ויאמר ה' אל אברם, אחרי שהעניש הקב"ה אנשי דור הפלגה והשליכם מעל פניו עד עולם לפי שעזבו את ה' והשחיתו דרכם בארץ, בחר בא"א ע"ה ובזרעו אחריו להיות להם לאלהים לעדי עד, אבל טרם כרות עמו הברית הזאת רצה לנסותו בנסיונות הרבה בגלות וברעב, באשתו הראשונה ובשניה, בבנו בכורו לגרשו ובבנו אשר אהב להקריבו על המזבח, וכאשר עמד בכלן והיה לבבו שלם עם ה' אלהיו, אז נשבע לו השם שזרעו יהיה לו סגולה מכל העמים והבטיחו שהוא וזרעו יקבלו שכר כל הדורות שקדמו לו, ולולי הנסיונות האלה היה קשה בעיני ההמון מדוע הבדיל השם איש אחד מכל צאצאי תבל לשם ולכבוד ולתפארת, ויאמרו חלילה משוא פנים יש בדבר, אולם אחרי שעמד א"א בנסיונות גדולות וקשות כאלה מאהבתו את השם ב"ה אהבה עזה, ידעו כלם כי צדיק ה' ושמעשיו גרמו לו כל הכבוד הזה, וזוהי כונת הספורים האלה בפרשיות הבאות:

לך לך, בהיותו בחרן בא אליו דיבור זה פתאום, ואע"פי שלא הורגל עדיין בנבואה, כי עד הנה לא דיבר אליו אלהים, הנה מיד האמין בה' ושמע לקולו, וזהו שאמר אח"כ וילך אברם כאשר דבר אליו ה':

מארצך וממולדתך ומבית אביך, המקום שבו נולד אדם אחד אע"פי שבאו שם אבותיו ממקום אחר נקרא ארצו או ארץ מולדתו, אבל מולדתו סתם בלי הוספת שם ארץ יורה תמיד על משפחתו וקרוביו שנולדו מזרע אחד, כמו שאמרנו (לעיל י"א כ"ח), וצוה הקב"ה לאברם שיתרחק מארצו שהיא חרן כי שם נולד, וגם יתרחק ממולדתו דהיינו מקרוביו שנולדו מזרע אבותיו, וגם יתרחק מבית אביו, כלומר שאף אם יסכימו כל אנשי ביתו ללכת אחריו אל אשר ילך, כמו שכבר גמרו בדעתם ללכת ארצה כנען, הנה צריך הוא להתרחק מהם, כי מעתה לא יהיה לו חלק ונחלה עם בית אביו, ולא יחשב עוד למשפחת תרח:

אל הארץ אשר אראך, ולא פירש לו שם העיר אשר ילך שמה, כי לא קבע לו מקום לישיבתו, אלא צוהו ללכת ממקום למקום עד שיעבור בכל ארץ כנען, ואף כשנתעכב במקום אחד לא היה דר בין אנשי המקום ובחברתם, אלא נטה אהלו על פני השדה, ולא כרת ברית אחוה רק עם ענר אשכל וממרא שהיו תמימי דרך, ועוד לא ביאר לו ה"ית לאיזה מקום ילך כדי להגדיל הנסיון, כי אע"פי שלא ידע עדיין להיכן ילך, שם נפשו בכפו והלך מביתו כרצון האל:

ואברכך, שאתה תהיה אב וראש לכל העם הגדול שאוציא מחלציך, והעם יקרא תמיד על שמך, כדרך עם אלהי אברהם (תהלים מ"ז י'):

ואגדלה שמך, שלא לבד תהיה נשיא בעמך, אלא גם בין שאר גויי הארץ יהיה שמך גדול ונורא, כי בשמעם שמעך והנפלאות שאעשה בעבורך יכבדוך ויהללו שמך בכל דור ודור:

והיה ברכה, כל כך תהיה ברכתך והצלחתך גדולה עד שתהיה ברכה לאחרים, כי כשיברך אדם את בנו יאמר לו יברכך ה' כברכת אברהם:

מברכיך, לשון רבים, ומקללך לשון יחיד, כי מעטים יהיו המקללים אותו, וטעם ברכה זו, כי קרוב להאמין שכאשר חלק אברם על דעת אנשי דורו עכ"ום היו מגנים ומקללים אותו, ולפי שסבל הכל בעבור השם, לכך הבטיחו כאן ואברכה מברכיך ומקללך אאור:

ונברכו בך, שיהיו מבורכים בעבורך ובזכותך לא מסבתם:

וילך אתו לוט, להגיד שלא בקש אברם מלוט שילך עמו, אלא לוט ברצונו נתעורר ללכת אחריו:

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, כדי שלא נחשוב שהלך אברם מחרן בעבור כי כבר מת תרח אביו, אבל אם היה חי לא היה עוזב אותו, לכך פי' שהיה אברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, ומשנות חיי תרח שזכר למעלה נדע כי עודנו חי, ואעפ"כ אברם עזבו:

ואת כל רכושם, שם רכוש כולל כל ממון האדם מקנה הבהמה וכסף וזהב וכל מטלטלין, והזכיר הכתוב שלקח עמו כל רכושו להודיע מעלת אברהם, כי אע"פי שיצא מארץ מולדתו ולא ידע איזה מקום יהיה מנוחתו, לא השאיר דבר בבית אביו מכל קניניו כאילו יהיה מסופק בהליכתו ודעתו לחזור, אלא לקח עמו כל אשר לו ונשען באלהיו שיכין לו מקום לישיבתו:

כל רכושם אשר רכשו, וביציאת תרח מאור כשדים לא זכר הכתוב שלקח רכושו עמו, כי כפי מה שסופר בספרים הקדמונים כשקצף מלך הארץ ההיא על אברם גירש כל משפחתו מארצו, ושלל את כל אשר להם ויצאו ריקם משם, ואח"כ רכשו להם רכוש אחר:

ואת הנפש אשר עשו, העבדים והשפחות שקנו בחרן, אבל גם הם בכלל הרכוש, כי עבד איש הוא מקנת כספו וקנינו, והוציאם הכתוב מכלל הרכוש לרמוז על הנפשות שגיירו והחזירו לאמונת האל, ויהיה מלת עשו כמו אשר עשה את משה ואת אהרן (שמואל א' י"ב ו') שהגדילם ולמדם ותקנם, וכינוי הרבים מוסב על אברם ושרי, כי הוא היה מגייר את האנשים והיא מגיירת הנשים כמאמר חז"ל:

ויצאו ללכת וכו' ויבאו ארצה כנען, להגיד שלא נתעכבו בדרך כאשר עשה תרח אביו שנתיישב בחרן, אבל אברם הלך לדרכו בלי עכוב עד בואו שמה:

עד מקום שכם, לא נולד עדיין שכם בן חמור שעל שמו נקראת העיר כן, רק משה כתב השם שהיה לה בימיו:

אלון מורה, אלון הוא יער, והיה האלון לאחוזה לאיש כנעני אחד ששמו מורה, והוא סמוך לשכם וקרוב לירדן אבל אלוני ממרא הוא מקום אחר בארץ חברון רחוק מן הירדן:

והכנעני אז בארץ, ארץ כנען בחלקו של שם נפלה, אבל התגבר אז הכנעני לכבוש חלק ממנה והיה נלחם בה, וסיפר הכתוב שעכ"ז לא נמנע הצדיק ללכת לדרכו במצות השם ועבר בארץ בהיות רבים לוחמים בה וליוצא ולבא אין שלום, והוא בוטח באלהיו שלא יקרנו אסון:

וירא ה' אל אברם, אינו דומה נבואה זו לשלמעלה ויאמר ה' אל אברם, כי שם לא היה כ"א שמיעת קול מפני היותו אז בחרן שהוא חוצה לארץ, אבל אחר שבא לארץ הקדושה המוכנת לקבלת הנבואה זכה לראות מראות אלהים, ולכן בנה שם מזבח מה שלא עשה בראשונה:

ויאמר לזרעך אתן, כלומר הלא תראה הכנעני כובש הארץ עתה מיד בני שם, התחשוב כי כן יהיה תמיד, דע שלא תשאר הארץ בידו, כי הנני עתה מאריך לו עד שתתמלא סאתו, וביום הפקודה לזרעך אתננה וינערו רשעים ממנה:

לה' הנראה אליו, בנה מזבח דרך הודאה לשם הנכבד לא על בשורת הזרע והארץ אלא מפני שנראה אליו האלהים וזכה למראה הנבואה כאומר אכן יש ה' במקום הזה ושמח אני בראות מראות אלהים יותר מבשורת הזרע והארץ:

ויעתק, הלך משם ההרה (שהוא) מקדם לבית אל (כלומר למזרחו של בית אל, והוא לתוספת ביאור של מלת ההרה), ויט אהלה שם:

בית אל מים והעי מקדם, שיעורו ע"י שנטה שם אהלו, היה לו בית אל מצד הים והעי מצד המזרח:

ויקרא בשם ה', קרא בני אדם לעבודת ה' ולמד אותם ללכת בדרכי החכמה, והנה גם בהיותו בשכם בנה מזבח, אבל לא קרא שם בשם ה', אם מפני הכנעני שהיה הולך וכובש במקום ההוא כן יתעולל עליו עלילות ברשע, ואם מפני שלא נתעכב שם, כי על זה לא נאמר שנטה שם אהלו כמו כאן, אבל כשנעתק משם ההרה בראותו העם שוקט ובוטח, נטה שם אהלו וקרא בשם ה':

הלוך ונסוע הנגבה, לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה, ללכת לדרומה של ארץ ישראל:

ויהי רעב בארץ, בארץ כנען שישב בה אברם, והנסיון הזה קשה עד מאד, כי אחרי שצוהו ה"ית ללכת לכנען הביא עליו שם רעב כבד מאד עד שלא היה יכול להחיות את נפשו ואת נפשות ביתו, ואיך לא יתרעם על דברי השם שהבטיחו ואעשך לגוי גדול ואברכך, ועתה נפשו בו תתעטף מפני זלעפות רעב, ונוסף על זה כי להיותו אז בדרומה של ארץ ישראל אין לו מקום להמלט שמה מן הרעב רק ארץ מצרים, ואברם ידע כי יושבי מצרים הם עם בזוי ומגואל שטופי זמה ויסתכן שם בעבור אשתו, ועכ"ז לבבו נאמן בה' וסבל הצרות האלה בנפש חפצה, וזאת נחמתו בעניו ששמר מצות אלהיו:

לגורשם, לא להתיישב אלא לגור בדרך גרות, כי הרעב הכריחתו לצאת משם עד יפקוד ה' את ארץ כנען לתת להם לחם ואז ישוב, ולזה הוסיף הכתוב הטעם, כי כבד הרעב בארץ:

הקריב, מחנהו, או את עצמו:

הנה נא ידעתי, מלת נא לא יורה על דבר שיתחדש בעת ההיא, אלא על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כמו הנה נא עצרני ה' מלדת (לקמן ט"ז ב') מנעורי ועד היום הזה, וכן כאן ידעתי מאז ועד עתה שאשה יפת מראה את, ועל כן מעת צאתי מחרן בקשתי ממך שתאמרי לי אחי הוא, כי כן כתוב ויהי כאשר התעו אותי אלהים וכו' (שם כ' י"ג), ועתה שנרד למצרים אל עם מתועב ושטוף בזמה הנני מזרז אותך פעם אחר אמרי לי נא אחותי את:

והרגו אותי ואותך יחיו, כי בשמעם שאת אשתי לא יקוו שאתנך לאחד מהם לאשה ברצוני ויהרגוני פתאום, ואף לחיי עצמי אינני חש כ"כ, כי אני ביד ה' והוא הטוב בעיניו יעשה, אבל יראתי פן יתעללו בך לאחר שהרגו אותי, ויעשו נבלה גדולה, לכן איעצך נא עצה:

אמרי נא אחותי את, ובזה יקוה כל אחד מהם שאתרצה לתתך לו לאשה, ובין כך ובין כך לא יהרגוני, וחשב אברם שלא יקחוה פתאום וביד חזקה מפחד המלך אבל ישאו ויתנו עמו במתון ימים רבים, ובארך הזמן יוכל להשמט מהם בתחבולות ותואנות, או יחדל הרעב אח"כ וישוב אל ארצו, ולא עלה על לב אברם שהמלך עצמו יקחה לו לאשה, ולכן חשב להנצל משרי הארץ בתחבולת זאת:

למען ייטב לי בעבורך, אין פירושו שיתנו לי מתנות בעבורך, כי חלילה לאברם לקבל אתנן, והוא היה שונא מתנות כאמרו אל מלך סדום אם מחוט וגו', אלא הכונה שיעשו עמדי הטובה הזאת להחיות את נפשי, כמ"ש אחר זה וחיתה נפשי בגללך, והוא לתוספת ביאור, כדרך ונחיה ולא נמות (לקמן מ"ג ח'):

את האשה כי יפה היא, שיעורו ויראו כי האשה יפה היא, וכן דרך הלשון:

ויראו אותה שרי פרעה, קרה להפך ממה שחשב אברם, כי שרי פרעה בראותם שלמות יופיה אמרו ראויה זו למלך, ושאר העם לא תבעו אותה עוד, ולזה אמר תחלה ויראו המצרים, ואח"כ ויראו אותה שרי פרעה:

ותקח האשה, אין זה לשון נישואין, כי לא אמר ויקחה פרעה לאשה, אלא לוקחה לביתו כדי שישאנה אח"כ בכבוד גדול:

ולאברם היטיב, לא הזכיר מי היטיב לאברם, ואפשר ששב על פרעה הנזכר בסוף הפסוק הקודם, וכאילו אמר ופרעה היטיב לאברם, אבל מאחר שלא הזכיר שם פרעה היה לו לומר ולאברם הוטב, כמו שאמר ותוקח האשה, לכן אפשר שנמשך לפסוק שלאחריו וינגע ה' וכו', והכונה שהשם היטיב לאברם ונגע את פרעה, ובתרגומי אין הכרע:

על דבר שרי, כמו בעבור, והכונה כי היו הנגעים באופן שיכירו וידעו שהיו באים על דבר שרי, לפי שאם באו בדרך טבע לפרעה, לא היו כוללים כל אנשי ביתו, ואם היה מפאת הפסד האויר או סבה אחרת כללית לא היו מיוחדים לפרעה ולביתו אלא יבואו על כל מצרים:

ויקרא פרעה לאברם, יתכן כי בבא הנגעים פתאום עליו ועל ביתו והבין שקרה בעבור שרה, או שאל אותה והגידה כי היא אשת אברם, ולכן קרא לאברם והאשים אותו:

מה זאת עשית לי, אתה סבת נגעי במה שלא הגדת לי כי אשתך היא, והייתי משיבה לך טרם יבאו הנגעים:

למה לא הגדת לי, אף שיראת לאמר לכל העם שהיא אשתך פן יהרגוך, הנה היה ראוי שתגיד לי בסתר, כי אני מלך ולא רוצח:

למה אמרת אחותי היא, ואם תשיבני שהיה לי לשאול מאתך אם היא אשתך טרם קחתה, באמת כך הייתי עושה, אלא שאתה אמרת לכל אדם אחותי היא, וסמכתי על דבריך:

ויצו עליו, צוה על אודותיו איזה אנשים שילווהו וישמרוהו בדרך לבל יזיק העם לו ולכל אשר לו, כי מעתה הבין שאברם איש נכבד מאד ושמן השמים נענש הוא וכל ביתו בעבור שרה, והנה השם סבב כל זה לאברם למען נסותו ולהוציא צדקתו מן הכח אל הפועל כמו שאמרנו למעלה, ועוד לרמוז על מה שיקרה לבניו במצרים, כדרך שאחז"ל מה שאירע לאבות סימן לבנים, כי כמו שהוא ירד למצרים בעבור הרעב, ופרעה ביקש להרע לו, והשם הביא נגעים על פרעה והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, כן בניו ירדו מצרימה מפני הרעב ומצרים ענו אותם בפרך, והש"ית נקם נקמתם והוציאם מלאים כל טוב: