ויהיו חיי שרה, אע"פי שבשאר נשים לא נתפרש ימי חייהן, בשרה הוצרך לפרש, לפי שלמעלה סיפר הנס הנעשה לה שבת תשעים שנה חדשה כנשר נעוריה, וכדי שלא נחשוב שזה היה נס לפי שעה ושמתה תיכף אחר לדתה את יצחק, סיפר כאן שאחר הפלא הגדול הזה חיתה עוד ל"ז שנה, ובכל אלה השנים היתה לה עדנה:

שני חיי שרה, לפי פשוטו הוא כלל שאחר הפרט, וענינו, אלה היו שני חיי שרה:

בקרית ארבע, נקראת העיר כן ע"ש איש אחד ששמו ארבע, ככתוב קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י"ד ט"ו), ואח"כ נעשה השם הזה שם העצם לה, ולכן כתוב שם ושם חברון לפנים קרית ארבע, שזה היה שמה:

הוא חברון, הכונה שנקראת עתה חברון בימי משה כותב התורה שבימיו כבר מת ארבע אבי הענק, ולכן בפרשת מרגלים לא הוזכר רק ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק (במדבר י"ג כ"ב), ולא ארבע:

ויבא אברהם, מבאר שבע, כי שם שב אחר העקידה, ורק שרה לפי שלא ידעה היכן הלך אברהם עם יצחק בנו, כי הוא לא הגיד לה דבר, הלכה לחברון לשאול שם על אודות בנה, ומתה שם, ואברהם בשמעו זאת בא לחברון:

לספד לשרה, על שרה:

ויקם אברהם מעל פני מתו, אחר שבכה אותה וספד עליה בפני הגוף המת שהיה מוטל לפניו, קם מלפניה והתחיל להתעסק בקבורתה:

גר ותושב אנכי עמכם, יראה שהוא"ו ותושב במקום או, כמו ומכה אביו ואמו (שמות כ"א ט"ו) שפירושו אביו או אמו, אף כאן גר או תושב, כלומר חשבו אותי כגר שבא עתה מארץ אחרת, כמו שבאמת מקום מולדתי הוא עבר הנהר, או כתושב, מאחר שנתיישבתי כ"ה שנים באלוני ממרא אשר בחברון, עכ"פ אני מבקש מכם שתעשו עמי החסד הזה ליתן לי אחוזת קבר עמכם, ולמדנו מזה כמה היתה נפשו שפלה ורוחו נמוכה, כי הוא היה נביא ה' וגדול בדורו עד שהמלכים היו מקדימין לפניו במתנותיהם ומבקשים לכרות עמו ברית, גם כבר נתן לו האל את ארץ כנען לאחוזת עולם, והיה א"כ כל הקרקע שלו, וכל יושבי הארץ ההיא עבדים לו כקנין כספו, ואעפי"כ השפיל עצמו מאד לפניהם, חשב עצמו כגר או תושב עמהם, השתחוה לפניהם ב' פעמים ובקש מהם בתורת חסד שימכרו לו מעט קרקע לקבור את אשתו, וגם זה בכסף מלא שנתן להם טרם קברו אותה:

תנו לי, כוונתו היתה שימכרוהו לו, כי לא רצה ליקח מהם מחוט ועד שרוך נעל בתורת מתנה, אבל מאחר שהם הבינו מלשון תנו לי כאילו רוצה ליקח בלא דמים, והיו חפצים לתתה לו במתנה, הוצרך אח"כ לפרש כוונתו יותר ואמר בכסף מלא יתננה לי וכו', והנה ידע אברהם שמערת המכפלה היתה בשדה עפרון, ולא שאל אותה ממנו בתחלה, כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר, ולכן שאל מהם תחלה תנו לי, כלומר שיתרצו בכך ויתנו לו רשות על זה, וכששמע שהם מסכימים בדבר בקש מהם שידברו אל עפרון שהיה בעל השדה:

ואקברה מתי מלפני, אוציאנו מלפני לקברו:

שמענו אדני, בשמעם גודל ענות אברהם נתביישו לפניו ואמרו לו, אתה מקטין ערכך ממנו, אבל באמת אתה אדונינו וחשוב בעינינו מאד:

נשיא אלהים אתה בתיכנו, ונוסף על מעלתך גם נשיא אלהים אתה, כי ראינו את הנפלאות שעשה האל בעבורך ואת אשר גדל אותך מכל שאר בני אדם:

במבחר קברינו קבור את מתך, במקום שאנחנו קוברים שרי הארץ והמלכים, והנה הם חשבו שיקבור את מתו בין מתיהם, אבל אברהם לא רצה בכך, אלא בקש לו קבר מיוחד במקום שלא קברו בני חת את מתיהם מעולם, כי כל חפצו היה לקנות מערת המכפלה:

לא יכלה, לאימנע:

וישתחו לעם הארץ לבני חת, ענינו לעם הארץ שהם בני חת, והשתחוה לפניהם לכבדם, ולהודות להם על טובתם עמו:

אם יש את נפשכם, אם רצונכם שאקבור את מתי כמו שאמרתם במבחר קברינו קבור וכו', אל תצריכוני לקברו בין מתיכם, כי לא חפצתי בזה, אלא שמעוני ועשו לי את אשר אבקש, דהיינו:

ופגעו לי, התחננו בעבורי אצל עפרון בין צוחר, וטעם הבקשה כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר ביני ובינך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו כענין נבות היזרעאלי, על כן בקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו:

מערת המכפלה, המערה ההיא כפולה היתה, כלומר ב' מערות ביחד, ומפני זה נקראת בשם מכפלה, שהוא שם העצם לה, אבל לא שם התואר בעבור היותה כפולה, כי אז היה ראוי להיות המערה המכפלה, ולא מערת המכפלה בסמיכות, אלא שבעבור המערה קראו אח"ז את כל הבקעה ההיא מכפלה, כמו שאמר הכתוב ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, והנה אין ספק שהיה אברהם חפץ במערה ההיא מפני הקבלה שהיתה בידו שנקברו שם אדם וחוה, אבל עפרון לא ידע מזה דבר:

בכסף מלא, שלם במשקלו ולא יחסר דבר וכן עשה שנאמר עובר לסוחר:

בתוככם לאחזת קבר, שיעורו, יתננה לי לאחוזת קבר בתוככם:

ועפרון ישב בתוך בני חת, בא לפרש מה שאמר בתחלה אברהם ופגעו לי בעפרון בן צוחר, ולא נזכר בשום מקום איש ששמו עפרון, לכן אמר שהיה שם בין בני חת איש אחד ועפרון שמו:

באזני בני חת, בקול רם שישמעו כולם, ולא המתין שיפגעו בו, אלא מיד ששמע רצון אברהם, התחיל לדבר, להראות לו שברצון טוב יתן לו מה ששאל:

לכל באי, לפני כל באי:

באי שער, שיוצאים ובאים בשער, והכוונה כל אנשי העיר, ופעם יאמר באי ופעם יאמר יוצאי, וענין אחד הוא, ולפעמים יאמר שניהם, כמו ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו (ירמיה י"ז ט"ז):

לא אדני שמעני, לא כן אדני כאשר אמרת ליקח המערה לבד, ולשלם אותה בכסף מלא, אך שמעני אדני:

השדה נתתי לך, מלבד המערה ששאלת גם השדה כבר נתון, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוך שתהיה לך המערה לאחוזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואמר זה דרך מוסר אבל כוונתו היתה שאברהם ישלם לו הכל בכסף מלא, ולא היה רוצה למכור המערה לבד, כי יהיה נזק לשדהו, שבהיות המערה לאברהם יהיה גם השדה כהפקר, וחשב בלבו שאברהם לא יקח ממנו שדה ומערה במתנה, אלא ישלם גם את השדה גם את המערה בדמים יקרים:

לעיני בני עמי, אנשי עמי, וכולם עדים בדבר, ומעתה תוכל לקבור את מתך שם, כי שלך היא ולא אוכל לאזור בי:

וישתחו אברהם, לעפרון:

לפני עם הארץ, לעיניהם, והיתה ההשתחויה הזאת רק לעפרון להודות לו על טובתו:

אך אם אתה לו שמעני, הלואי ותשמעני, כי אז:

נתתי כסף השדה, כמו שכבר נתת לי השדה, כך אנכי כבר נתתי לך כסף השדה, כלומר גמרתי בלבי לתתו לך, ולכן אני מבקש עתה קחהו ממני ואז אקברה את מתי שמה, כי לא ארצה לקברה עד שיהיה השדה שלי בפרעון שלם:

ארץ ארבע מאת שקל כסף, כשראה שאברהם אינו רוצה לקבור טרם ישלם, ועדיין לא נתברר כמה יהיה שוויו, ענהו למה תמהר לתת לי את הכסף, ואין הסכום כ"כ גדול שלא תוכל לשלמו אח"כ, כי הנה ארץ שאינה שוה אלא ארבע מאות שקל כסף מה היא חשובה בין שני אוהבים או עשירים כמונו, לכל אל תתעכב בעבור הכסף אצא קבור מתך מיד:

וישמע אברהם אל עפרון, הבין דבריו וגם הבין כונתו, כי דבריו היו ליקח המעות אחר הקבורה, אבל כונתו היתה ליקח הכסף מיד, ולכן שמע לו, כלומר עשה כפי מה שהיה בדעת עפרון, ולא כדברי פיו:

וישקל אברהם לעפרון, פועל שקל שאחריו למ"ד כגון כאן ענינו הפרעון עם המשקל יחד, וכשבא בלא למ"ד יורה על המשקל לבד, ולכן נאמר ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים וגו' ואשקול הכסף במאזנים (ירמיה ל"ב ט'), הא' עיקר כוונתו על הפרעון ולכן בא עם למ"ד, והשני אין כוונתו רק על מעשה המשקל:

עובר לסוחר, כסף מלא במשקלו כמו שנושאים ונותנים בו הסוחרים, כי הם מדקדקים במשקל, וגם כסף צרוף שמתקבל בכל מיני סחורה:

ויקם שדה עפרון, נתקיים ועמד השדה בידו, וכל הפסוק הזה נמשך למטה, ושיעורו ויקם שדה עפרון (אשר במכפלה וכו' גבולו סביב) לאברהם למקנה וכו':

אשר במכפלה, סימן אל שדה עפרון שהוא בבקעה הנקראת מכפלה:

אשר לפני ממרא, לא בא להודיע היכן היתה הבקעה, אלא גם זה הוא סימן אל שדה עפרון, והודיע הכתוב שהיה שדה עפרון בבקעת המכפלה, והיה לפני ממרא, כלומר באותו חלק מן המכפלה אשר לפני ממרא לא בחלק אחר ממנה:

לאברהם למקנה, מיד אחד נתינת הכסף קם השדה למקנה לאברהם, כלומר שהוא שלו, אבל עדיין לא קם לאחוזת קבר עד שקבר את שרה אשתו שם, ואז ויקם לאחוזת קבר מאת בני חת, והטעם כי גם בשדה אחוזתו לא היה יכול אדם לקבור את מתיו אם לא בהסכמת כל אנשי העיר:

בכל באי שער עירו, בקרב כלם ובמעמד כלם הקנהו לו:

אל מערת, כמו במערת: