נתתיך אלהים לפרעה, כמלאכי ה' שהם גבורי כח עושי דברו ובמצותו ישנו את טבעי הדברים ואין דבר עומד בפניהם, כן תהיה אתה לפרעה כאחד מבני האלהים, כמלאך ה' צבאות, את אשר תאמר יהיה, תצו מופתים ושינוים בשמים ובארץ וכל מוסדות תבל יאמרו לך הננו כי אני הלבשתיך עוז והדר ובזרועי תמכתיך:

ואהרן אחיך יהיה נביאך, הנביא הוא הבא בסוד ה' ויודע את דרכיו בדרך פלא וכאן ענינו כמו שאמר למעלה הוא יהיה לך לפה, כלומר שיגיד שליחותי לפרעה:

אתה תדבר, לאהרן והוא ישמיע הדברים לפרעה:

ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, כלל פה כי בכל פעם שבא משה לפני פרעה בא גם אהרן עמו, ואף שלא נזכר בפרט בכל מקום, כי סמך הכתוב על כלל זה:

ושלח, ענינו שישלח:

ואני אקשה את לב פרעה, רבים שאלו בזה אם השם הקשה את לב פרעה, מה פשעו ומה חטאתו ? ורז"ל נתנו שני טעמים ושניהם אמת, האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם על לא חמס בכפם, נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה, ולפי מעשיו הראשונים נדון, והטעם השני כי חמש מכות הראשונות באו אליו בפשעו, כי באלה לא נאמר שה' חזק את לבו אלא הוא בעצמו אמץ והכביד את לבבו, אבל כאשר גברו המכות ונלאה לסבלם, רך לבו ונמס בקרבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות להנצל מהם, לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה ה' את רוחו למען ספר שמו, והודיע עתה ה' למשה שבסוף יחזק את לב פרעה, והאמת כי לא חפץ ה' בתשובה בעבור יראת העונש כשהלב אוהב רע, כי בסור ממנו הצרה ישוב לאולתו, והשם רצה לשפוט את מצרים על מעשיהם הרעים והחליף כח לב פרעה ולבב יועציו כדי שלא ישלחו את ישראל מיד בלי דעת אלהים ומבלי שינחמו על רעתם:

והרבתי את אתתי ואת מופתי, ממה שקראם אותות ומופתים לא יובן אלא שיעשה דברים מחודשים למעלה מן הטבע מבלי שימשך מהם צרה ומכאוב על מצרים, אבל בפסוק הסמוך קראם יד ושפטים גדולים ומשמע מזה שיביא על מצרים עונשים גדולים, גם הודיע שלא ישמע פרעה אל האותות והמופתים, מעתה יש לחקור למה באו כל השמות האלה כאן ומה ההבדל ביניהם, דע כי כל המכות שהביא הק"בה על המצרים נחלקים לד' סדרים, בכל סדר ג' מכות ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, הב' כנים ערוב דבר, הג' שחין ברד ארבה, והד' חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף, והד' הסדרים האלה מקבילים אל ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן דן ה"ית את עולמו, והן דבר חרב רעב חיה רעה, כמו שנשנו באבות במשנת שבעה מיני פורעניות, וכן התוכחות שבפ' בחקותי והעונשים שבשירת האזינו מזי רעב וכו' כולם הולכים על הסדר הזה, וכשנבא אל כל סדר וסדר שבמכות נפרש ענינם, והנה לכל סדר קדם מופת אחד הנקרא תוכחת ותעלולים, והיא מכה קלה שיש בה מעט צער ובאה להתרות בם שאם לא ישובו יכם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו הן תנין כנים שחין וחושך, ואלה הם שקראם הכתוב כאן אותות ומופתים כי היו אותות על סדרי המכות הבאים אחריהם, והיו מופתים מצד היותם למעלה מן הטבע, והודיע ה"ית למשה שלא ישמע פרעה אל התוכחות האלה עד שיביא עליו כל ארבעת סדרי המכות שאמרנו:

ולא ישמע אליכם פרעה, לא יספיקוה מופתים שאמרנו להכניע לבבו לפי שאין בהם צער גדול לגופו:

ושלחתי את ידי, אבל אני אשלח בם גם המכות שהם דם צפרדע ערוב דבר ברד ארבה מכת בכורות וקריעת ים סוף, ונקראו יד ה' לפי שהם פורעניות קשות יותר מן הרעות הטבעיות:

את צבאתי, כמו שהמלאכים הם צבאות ה' בשמים כן הם ישראל בארץ:

בשפטים גדלים, כל העונשים הטבעיים נקראו שפטים כי בהם ה"ית דן ושופט את עולמו, וכאן הוסיף תואר גדולים להודיענו שיהיו בדרך פלא ולא על פי הטבע, כי תואר גדול מורה על הנסים, כמו עושה גדולות עד אין חקר:

בנטתי את ידי, זה רומז אל מכת בכורות כי אמר שבנטיית ידו זאת ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים, וזה לא קרה בשאר המכות כ"א במכת בכורות:

ויעש משה, עתה כלל כי על יד משה וגם על יד אהרן נעשו כל הדברים האלה, ואח"כ יפרט כל אות ואות וכל משפט ומשפט:

כי ידבר אלכם פרעה, אם יאמר פרעה אך דבר שפתים אתך, ואם כדבריך שבאת אלי בשם ה' אלהי ישראל ושהוא עושה נפלאות הראני מופת ופלא ואדע כי כנים דבריך:

מטך, הוא מטה משה שנתנו כאהרן:

יהי לתנין, זהו המופת הראשון ואחריו בא הסדר הראשון של מכות שהם דם וצפרדע, והיה כמו תוכחת והתראה לפרעה אם לא יכנע לפני ה' יבאו עליו שתי מכות גדולות, ורמז במופת התנין שהסדר הבא אחריו יהיה כלו מן היאור כי התנין הוא הדג הגדול אשר במים כמו ויברא אלהים את התנינים הגדולים (בראשית א' כ"ט), וכן דם וצפרדע היו ביאור, ובא הסדר הראשון על מצרים לפי שכחשו בה' ויאמרו לא הוא, וכאילו הוא עולם של הפקר, ופרעה התפאר בשבט מלכותו והתקומם בו נגד ה' ב"ה, ולכן עשה משה המופת הזה במטה האלהים להודיעו כי לה' המלוכה, והוא לבדו גוזר ומקיים, ושהמסרב נגד חקי האל יענש הפלא ופלא, כי יהפך לו המטה לתנין בולע ומשחית:

ולמכשפים, היודעים לשנות ולהפוך התולדות למראה עין ע"י תחבולות נעלמות לחשים והשבעות השדים, והנה מפשטות הכתוב שאמר אח"כ ויבלע מטה אהרן את מטותם, נראה שטרם באו החרטומים אל פרעה אחז משה בזנב התנין ושב להיות מטה בכפו, ולכן פרעה כשראה התנין הגדול התחלחל מאד ולא קמה בו עוד רוח, אך כאשר שב להיות מטה חשב תחבולה לאמר, חכמי חרשים אתם ובלהט עשיתם כן, אקרא גם אני לחרטומי ויעשו כמוכם:

ויהיו לתנינם, למראה העינים ולכן אמר למעלה בלהטיהם, וזהו אחיזת עינים, והנה על כל פנים התפאר פרעה שמעשי שניהם שוים, ולא היה המופת ברור ומנצח, לפיכך הוסיף השם לעשות פלא אחר, והוא:

ויבלע מטה אהרן את מטתם, זה פלא גדול מן הראשון שאחר ששבו כולם למטות בלע מטה משה אח מטותם ותהי לחרדת אלהים בעיני פרעה ועבדיו, והיה בזה חרפה גדולה לחרטומים כמו שנכלמו בכל שאר המופתים שבאו אחר זה שהם כנים שחין וחשך, כי המופתים האלה באו בפרט להשפיל גאות החרטומים שהיו מתפארים בחכמתם והיו יועצים רע לפרעה וכן תמצא במופת הכנים שנכלמו כי לא יכלו להוציאם, וכן במופת השחין שלא היה בהם כח לעמוד לפני משה, והנה גם זה הפלא של בליעת המטות היה ללמדם דעת אתם מתפארים במטיכם שיכולים להיו' לתנינים משחיתי' דעו כי לא יעמדו לפני מטה האלהים אשר בידי, כי הוא יבלע את כולם:

ויחזק לב פרעה, בא ויחזק בקל, להורות שעמד לבבו בחזקתו הראשונה הטבעית מיד כשסר המופת ולא פעל בו כלום, ולכן לא שמע אליהם:

כבד לב פרעה, אל יפלא בעיניך איך הרשע הזה לא זע ומאן לשמוע כי דע שיש בו לב כבד, ומלת כבד תואר על משא גדול, וסמוך אל לב בא בדרך משל, כלומר לבו טעון ממשא דברי און ונאצה לחשוב מהתלות על האמת והצדק ומרבה טענות שוא על דברי ה', ולכן:

מאן לשלח העם, כל לשון מיאון פירושו שחדל לשמוע או לעשות בעבור טענה, ואין כן מליצת לא אבה, כמו שפירשנו בכמה מקומות, וזה טעם שאמר כאן מאן, כי כובד לבו יסבב טענות שוא ומדוחים לבלתי שלח את העם:

לך אל פרעה, ותפגשהו בדרך:

הנה יוצא המימה, מנהג מלך מצרים לצאת בתמוז ואב, כי אז יגדל היאור, המשקה את ארץ מצרים, והוא הולך המימה לראות כמה מעלות עלה היאור, ובצאת המלך לשם ילכו מרבית העם אחריו, וצוה ה' שיעשה משה מכת הדם לעיני המלך והעם, אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו גם הם חייבים להענש:

עד כה, עד עתה, והנה באה האזהרה במכת הדם כמו שבאה בכל שאר מכות צפרדע ערוב דבר ברד ארבה ומכת בכורות, אבל בתנין כנים שחין וחשך לא התרה בהם לפי שאינן מכות אלא מופתים ודברי תעלולים להוכיח בהם פרעה ולהכלים החרטומים, ולכן הן עצמן כמו התראות, וזו ראיה על ההפרש אשר שמנו בין המכות והמופתים ושמור זה:

בזאת תדע כי אני ה', נגד מה שאמרת לא ידעתי את ה', ולשון ידיעה על דבר הנודע בבירור על ידי מופת, ומלת שמיעה הנחתה על קבלת דבר מפי השמועה, כדרך הלוא ידעת אם לא שמעת (ישעיה מ' כ"ח) שפירושו אף אם לא קבלת מאחרים היה לך לידע במופתי שכלך כי אלהי עולם ה' וכו', וזהו שאמר משה כאן הנה לא שמעת עד כה, כי מכל מה שהוגד לך מקורות הדורות שלפנינו ומכל מה שאמרתי לך עד הנה היה לך להאמין בגדולת ה', אך אם תבקש ידיעה ברורה, הנה אני עושה דבר שבו תדע כי ה' הוא האלהים:

אשר בידי, אע"פי שאהרן הכה, הנה שניהם שוים ומשתתפים במכה:

והדגה אשר ביאר תמות, לא די שיהפכו המים לדם, כי גם הוא משקה, והראיה כי הוזהרנו על שתייתו, ובשעת הדחק היו שותים דם לרוות צמאונם, לכן רצה השם שתמות הדגה ויבאש היאור ונעשה דם נבאש שאין ראוי לשתייה:

ונלאו מצרים, ינסו המצריים ויטרחו מאד לטהר ולבסם הדם הזה שביאור עד שיהיה ראוי לשתייה, אבל לא יוכלו מפני ההבאש שבו, עד שילאו ויתיאשו ממנו, וזה טעם ונלאו:

ונטה ידך, אהרן יטה בידו את מטהו כנגד כל הרוחות להפוך את כל מימי מצרים לדם:

על מימי מצרים, כלל, והפרט נהרותם יאוריהם וכו':

נהרתם, הם מי נוזלים בטבע:

יאריהם, בריכות נגרים העשויות על ידי אדם משפת הנהר לשדות ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך הבריכות ומשקה השדות:

אגמיהם, קבוצת מים שאינם נובעים ולא מושכין אלא עומדים במקום אחד:

כל מקוה מימיהם, אף במרחצאות ובאמבטאות:

ובעצים ובאבנים, מים שבכלי עץ ובכלי אבן:

וירם במטה, אהרן כי הוא נצטוה לעשות כן:

ויהי הדם בכל ארץ מצרים, זו היתה מכת רעב שהיא אחת מארבעת משפטי ה' הרעים, שבהפוך היאור לדם נבאש לא יצלח לכל ואין לחם ואין מים, כי אין הארץ שותה ממטר שמים, ואי אפשר למדינה להתקיים בלי מים, ובאה מכה זו להכלים פרעה על מלכותו ועל גזירותיו שגזר על כל הבן הילוד, כלומר עתה ערבת דם נקיים במי יאורך ואני אהפוך מימיך לדם, אתה חשבת להמעיט זרע ישראל שפרו ורבו כדגים, ואני אגזור על הדגה שתמות, אתה מאסת בבני ישראל שנאמר ויקוצו מפני וכו', עתה תמאס ביאורך מחמד עיניך המשקה את כל ארצך, כי יבאשו מימיו:

ויעשו כן חרטמי מצרים, חפרו מעט מים מתחת לארץ ונתנו בכלי והפכוהו לדם באחיזת עינים, ואע"פי שמעשיהם הבל, כי הם הפכו רק מעט מים עומדים, אבל משה הפך מים נוזלים ההולכים אל הים ובכל רגע באים מים אחרים ויהפכו גם הם לדם, עכ"ז חזק לב פרעה ולא שמע אליהם:

בלטיהם, לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי, נגזר ממלת לט, כמו דברו אל דוד בלט (שמואל א' י"ח כ"ב):

ויפן פרעה, כי עלתה צחנת היאור לאפיו ולא יכול להתעכב שם עוד:

גם לזאת, לפי שכבר חזק את לבו במופת התנין, אמר גם לזאת:

ויחפרו, לא חפץ ה' להמית את כולם בצמא ולכן לא הפך לדם המים אשר מתחת לארץ, כי המכות באו במדה ובמשקל, ונתן להם יד לחפור סביבות היאור ולמצוא מים, אלא שלא שתו די סיפוקם כי אם מעט מים במשורה ובזיעת אפם ורבים מתו בצמא הכל כפי פשעיהם:

וימלא שבעת ימים, להודיע רשעת פרעה וקשיות לבו, כי לא שמשה המכה יום או יומים אלא ז' ימים, ובכל יום ויום היו רבים מתים בצמא, ורבים באים לצעוק אל המלך שימצא תרופה למחלתם, והוא שם לבו כחלמיש כי שלחנו אין חסר כלום ודי לו בזה, והגם כי לא ידע מתי ישוב הדם למים כבראשונה, ובימים מועטים תיבש כל עשב ויתום הלחם, לא שת לבו אל כל אלה, תאבד מלכותו רק לא ישלח את ישראל:

אחרי הכות ה' את היאר, ומשמע מזה כי אחר ז' ימים שבו מימי היאור כבתחילה:

בא אל פרעה, גם קודם מכה זו התרה את פרעה כי היא השנייה שבסדר הראשון:

נגף, מכה שיש בה השחתה קרואה נגיפה:

בצפרדעים, הם השרצים המשמיעים קול שנמצאו באגמים, והנה המכה הזאת הפוכה מן הראשונה, כי מכת הדם המיתה בעלי חיים האהובים למצריים מאד כאמרם זכרנו את הדגה (במדבר י"א ה'), ובשניה השריץ הנהר עליהם בעלי חיים השנואים להם, וכן נהג הענין בכל סדרי המכות כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, והמכה הזאת ג"כ לעומת גאותו ורוע דתותיו, אתה הרעות להעביד את בני ישראל שהם בני אדם כמוך ואני אצוה על שרץ המים הפחותים שישחיתו ארצך אתה מאסת בישראל, עתה תמאס בארצך כי במות הצפרדעים נאמר ותבאש הארץ, אתה רודה בחזקה על התושבים בארצך אשר התאחזו בה, ואני אושיב בארצך יושבי המים וישחיתוך:

ועלו, מן היאור אע"פי שאין מנהגם כן כי במצותי ילכו:

ובמשארותיך, היא העריבה שלשין בה העיסה, וזכר כל הפרטים הללו, להודיע שיתישבו הצפרדעים בכל מקום שירצו כמו אדונים לייסר את פרעה תחת אשר רדה בפרך תושבי ארצו ולעומת שאמר פן ירבה וכו' ונלחם בנו, עתה חיות קטנות עם לא עז ילחמו בו, כי המכה הראשונה לא נגעה בבשר פרעה, אבל זאת באה בחדר משכבו ועל מטתו:

ובכה ובעמך, בפסוק שלמעלה אמר שיבואו הצפרדעים בכל מקום כאדוני הארץ, וכאן הודיע שירדו גם בבני אדם ובמלך עצמו עד שלא יוכל שום איש בתחבולותיו להמלט מהם: