ואחר באו, אחר שעשו האותות לעיני העם באו אל פרעה:

ה' אלהי ישראל, התחילו בשם המיוחד, והוסיפו אלהי ישראל, לומר שהשם בחר באומה הזאת וכרת ברית את אבותם להיות להם לאלהים, וראוי א"כ לפרעה לתת כבוד לה' ולשלחם:

ויחוגו לי, לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים (תהלים קי"ח כ"ז):

ויאמר פרעה מי ה', דע שיש הרבה מיני אפיקורוסות, וכולם נכללים בחמשה כתות שעליהן רמז ר' אלעזר המודעי (אבות פ"ג ט"ו) ואלו הן, המכחישים אלוה ממעל, הכופרים בבריאת שמים וארץ, הכופרים בנשמת האדם, הכופרים בבריתו של אברהם אבינו, והכופרים בתורה מן השמים, וכל הרעות הללו היו בפרעה וביועציו, שהרי הכחיש במציאות הסבה הראשונה ואמר למשה מי ה', ודבר זה הוא תכלית כל השחתות, ובאמרו לא ידעתי את ה' כחש ג"כ ביכלתו ובהשגחתו ית', ובאמרו וגם את ישראל לא אשלח הלעיג על דברי משה שאמר בני בכורי ישראל, כי מאחר שכפר בכל האמונות איך יאמין כי ישראל בנים למקום ב"ה ולכן אמר, ישראל שאתה קורא בכור לא אשלח, כי אין טעם בדבריך, והנה כשנפרע ממנו הק"בה שלח עליו נגד ראשי כפירותיו ארבעה סדרי מכות להוכיחו על פניו ולהראות לו כי סרה דבר על ה', עד שאחר כל סדר וסדר הודה פרעה בעצמו במה שכפר בתחלה, והשם נהג עמו כסדר ממדריגה למדריגה, בסדר הראשון הודיעו מציאותו והדר כבוד מלכותו ולכן אמר במכת הדם בזאת תדע כי אני ה' (לקמן ז' י"ז) נגד מה שאמר לא ידעתי את ה', ובסוף הסדר הראשון הוכרח פרעה להודות במלכות השם יתברך ואמר העתירו אל ה' (ח' ד'), בסדר השני הודיעו שאין הע"ז מטיבה ומריעה אבל הוא ית' לבדו מושל בעולמו ומנהיגו, ולכן אמר במכת הערוב למען תדע כיאני ה' בקרב הארץ (שם ח' י"ח), וגם בסוף הסדר הזה הודה פרעה ביכולת השם ואמר לכו זבחו לאלהיכם (ח' כ"א), בסדר השלישי הודיעו שהוא יוצר הכל והכל בידו כחומר ביד היוצר ונוהג עולמו בצדק ובמשפט, ולכן אמר במכת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (ט' י"ד), וגם שם הודה פרעה ה' הצדיק (ט' כ"ז,) בסדר הרביעי הודיעו שנברא האדם בדמותו ית', ושמכל העמים בחר בישראל, ולכן אמר במכת בכורות למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל (י"א ז'), וגם באמונה זאת הוכרח פרעה להודות באמרו וברכתם גם אותי (י"ב ל"ב), אלו הן ראשי דברים אך כל הענין הזה יתבאר בארוכה בפרשיות הבאות דבר דבר על מקומו:

ויאמר אלהי העברים השיבו על אמרו לא ידעתי את ה' ואמר, השם הנורא שזכרתי הוא אלהי משפחת העבריים וכבר שמעת נפלאותיו אשר פעל מימי קדם בעבור המשפחה הזאת, כי כבר בימיו נתפרסמו בני עבר לאנשים מעולים וזרע קודש, הלא תראה בני חת אמרו לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כ"ג ו'), ואבימלך אמר ליצחק ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כ"ו כ"ח), וכן ידעו המצריים שהיו רוח אלהים ביוסף, לכן אמר משה הנה אלהי העברים אשר שמעת אהבתו אותם שלחנו אליך, ואתה תן לו כבוד ושלחנו מארצך:

פן יפגענו, אם אתה תמאן לשלחנו, או אם אנחנו נמרה את פיו ולא נלך לעבדו כאשר צונו, הנה הוא כל יכול, ויפגע בחרב גם אותך ואת עמך גם אותי ואת עמי:

ויאמר אלהם מלך מצרים, הנה פרעה לא חש לדבריהם, כי היה מכת בוזי חכמה ומוסר, אך פחד מהם, והשיב להם במרמה:

למה משה ואהרן, כלומר אתם תאמינו כי נראה אליכם ה' אך מחזה כזב חזיתם וחלום חלמתם, ולמה תפריעו את העם בדברי שוא כאלה, כי אם ישמעו מפיכם שאלהיהם יגאלם, לא יעבדוני עוד, אך אני לא אעניש אתכם על אשר הסיתם את העם למרוד בי אבל אתן לכם עצה, לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בביתיכם, ואם אמת דברתם, מה טוב כי תוחילו עד יבא אלהיכם ויעשה נפלאותיו אשר אמרתם, ואתם תחרישון, וכל זה אמר בדרך לעג:

רבים עתה עם הארץ, ויאמינו לכל דברי שוא כמנהג דלת העם, ומה נקל להם לפרוק עולי מעל צוארם, לכן צריך להכניע לבם בעבודה למען לא ישאו ראש כדרך עם רב השובתים ממלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום, והנה משה ואהרן לא ענו אותו דבר, כי זכרו מ"ש להם השם ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו', ולכן כשעשו שליחותם הלכו להם:

הנגשים, מצריים היו, והשוטרים הם מישראל הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:

תבן, הוא [paglia], וקש הוא התבן הדק והעצים הדקים הנלקטים בשדה או הנשאר אחר הקצירה:

ללבן, מגזרת לבנה:

הלבנים, שעושים מטיט ומייבשין אותם בחמה, ויש ששורפים אותם בכבשן:

כתמול שלשם, כאשר הייתם עושים עד הנה:

מתכנת, וכן תוכן יאמר על קצב הדבר ושעורו במספר ומדה, כלומר סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה ניתן להם התבן, אותו הסכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם:

נרפים הם, המלאכה רפויה בידם, ועזובה מהם והם נרפים ממנה:

תכבד, וכאשר תהיה העבודה כבדה עליהם, אז:

ואל ישעו, אל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח:

ויצאו, מארמון המלך אל העם העובדים:

אתם, בא מלת הכנוי לפני הצווי לנכחים בעבור התנגדות הקודם, כי עד עתה אנחנו נתנו להם תבן, משא"כ עתה, אתם תחזרו אחריו ולא ינתן לכם מאחרים:

מאשר תמצאו, בקרוב או ברחוק:

כי אין נגרע, הווה משמש במקום עתיד, והוא כמו כי לא יגרע והכוונה כי לא ינתן לכם זמן מה לקושש קש, אלא באותו היום שתלכו לבקש קש תתנו גם מתכונת הלבנים:

לקשש קש לתבן, ללקוט קש להיות להם במקום התבן:

אצים, דוחקים וממהרים:

לאמר, להם:

דבר יום ביומו, חשבון של כל יום כולו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן ונתן לכם:

ויכו, לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, שהנוגשים הכום, לפי שהשוטרים ישראלים היו והיו חסים על חביריהם מלדחקם, וכשהיו מוסרים את הלבנים ביד הנוגשים שהם מצריים והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה:

לאמר, כלומר בשביל זה הכו שאמרו להם הנוגשים מדוע לא כליתם גם תמול גם היום החק והמנין הקצוב עליכם ללבון כתמול השלישי, שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן ניתן להם, והנה החק ללבון הוא על העושים במלאכה לא על השוטרים, אלא שהמעשה יחשב כעושה, ולזה אמרו השוטרים ולבנים אומרים לנו עשו כאילו הם העושים:

גם תמול גם היום, כי ביום השלישי שלפני זה השלימו סכום הלבנים, אך ביום העבר שהוא שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם לא השלימו, גם היום שבא משה ואהרן אל פרעה לא השלימו, וכן כתוב ויצו פרעה ביום ההוא:

ולבנים אמרים לנו עשו, הנוגשים אומרים עשו לבנים במנין הראשון:

וחטאת עמך, כמו וחטאה בחילוף ה"א הנקבה בתי"ו וכמוהו וקראת אתכם (דברים ל"א כ"ט), והכונה כי הבאת על עמך שהם המצריים חטאה גדולה להכותנו חנם, כי אם אינך נותן תבן איך נלבון הלבנים, והנה המצרים חטאו בנו בעבורך:

ויאמר, זהו משפט הרשע השמח בצעקת האומללים, לא ישנה את דברו הרע אשר דבר, וגם עתה כפל ואמר נרפים אתם וכו':

ויראו, כשיצאו השוטרים מאת פרעה ראו המון רב מאחיהם עושי המלאכה שנאספו לפני ארמון המלך לראות איך יפול דבר, והשוטרים ראו אותם בפנים זועפות ורעות, כי חם לבם בקרבם על אחיהם ובגזירת המלך הוכרחו לרדות בם ולאמר להם לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו:

אתם, מוסב אל בני ישראל הסמוך לו, וכאילו כתוב ויראו השוטרים את בני ישראל ברע:

ירא ה' עליכם וישפט, ירא החמס העשוי לנו, והוא עליכם שאתם גרמתם אותו, כי על ידכם אנו נמאסים ונבאשים בעיני פרעה כריח רע, וישפוט בינינו, כי הוא אלהי המשפט לא יבטיח דבר שלא יעשנה, גם מאמינים אנחנו שהשם נראה אליכם, אך אל פרעה לא דברתם כהוגן כי החריתם את אפו עלינו, כאילו שמתם חרב בידו להרגנו, ואמר בעיני סמוך אל ריח כי חמשת החושים יתחלפו זה בזה, כמו ומתוק האור (קהלת י"א ו'), והנה כל זה דברו השוטרים מקוצר רוח לפי שהיו בצרה גדולה ולא יכלה רוחם להאריך במחשבות השכל, אבל לא מחוסר אמונה, וענין קוצר רוח אפרש (לקמן ו' ט'):

וישב משה, אל המקום שהיה מדבר עמו שם:

למה הרעתה, כך אמר משה ידעתי ה' כי צדק משפטיך, אך לא הבינותי למה סבבת שהאויב יתאכזר יותר על עמך אחרי שהבטחתני לגאלם, ואם אינם ראויים להגאל ואתם יעצת להוסיף עליהם צרה, למה זה שלחתני לראות העושק הזה, ולשמוע שידברו רע עלי כל היום:

ומאז באתי, מהעת שבאתי:

הרע, לשון הפעיל, פרעה הרבה רעה עליהם:

והצל לא הצלת את עמך, עד עתה, כי חשב משה שימהר ה' לעשות נפלאותיו לעיני פרעה ויגאל מיד את עמו, אך כשראה שעברו ימים מרובים ולא ניצולו שב אל ה' ויתחנן לפניו, ואז השיבו ה' עתה תראה, כלומר קרוב לבא עתו ולא אאריך לו כל כך כמו שחשבת: