלאכת המשכן שעשה בצלאל, היריעות והקרשים והארן והשלחן והמנורה והמזבח והכיור וכנו, לא נזכר בהם שעשה כאשר צוה ה', אבל בעשיית בגדי כהונה שיזכור להלן, בכולן אמר שעשה כאשר צוה ה', לכן כאן אחר שהשלים לספר מעשה המשכן וכליו, העיד הכתוב בדרך כלל שבצלאל כיון והצליח לעשות ככל אשר צוה ה', ולאחר שבצלאל עשה הכל כתיקונו, אז עשה משה החשבון, ומהו החשבון ? כל הזהב וגו':

את כל אשר צוה ה' את משה, אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני:

העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש, ולא פירש מה נעשה בזהב, אלא סתם ואמר בכל מלאכת הקדש, שכולל צפוי הארן והשולחן והקרשים וכן הכפורת והמנורה והמזבח והטבעות וכו', לפי שהזהב היה קצתו ביד איתמר וקצתו ביד אלעזר, ובעבור שלא נודע צפוי כל כלי כמה זהב יש בו, לא ספר שנתנו משה להם במנין ובמשקל, אבל הזכיר מה עשו בכסף לפי שהוא כסף הכפורים לזכרון לבני ישראל, ובא במשקל ידוע לכל כלי:

מאת ככר, הככר ששים מנה, ומנה של קודש כפול היה הרי הככר של קודש מאה ועשרים מנים של חול, והמנה של חול כ"ה שקלים, הרי ככר של קודש ג' אלפים שקלים, ולפי שהאלף ותשע"ה שקלים אינם עולים לככר, לכך מנאם הכתוב בפני עצמם, והנה שש מאות אלף חצאים הן ג' מאות אלף שקלים שלמים הרי מאת ככר והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאים עולים אלף ותשע"ה שקלים:

בקע, הוא מחצית השקל, לפי שנבקע מהשקל:

לשש מאות אלף, כך היה מספר בני ישראל כפי מנין חצאי השקלים שנתנו לתרומת האדנים והנה במנין האמור בתחלת חומש הפקודים, גם שם היו כמספר הזה וא"א לומר שהמנין הנזכר כאן הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון, ומשקלי המנין הנזכר פה נעשו האדנים, הא למדת שתים היו, אחת בתחלת נדבתן אחר מעשה העגל, וזה היה אחר יו"הכ בשנה ראשונה, ואחת בשנה שניה באייר משהוקם המשכן, ודע שהמספר הנאמר בחומש הפקודים היה חוץ משבט לוי שלא נמנה עמהם, ופה בתרומת האדנים הדבר בספק אם היה מטה לוי מן הנותנים והנמנים, או לאו, אך על כל פנים יש כאן פלא גדול, כי אם לא התפקדו עתה הלויים בתוך בני ישראל, צריכים אנו לומר שלא מת מבני ישראל אף אחד בין מנין הראשון לשני, ואם נמנו עתה הלויים בתוך שאר השבטים, יהיה מספר האנשים שהשלימו שנתם תוך כך ובאו לכלל עשרים, מצומצם עם מספר שבט לוי והמתים מהעם בשבעה חדשים, וזה ג"כ יוצא מדרך הטבע שבין עם אחד שמספרו שש מאות אלף וג' אלפים ותק"נ יהיו יותר מכ"ב אלף איש כלם בני עשרים לא פחות ולא יותר ושאחר שבעה חדשים יהיה מספרם מכוון ממש עם מספר הלויים והמתים, אבל ידוע שכל עניני דור המדבר היו שלא כמנהג העולם, ואין להתפלא אם יהיה גם זה יוצא מגדר התולדות:

אדני הקדש ואת אדני הפרכת, יקרא הכתוב המשכן קדש, והבדיל הפרוכת בעבור היותו מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, כאילו אמר את אדני הקדש ואת אדני קדש הקדשים:

עשה ווים לעמודים, ובהיות מספר עמודי החצר ששים, יבא לכל עמוד לצורך הווים וצפוי הראשים וחשוקיהם כ"ט שקלים וחצי בקרוב:

וצפה ראשיהם, של עמודים מהם, שבכולם כתוב וצפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף:

ויעש בה, לא הזכיר הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות, שם בצלאל בכיור וכנו בלי משקל מכוון: