ושרי, הכתוב הולך ומונה כל הנסיונות שנתנסה בהן אברהם אבינו ע"ה, וסיפר שאע"פי שהבטיחו ה' בזרע ככוכבי השמים לרוב, שרי אשתו עקרה היתה ולא ילדה לו, ואין נסיון גדול מזה, כי היו שניהם באים בימים, והיא אין בתולדתה להוליד ועכ"ז לא התרעם אברם על דברי השם אלא האמין בו שיקיים הבטחתו:

ולה שפחה מצרית, אחז"ל שהגר היתה מנכסי צאן ברזל שנתן פרעה לשרי, ולכן גם אחרי שנישאת לאברם קראה תמיד הכתוב שפחת שרי:

הנה נא עצרני, לגודל צדקתה לא תלתה סבת מניעת הבנים בבעלה להיותו זקן, כי ידעה שהשם הבטיחו בבנים, ולזה אמרה עצרני כלומר המניעה היא ממני ובעבורי, אבל אתה תזכה לבנים:

אולי אבנה, כי תלד על ברכי ויהיה לי לבן:

אבנה, מגזרת בן, אלא שגם מלת בן נגזרת מלשון בנין, כי מי שיש לו בנים נקרא בנוי:

וישמע אברם לקול שרי, כל לשון שמיעה שאחריו בי"ת או למ"ד אינו מורה לבד על שמיעת הדברים באזנים, אלא על ההסכמה וההקשבה לדברי האומר, וכן כאן לא שהתאוה מדעתו לקחת אשה אחרת, כי הסתפק בשרה אשתו אע"פי שלא הוליד ממנה, ולקח את הגר רק לעשות רצון שרה שתבנה ממנה ויהיה לה נחת רוח בבני שפחתה:

מקץ עשר שנים, א"כ היה אברהם אז בן פ"ה שנה:

ותקל גבירתה בעיניה, שרה היתה נחשבת דבר קל בעיני הגר, ולא היתה רוצה לעבדה כאילו בחר השם בה יותר ממנה:

חמסי עליך, החמס שאני סובלת מן שפחתי עליך הוא, ועל ידך ובשבילך אני סובלו, כי אני לטובתך נתכוונתי, ונתתי שפחתי בחיקך כדי שיהיה לך ממנה זרע, ועתה שהיא אשתך כמוני אין לי רשות ליסרה מפני כבודך, ואם תמנע אתה לתבוע עלבוני מידה אקרא חמס עליך, וה' ישפוט בינינו שאני עשיתי טובה עמך, ואתה מונע המשפט הראוי לפי כבודי:

הנה שפחתך בידך, ראה עד היכן הגיעה ענות אברהם, כי הוא היה נקי מכל חשד לפי ששרה הפצירה בו ליקח את הגר לאשה, ועתה כעסה עליו שלא כדין ואעפי"כ לא כעס עליה ולא הוכיחה על זה, אדרבא השיב בשפה רכה הנה שפחתך בידך, כלומר אל תחשוב שאקפיד על כבודה בעבור שהיא אשתי, אלא כיון שהקלה בכבודך הרי היא שפחתך כבתחלה ועשי לה הטוב בעיניך:

וימצאה, ונראה אליה בדמות איש:

אי מזה באת ואנה תלכי, כלומר הביטי וראי מאין יצאת שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לב ואוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה:

מפני שרי גברתי, אע"פי שהיא גבירתי לא אוכל לסבול ענויה ומפניה אני בורחת:

ויאמר, ג' פעמים לפי שאמר לה שלשה ענינים:

שובי אל גבירתך, אחרי שאת מודה שהיא גבירתך אין ראוי שתתגאי עמה ותשתוי אליה אבל שתתעני תחת ידיה ואז ייטב לך, לכן צריכה את לשוב אליה:

והתעני תחת ידיה, רמז לה שלא תצא לחפשי ממנה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם:

הרבה ארבה, אל תיראי שמא תפילי זרעך מפני הענוי, כי הנני מבשרך בשם ה' שירבה זרעך ולא יספר מרב:

הנך הרה, ועוד תדע שמן ההריון הזה שאת הרה עתה, תלדי בן ולא בת, וצריכה את לקרוא את שמו ישמעאל, וזה יהיה לך לאות כי השם שמע אל עניך, כלומר אל צעקתך מעניך:

פרא אדם, אדם מדברי ודומה לפרא שהוא חמור הבר:

ידו בכל, שינצח בתחלה כל הגוים:

ויד כל בו, שינוצח לבסוף, וכן מפורש בדניאל שהוא החיה הרביעית:

ועל פני כל אחיו ישכון, שיתרחב נחלתו כנגד כלם:

ותקרא שם ה', כל קריאת שם ה שבמקרא פירושו לשון תפילה וסידור שבחיו של מקום, כמו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו (דברים ל"ב ג'), וכן כאן נתנה שבח והודאה לשם ב"ה על ההבטחות והיעודים שהודיעה בנבואה, וזה טעם הדובר אליה:

אתה אל ראי, מלתראי שבכאן אינו דומה למלת ראי שבסוף הפסוק, כי שם הוא נקוד חולם והוא בינוני עם כנוי, אבל כאן הוא שם המקרה על משקל עֳנִי דֳמִי צֳרִי, ולכן הוא נקוד חטף, וענינו אל ראות אתה הנראה לבני אדם במראות הנבואה:

כי אמרה, נתנה טעם לדבריה איך הבינה שהיה מלאך הדובר אליה, ואמרה:

הגם הלם ראיתי, בדרך תימה, הראיתי דבר אחריו כאשר פנה ממני, כי אילו היה בן אדם הדובר עמי הייתי רואה אחריו בעת שנפטר ממני והלך לו, כדרך העולם שיראה עוד האדם אחרי אשר יפרד מחבירו עד אשר ירחק ויתעלם מעיניו, אבל מלאך הנראה לבני האדם ברצותו יתעלם כרגע, וכדרך זה קרה למנוח ואשתו שלא הרגישו היותו מלאך ה' אלא אחרי שנתעלם מהם בדרך פלא:

אחרי ראי, כמו רואה אותי, ר"ל הנראה אלי וראה אותי בעניי:

על כן קרא, הקורא:

באר לחי ראי, לפי שאמרה הגר אתה אל ראי, והמלאך חי לעולם לפיכך אמר לחי:

ברד, הוא שור שזכר למעלה, ושני שמות היו לו לפיכך זכר את שניהם:

ותלד הגר, אין ספק שהגר שבה לבית אברם כדברי המלאך, ושם ילדה את ישמעאל:

ויקרא אברם שם בנו, כי הגר גלתה לו ציווי המלאך:

ואברם בן שמונים שנה ושש שנים, בא להודיענו שאע"פי שהיה אברם זקן ולא הוליד בבחרותו, השם ב"ה חידש כנשר נעוריו ונתן בו כח להוליד, ואף כשהזקין יותר לא סר כחו זה מעליו, כי בן מאה הוליד את יצחק וגם אחרי כן הוסיף ליקח אשה והוליד ממנה בנים הרבה, אבל הפלא הגדול שהיה בלידת יצחק הוא בהיות שרי עקרה וכבר חדל לה האורח כאשר נבאר שם: