ויעשו את בגדי הקדש, כלל ואח"כ יפרט אותם:

וירקעו, כמו לרוקע הארץ (תהלים קל"ו), כאן הוא מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין, מרדדין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס לעשות אותן פתילים תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד מהן, והנה בכל מלאכת הקודש לא הוסיף לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן, וראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וכו' מעשה חושב כתפות עשו לו וכו', כי כן הדרך בכולם, ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעניהם להיות זהב טווי ושזור, כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:

ויעשו את אבני השהם, לשון עשייה נופל כאן על התיקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י"ח ז'):

פארי המגבעות, פארי הוא שם המקרה בסמיכות הרבים, ובא תחת שם התואר, וענינו מגבעות מפוארין, וכבר ביארנו למעלה (כ"ח ב') למה נופל שם פאר על בגדי כהונה:

ויעשו בני ישראל, שהביאו נדבותיהם בנפש חפצה ככל אשר צוה ה':

את המשכן, יריעות שש משזר:

את האהל, יריעות עזים:

כל כליו, כלל ואח"כ יפרטם:

ויברך אתם משה, כבר ביארנו שבשעת מתן תורה זכו ישראל למעלה הנפלאה להיות לבם מצייר דרכי החכמה בטבע, כמו שהיה קודם חטאו של אד"הר, אבל משחטאו בעגל נאבדה מהם הסגולה הזאת, והנה עתה שנבנה משכן והבטיח השם ב"ה שישכון בתוכם, היה זה הכנה חדשה שיזכו למתנה הגדולה הזאת אם ייטיבו מעשיהם, ולכן ברך אותם משה שיזכו לטובה הזאת, ומה מתקו דברי חז"ל שאמרו שהתפלל עליהם ויהי נועם ה' אלהינו וגו' ומעשה ידינו כוננהו, כי כל המזמור ההוא נוסד על הכונה הזאת, ובו התפלל משה על עם ישראל שירחם ה' עליהם ויתוקן העולם כבראשונה קודם חטא אד"הר: