אל שרה, על שרה, ורבים ככה:

אחותי הוא, לא היה זה כמו במצרים כי שם נאמר ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך כי אנשי זמה הם, אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם בעבור שלא ידע מה טיבם, אמר אחותי היא כמנהגו תמיד, וכמו שהתנצל לבסוף עם אבימלך:

וישלח אבימלך, אע"פי שהיתה בת צ' שנה, חזרה לנערותיה אחרי בשורת המלאך, אבל בלקיחתה לא נזכר דבר מיופיה כמו שזכר בלקיחת פרעה, לפי שאבימלך לא לקחה רק בעבור ששמע שהיא אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו:

ויבא אלהים, כענין שנאמר בלבן ובבלעם, ולא נזכר בהם וירא אליו ולא מראות אלהים ולא דבור כמו שנזכר באבות ובשאר נביאים להבדיל בין נבואה לנבואה כדרך במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב ו'), כי לפי האמת לא נראה להם האל ית' כלל, אבל בא להם קול אומר בלבד:

הנך מת, הנך בן מות משני טעמים, האחד שלקחת אשה בחזקה ונגד רצונה, והב' כי היא בעולת בעל, וזה טעם וא"ו של והיא:

ואבימלך לא קרב אליה, כי השם לא נתנו להרע עמה, כמו שאמר לו אח"כ:

הגוי גם צדיק תהרג, שיעורו הגם גוי צדיק תהרוג, ואמר כן בעבור עמו ואע"פי שלא אמר לו השם אלא הנך מת, דמה בדעתו שיצא הקצף גם על עמו ולפי שראה שמיד אחרי ביאת שרה בביתו, נענשו גם בני ביתו בעבורו במכה הנפלאה שזכר הכתוב אח"כ, דן בדעתו שכל עמו יהיה בן מות אולם עכ"פ לשון גם קשה כאן, כי מה בא לרבות? והיה לו לומר התהרוג בעבורי גוי צדיק, או שיכלול גם הוא עמהם בתואר צדיק כמו שאמר אח"כ בתום לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת, וא"כ היה ראוי שיאמר התהרוג מלך צדיק, ובני עמו הצדיקים, לכן יראה לי שכיון אבימלך להפיכת סדום שקרה באותו זמן, כי בשמעו המשפט הנורא על הערים ההמה, אחזתו פחד ורעדה מפני אלהי המשפט, ובשמעו עתה חרון אף ה' עליו ועל בני ביתו ושנגזרה עליו מיתה, חשב שלא יהיה תקומה גם לעמו, וכלם יסופו יחד כאנשי סדום, לכן אמר הגם הגוי הצדיק הזה שאין עול בכפיו תהרוג כמו שהרגת אנשי סדום הרשעים, חלילה לך, כי אני ועמי נקיים בדבר, שהרי הוא אמר לי וכו':

והיא גם הוא, ומאחר שגם היא הסכימה בדבר אע"פי שאפשר שיולד לה סכנה בעבורו, דנתי בעצמי שבלי ספק דבריהם אמת, ולפיכך גם אם הייתי שוכב עמה לא הייתי אשם בדבר:

בתם לבבי ובנקין כפי, הלב כנוי למחשבה, והכף אל המעשה, והכונה שלא חטא לא במחשבה ולא במעשה בלקיחתו זאת, והתנצל כ"כ כי ירא לנפשו מאד, ואחרי שראה כליון סדום היה תמיד פחד אלהים לנגד עיניו:

גם אנכי ידעתי, הממני יפלא כל דבר, הלא אנכי בוחן כליות, ומחשבות לבבך לא נעלמו ממני, וא"כ התנצלותך לפני ללא צורך, וכדי להראותך שגלוי לפני, כי בתם לבבך עשית זאת, דע שאני מנעתי אותך מחטוא לפני, כי אני שומר דרכי צדיקים, לבל יפלו ברשת החטא כדרך ושמר רגלך מלכד (משלי ג' כ"ו), אבל מה שאמרתי הנך מת, הכונה אם לא תשיבנה מיד, כמו שיפרש אח"כ:

לא נתתיך, לא הנחתיך, ואינו זז מלשון נתינה ממש, כי ענינו לא נתתי לך כח לעשות חפצך ומניעת הכח הזה היא המכה שבאה פתאום לאבימלך בעבור שרה עד שלא היה יכול להתקרב אליה, כמו שמפרש בסוף הענין, שהשם רפא אותו ואנשיביתו, כי עצור עצרוכו':

ועתה, בהיות שכבר לקית בעבורה, אין לך תקנה אלא שתשיבנה מיד, כדי שלא יגדל ענשך ותהיה בן מות:

כי נביא הוא, ואל תדאג פן יחשוד אותך ששכבת עמה, כי הוא נביא ויודע שלא נגעת בה ויקחנה ממך:

ויתפלל בעדך שב על השב אשת האיש, אם תשיבנה לו אז יתפלל בעדך, כי מאמר כי נביא הוא מסוגר, ושיעורו השב אשת האיש (כי נביא הוא) ויתפלל בעדך, והטעם כי צריך אתה רחמים מאחר שלקחת לך אשת איש בחזקה:

וחיה, שתשאר חי ולא תמות, ובכלל החיים גם הרפואה, שתתרפא מחלייך:

דע כי מות תמות, לפי שתהיה מזיד בדבר לא שוגג:

אתה וכל אשר לך, כי חטאת המלך לכל אנשי ביתו תחשב:

וייראו האנשים מאד, בעבור שראו באותו פרק ממהפכת סדום, כמו שאמרו בב"ר:

מה עשית לנו, כפי דעת בעל הטעמים יהיה שיעור הכתוב כך מה עשית לנו (ומה חטאתי לך) כי הבאת וכו', ולכך כיון לומר עלי ועל ממלכתי בעבור מלת לנו שהיא לרבים:

חטאה גדלה, לשכב את אשת איש ומכאן שהיו אנשי גרר משתמרים עצמם מן הניאוף:

מעשים אשר לא יעשו, לגרום היזק לאיש לא ידעתו קודם לכן, ואין לך איבה עמו וכל זה בלתי תועלתך, ואין דרך לעשות כן:

מה ראית כי עשית, מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן:

כי אמרתי רק אין יראת אלהים, ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה, ולא ידעתי אל איזה מקום נבוא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת וחשבתי לי בו הצלת נפש, ולא החלותי בדבר בבואי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא:

והרגוני, ואולי יהרגוני:

אחתי בת אבי הוא, וגם זאת אתנצל לפניך שלא דברתי שקר כי אם אמת שהיא אחותי בת אבי, כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח, וכן קרא אברהם ללוט אח אע"פי שהיה בן אחיו, והנה עקר התנצלות אברהם לא היתה להראותם שאין שקר בפיו, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה ואין חלוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר, אלא כך אמר אברהם, אני לפי דרכי אמרתי כן לפי שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה ישאלוני אם היא גם אשתי מאחר שמותרת לי, וכיון שלקחוה עבדיך בחזקה ולא שאלוני דבר, אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והחרשתי:

אך לא בת אמי, אולם זה שאמרתי אחותי היא, לא שהיא אחותי ממש שיצאה מבטן אמי אלא להיותה בת אחי קראתיה אחותי, כמנהג בני אדם אז לקרוא לבת האח אחות, ולכן בהיותה מותרת לי, ותהי לי לאשה:

ויהי כאשר התעו, כאשר הגלני הקב"ה ממקומי שנאמר לך לך מארצך (לעיל י"ב א'), והוציאני משם להיות תועה בארץ נכריה, כדרך תעיתי כשה אובד (תהלים קי"ט קע"ו), ולפי שהייתי נד ממקום למקום וידעתי שאעבור במקום רשעים, לכן אמרתי לה זה חסדך וכו':

אמרי לי, כמו עלי או בעבורי:

ויתן לאברהם, כדי שיתפייס ויתפלל עליו:

הנה ארצי לפניך, ולא שילחו מארצו מיד כמו שעשה פרעה, כי אבימלך היה ירא אלהים, ועכשיו שהכיר מעלת אברהם עד שבעבורו בא אליו האלהים בחלום, היה חפץ לכרות עמו ברית אחוה, כמו שעשה אא"כ, ולכן עשאו כתושב העיר, ונתן לו רשות להתיישב במיטב ארצו:

ולשרה אמר, אבימלך לפייסה:

הנה נתתי אלף כסף לאחיך, הנה מלבד הצאן והבקר והעבדים והשפחות שנתתי לאברהם לכבדו במנחתי בעבור היותו נביא ה' ואהוב לאלהיו, נתתי לו ג"כ אלף כסף בעבור שהוא אחיך, כלומר בשביל המעשה הזה שאירע לך בארצי בעבור שאברהם רצה להקרא אחיך, וזה כדי שבני עמי לא יזלזלו בכבודך ויכירו שלא נגעתי בך, כי אילו התעללתי בך אפילו בשוגג לא היה עוד לפי כבודי לתת מתנות לבעלך ולהושיבו בארצי, אלא הייתי משלח אתכם מיד, כדי להסיר חרפתי ממני, שלא יאמרו זאת האשה אשר שכב עמה המלך:

הנה הוא לך כסות עינים, הדבר הזה שנתתי לו יהיה לך כמו כסות ומלבוש לכסותך מכל חשד, ור"ל שלא ישיגך בושת על זה, או פירושו שכלם יכסו עיניהם מראות בך בביזוי, באמרם המלך הוצרך לפדות נפשו באלף כסף על שלחו יד באשת הנביא וחד מן חבריא פירש מלת כסות מלשון כי יסיתך אחיך (דברים י"ג ז') והכ"ף משמשת, ודעתו בפירוש הכתוב כך, ראשונה הוכיח אבימלך את אברהם אבל הוא מצא מענה לאמר, להציל נפשו עשיתי זאת, ואבימלך קבל דבריו ונתן לו מתנות, אח"כ בא אל שרה להוכיח גם אותה ולשמוע מה בפיה, ואמר לה:

הנה נתתי אלף כסף, לאיש אשר קראת אחיך, ודעי וראי כי רע ומר, אמרך אחי הוא! כי הנה הדיבור הזה הוא לך כמו מסית עינים לכל רואיך ולכל שומע שמעך כמוני היום, כי כראותנו את יופיך וכשמענו היותך פנויה לא נשמר מקחתך לאשה, והיא נוכחת וקבלה תוכחתו כי לא יכלה לענות אותו, וגם זה הפירוש נכון לולי האתנח שבמלת אתך:

לכל אשר אתך, הם בני ביתך או שאר האנשים הרואים זאת כעת:

ואת כל ונכחת, אבל עם כל האנשים אשר לא ראו את כבודך אשר הוצרכתי לפייסך באלף הכסף אשר נתתי לאחיך, תהיי נוכחת על ידי האנשים אשר ראו כעת את כבודך, והם יגידו לכל את אשר ראו בעיניהם, ובדרך זה ימליצו בעדך ויצדיקוך, וכל לשון תוכחה הוא בירור דברים בראיות:

וילדו, שב אל אבימלך ואשתו ואמהותיו, כי בלא כן היה אומר ותלדנה, אולם לפי ששורש ילד הושאל לענינים רבים המורים על יציאת הדבר הסתום לחוץ, כמו והרה עמל וילד שקר (תהלים ו' ט"ו), לכן נכון לפרש שנעצרו נקביו לאבימלך בלי לצאת החוצה, כאשר קבלו חז"ל שנסתמו כל נקביהם, ובפסוק הבא שזכר רחם לא נזכר בו רק לבית אבימלך שהם אשתו ואמהותיו, ולא הוזכר אבימלך שם כלל, ואולם בפסוק שלפנינו שמודיע בו רפואת כלם עם אבימלך לא נזכר בו רחם, ואמר וילדו שהושאל גם לשאר דברים היוצאים לחוץ:

בעד כל רחם, עצירת הרחם הוא שלא תהר האשה, אבל עצירה בעד הרחם הוא שלא תלד, והנה לא פירש הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר: