ואברהם זקן, סיפר הכתוב שלהיותו זקן ולא ידע יום מותו נתן אל לבו למצוא אשה הגונה לבנו יחידו בחייו, ולתכלית זה שלח את עבדו למשפחתו, לא מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא היו רוצים להזדווג לו, שהרי נתברך בכל והשם הגדילו לנשיא אלהים בתוך בני כנען וכל העולם מתאוים להתחתן בו, אבל הוא לא רצה כ"א ממשפחתו, ולפי שידע שאין רשות ליצחק לצאת מארץ הנבחרת, לכן לא שלח את בנו לארם נהרים כפי הראוי שהוא יבחר לו משם אשה, אלא שלח שם את עבדו והשביעו על הדבר הזה כדי שיעשה מעשיו באמת ובתמים ולא במרמה:

בא בימים, הוא הרחבת גבול הזקנה והיה עתה בן ק"מ שנה, ואף שגם כשהיה בן צ"ט שנה ושרה בת צ' נאמר עליהם באים בימים, הנה שם הוא בינוני שהתחילו לבא בימי הזקנה, אבל כאן הוא עבר:

וה' ברך את אברהם בכל, באורך ימים ועושר וכבוד ובנים מכל חמדת האדם, ונתקיים בו מ"ש האל ואברכך:

שים נא ידך תחת ירכי, כך היה המנהג בימים ההם בכריתת הברית והשבועה בין המושל והמשועבד לו, כגון בן לאביו ועבד לאדוניו להורות על ענין השעבוד, וכן מצינו ביוסף כשנשבע ליעקב, אבל תקיעת כף אל כף או כריתת דבר לשנים ולעבור בין בתריו מצויה אז בשאר בני אדם:

אלהי השמים ואלהי הארץ, הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב לא ידעו את משפט אלהי הארץ (מ"ב י"ט כ"ו), וידברו על אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ (ד"ה ב' ל"ב י"ט), לפי שאיננה תחת ממשלת המזלות והככבים אשר חלק ה' אותם לכל העמים, ולפי שהיה אברהם עתה בארץ כנען הזכיר גם אלהי הארץ, אבל להלן שאמר אשר לקחני מבית אבי, לא הזכיר רק אלהי השמים, לפי שרומז לזמן היותו בחוצה לארץ, כי היה אז בחרן או באור כשדים:

מבנות הכנעני, הקפיד אברהם שלא להתחתן בם, לפי שכנען היה ארור מפי נח, ולא רצה שיתערב בנו זרע ברך ה' עם הזרע המקולל ההוא, ועוד שהקב"ה יעד לתת את הארץ לזרעו שהיה מבני שם ושיסחו רשעים בני כנען ממנה, ואם היה יצחק נושא אשה מבני כנען היו היורשים את הארץ כנעניים ולכן אסרם עליו, והנה עכ"ז בחר אברהם בזרע בתואל עם היותו עובד ע"ז מטעם אחר והוא, כי המצוות והעבירות אשר בתורה הם על ב' פנים מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמדות וכמעשים, ומהם אשר יעשו רושם בנפש לבד, כאמונות, והנה אותם אשר יעשו רושם בגוף ובנפש, הם אשר יעברו רשומם אל הבנים אשר ישתלשלו מהם, כשנאה והנקמה והאכזריות והזימה והכילות ודומיהן, שהן יעשו רושם בנפש, מהצד שהן עבירות, ובגוף, לפי שהמדות יפעלו בליחות, כמו שהליחות יעשו תכונה במדות, כי כמו שכאשר יהיה דם הלב רותח, יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעס, יעשה דם לבו רותח, הנה אם כן אותן המדות יחייבו המזגים הגופיים, ולזה ימשך ענינם לבנים, וזה רוע אנשי כנען, אמנם הדברים שעושים רושם בנפש בלבד, והם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים, ולזה לבן ובתואל אף שהיו עובדי ע"ז, לא היה מחוייב שיעבור רשומם לבניהם, ולכן בחר בהם אברהם, והרחיק בנות הכנעני:

אל ארצי ואל מולדתי, אל ארצי הוא חרן, ולפי שגם בחרן יש משפחות אחרות שאינם מזרע שם, דקדק לומר ואל מולדתי, כלומר שתחזור אחר קרובי שבארצי, ולא תקח אשה משאר משפחות שאינם מולדתי, אף אם יהיו בארצי:

אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, טענת העבד לא היתה שאולי לא תתרצה האשה להנשא ליצחק, כי מי האשה שלא תחפוץ להנשא לו אלא שמא תרצה שיתיישב שמה יצחק עמה, ולא תצטרך לעזוב את אביה ואת אמה:

ההשב אשיב את בנך, אל ארץ אבותיך, ואעפ"י שיצחק לא היה שם קודם לכן, קורא אותה השבה בעבור אברהם שיצא משם, ולזה אמר אל הארץ אשר יצאת משם, ולא אמר אשיב את בנך שמה, כי בבחינת אברהם תקרא השבה, וכן ודור רביעי ישובו הנה (לעיל ט"ו ט"ז), כי הדור שבא לכנען לא היו שם מעולם שיתכן לומר עליו שישוב, אבל נאמר לאברהם בעבור שבא משם:

השמר, כל השמר מלעיל לשון שמירה, ובפעם אחת נמצא מלרע והוא לשון שמרים:

פן תשיב, שלא תשיב:

ה' אלהי השמים, לפי שגזר שלא יבא בנו שמה, התפלל עתה שהשם יסבב הדבר באופן שתתרצה האשה ללכת אחרי העבד, ואח"כ אמר שעל כל פנים אם לא תועיל תפילתו ולא תאבה האשה וכו':

ונקית, והנה היה די לומר ה' אלהי השמים ישלח מלאכו לפניך, אולם הוסיף שני דבורים אשר לקחני וכו', ואשר דבר לי וכו', לתת שני טעמים למה לא היה רוצה שילך בנו חוצה לארץ, הא' מאשר לקחהו השם מבית אביו ומארץ מולדתו וצוהו לך לך מארצך וכו', ואין נכון א"כ לשוב שמה לא הוא ולא בנו בלי רשות האל, והב' מאשר דבר לו פעמים רבות ונשבע לו ליתן לזרעו את הארץ הזאת, ואיך א"כ יצא בנו יחידו ממנה כאיש אובד חזקתו ומואס אותה:

ואשר דבר לי, לצרכי כמו אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור בלי שיתלווה עמו הפעול שהוא המדובר, מתפרשים כמו על, וכן לי דבר צור ישראל (ש"ב כ"ג ג'), כאשר דבר ה' ביד משה לו (במדבר י"ז ה), וכהנה רבות:

ואשר נשבע לי, לא מצאנו שבועה זו רק אחר העקידה ששם נאמר בי נשבעתי נאום ה' ושם נרמז הבטחת הארץ באמרו ויירש זרעך את שער שונאיו, כי לא הובטח להם ארץ אחרת ואיזה שער יירשו חוץ מזה:

הוא ישלח מלאכו לפניך, לשון תפלה, שישלח עזרו מקודש באופן שתתרצה האשה ללכת אחריך, והנה כל המתפלל בוטח בה' שימלא שאלתו, וכן כאן כוונת אברהם היתה לומר אבטח בה' שיזמין לך אשה הוגנת לבני ושלא תמאן ללכת אתך, ואילם אם מה' יצא הדבר שלא תצליח בשליחותך ולא תאבה האשה וכו' אז ונקית:

ונקית משבעתי זאת, הוסיף מלת זאת, כי השביעו על ב' דברים, הא' שלא יקח לו אשה מבנות הכנעני, והב' שיקח לו אשה דוקא ממשפחתו, ולכן אמר עתה שאם לא תאבה האשה וכו' ינקה מן השבועה הזאת השנית שהיא ולקחת אשה לבני משם דוקא, אבל עכ"ז צריך שישתדל להביא אשה לבנו משאר העמים ולא מבנות הכנעני, ולכן אליעזר מחמת שהיה מוטל עליו להביא אשה לבנו כאשר צוהו, אמר להם ואפנה על ימין או על שמאל, והיינו לקחת אשה ממקום אחר ולא אמר ואשובה לי:

על הדבר הזה, על כלל השבועה, ואם היו בהם תנאים, הכל בכלל כוונה אחת:

וכל טוב אדוניו בידו, מלת כל תבא לפעמים על הפלגת הרבוי כמו וכל הארץ באו מצרימה (לקמן מ"א נ"ז), פי' רבים מבני הארץ, אף כאן לקח מכסף וזהב ומרגליות משא עשרה גמלים כדי להראותם עושר אברהם להטות לבבם אליו:

בידו, ברשותו:

אל ארם נהרים, היא שם המדינה ונקראת כן לפי שיושבת בין שתי נהרות:

אל עיר נחור, אל העיר אשר נחור אחי אברהם יושב שם:

ויברך הגמלים, הבריכם על ברכיהם:

אל באר המים, אצל הבאר:

לעת צאת השאבת, בא לפרש למה התעכב אליעזר סמוך לבאר, שהטעם לפי שהיה העת שרגילות הנערות לצאת לשאוב מים שהוא לעת ערב, וחשב העבד ששם יוכל לעשות בחינתו בנערות היוצאות כמו שיתבאר:

אלהי אדני אברהם, שבחרת באברהם אדוני ועשית עמו חסדים גדולים, בזכותו אני בא להתפלל לפניך:

הקרה נא לפני היום, שתעשה דבר שיהיה לפני מקרה, כי כל מה שיארע לאדם בלי השתדלות וחריצות מכוון לכך, יקרא מקרה בערך האדם, אבל בערך הש"ית אינו מקרה כי הכל בא בהשגחה מאת השם המסבב הסבות אל התכלית המכוון מאתו ית', ולזה אמר לפני שבערכו יהיה מקרה, כי אני לא אחפש מפתח לפתח בעיר למצוא נערה הגונה לבן אדוני, אלא היא תזדמן לפני בהשגחת השם:

ועשה חסד עם אדני אברהם, בזה נתן טעם למה בחר לעשות תנאי כזה, כי בשאר ענינים אסור לנסות את השם ב"ה שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו' ט"ז), אבל כך אמר אליעזר בלבו, ידעתי שכל חריצותי לא תספיק למצוא אשת חיל ראויה ליכנס בבית אברהם כי אף אם אמצא נערה ממשפחת אברהם שתאבה ללכת אחרי, וקרוביה יהללו אותה וגם אנשי העיר יאמרו שהיא בעלת מדות ישרות, מי יערבני שהדבר כן, ואפשר שכולם יסכימו לרמות אותי מרוב חפצם להתחתן באברהם, ומי ידע את אשר עם לבבה ואפשר שהיא טובה למראה עיני האדם ולבה חורש מחשבות און, אבל אתה האל בוחן לבות ואין זולתך יכול לעשות חסד עם אדוני אברהם שתהיה הנערה ראויה לבנו, ולכן תפול נא תחינתי לפניך הקרה נא וכו', ואחר התפילה הזאת עשה התנאי שיבוא בסמוך:

הנה אנכי נצב על עין המים, הדבר ששאל לו אליעזר לאות אינו כמנהגו של עולם כי הוא אמר הנה אנכי נצב וכו', כלומר אינני רחוק מן המים שאצטרך לשאול מאחרים שישקו אותי ואת הגמלים, כי אני נצב אצל העין, גם יש לי אנשים שישרתוני, כמו שכתוב אח"כ ורגלי האנשים אשר אתו ואין ספק שהיה עמו כד לשאוב מים כדרך הולכי דרכים להביא עמם כל הצריך להם, ולפי זה אין טעם לשאול מים מן הנערות השואבות לצורך בני ביתם, ויותר זר יהיה שהנערה תתעורר מעצמה להשקות גם גמליו, מבלי שישאלנה על זה, כי להשקות עשרה גמלים צריך זמן רב, והיה אז סמוך לחשיכה ותצטרך הנערה להתאחר שם יותר משאר השואבות עד אם כלו הגמלים לשתות, ותשוב אח"כ אל העיר באישון לילה והיא לבדה, כי רעיותיה כבר הלכו להן, ובכל זה יש טורח ואיבוד זמן וסכנה, וביותר לעשות ככה לאיש נכרי אשר לא מעירה הוא, ואין מכיר אותו, ומי יודע אם כוונתו לטובה או תואנה הוא מבקש כדי להרע לה, והנה התחכם אליעזר לשאול לו אות כזה שהוא חוץ מן המנהג, כדי לידע על ידו בבירור ההצליח ה' דרכו אם לא, כי אילו היה שואל דבר נהוג, אפילו אם נתקיים אח"כ אין מזה ראיה שהשם קיבל תפילתו כי אפשר שקרה כזה במקרה, אבל בהיות הדבר זר כפי דרך בני אדם ועכ"ז יתקיימו התנאים כולם טרם כלה לדבר, יקח מזה ראיה שהשם עושה חסד עם אדוניו וכי ישרה בעיני ה' הנערה שיבחר, ובזה יתחזק לבבו לעשות שליחותו באמת ובתמים, ותבין מזה שאליעזר לא סר לבו מה' כדי לסמוך על נחש של הבל, אלא שאל ממנו ית' אות כדי להתאמץ באמונתו ובבטחונו, ולזה אחז"ל כל נחש שאינו כאליעזר וכיונתן אינו נחש והבן:

אתה הכחת, ביררת ופי' ע"י התנאים שיתקיימו בה אבין כי אותה הוכחת:

ובה אדע, אין מילת בה מוסב אל הנערה כי לא מצאנו פועל י"ע קשור עם בי"ת על כוונה זאת, אלא פירושו ובדבר הזה אדע, ובא בלשון נקבה כמשפט הלשון כשלא הוברר המין, כמו בזאת תדע כי אני ה' (שמות ז' י"ז):

טרם כלה, בעוד שלא כלה:

אשר ילדה, בעבור שהיו לנחור בנים מפילגשו ראומה ייחס הכתוב בתואל למלכה, והנה עיקר הכתוב הוא והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה ומן אשר ילדה וכו' עד אברהם הוא מאחר מסוגר:

טבת מראה מאד, מראית הצבע היפה הראוי אל האשה:

ואיש לא ידעה, להגיד שבחה שהיתה צנוע ולא הרגילה עצמה להיות בחברת האנשים כשאר בנות המקום, ובבואה לעין ירדה מיד ותמלא כדה ותעל ולא היה בדעתה להתעכב שם רגע בדברי שחוק ובטלה כמשפט בנות העיר, ולכן הוצרך העבד לרוץ לקראתה:

ותעל, מבנין הקל, שעלתה, ואילו היה מההפעיל שהעלתה את הכד היה ראוי לבא עם הכינוי, ותמלא כדה ותעלהו:

הגמיאיני, השקיני, ולשון הגמאה הוא פחות מהשקאה:

שתה אדני, נתרצתה לו מיד, וגם כבדה אותו בלשון אדוני עם היותו איש נכרי:

ותרד כדה על ידה, לא נתנה את הכד בידו שלא להטריחו, אלא סבלה את המשא בידה:

עד אם כלו לשתת, לפי שהגמלים שותים מים הרבה אמרה שרצונה להמתין עד אשר יכלו לשתות די ספוקם, כי לא חששה לא אל העמל ולא אל העיכוב:

ותער, לשון שפיכה מכלי אל כלי, והכוונה ששפכה אל השוקת המים הנותרים בכדה משתיית העבד:

השקת, אבן חלולה שמשקים שם הגמלים:

ותרץ עוד אל הבאר, יש הפרש בין באר לעין, כי העין מימיה יוצאים מתהומות הארץ בלי מעשה ידי אדם, והבאר הוא שחפרוה בני אדם להמשיך המים הנובעים או לצורך אחר, כמו שיעידו על זה פסוקים רבים (אבל בור עם היותו ג"כ נחפר בידי אדם אין בו מים נובעים רק מכונסים מימי גשמים, ולפעמים הוא חפירה בלי מים כלל), והנה כאן הזכיר הכתוב פעם באר ופעם עין, ואצל הבאר אמר ותרץ ואצל העין אמר ותרד, והענין כך, סמוך לעיר היה עין המים נובע בעמק, והיו צריכים לרדת אליו ומפני העמל והטורח הרב, חפרו שם באר במקום מישור סמוך אל העין, והיו בו מים נובעים אך לא טובים ומתוקים כמימי המעין, כנודע שהמים הנובעים מאליהם זכים המה וטובים יותר ממימי הבארות שמצאום ע"י חפירה, ולכן לשתיית בני אדם היו יורדים אל העין, ולהשקות את הגמלים היו שואבים מן הבאר, והנה העבד הבריך הגמלים אל באר המים ולא אל העין, ורבקה עם כדה ירדה אל העין, כי שאבה לשתיית אנשי ביתה, ולכן נאמר ותרד העינה, ותעל, ולפי שבעלותה מן העין היתה מתקרבת אל הבאר שהיה במישור, ועברה שנית דרך שם, לכן כתוב וירץ העבד לקראתה, כי לולי כן היה ראוי לומר וירץ העבד אחריה, ואחר ששתה העבד ואמרה גם לגמליך אשאב לא ירדה עוד אל העין רק הלכה אל הבאר, ולא נאמר ותרד אלא ותרץ, וכן אצל העין אמר ותמלא ואצל הבאר אמר ותשאב ומה שכתוב הנה אנכי נצב על עין המים, ואבא היום אל העין, היינו לפי שבאמת היו העין והבאר סמוכים זה לזה:

והאיש משתאה לה, משתומם עליה, ותמה על שראה דברו קרוב להצליח, אבל לא ידע עדיין אם ממשפחת אברהם היא אם לאו, ועכ"ז תמה כי היה במעשה זה דבר זרות כמו שאמרנו לעיל:

מחריש לדעת ההצליח, בעוד שרבקה היתה עוסקת בשאיבת המים היה אליעזר מחריש כלומר שלא הזכיר לה דבר מהשקאת הגמלים, והיה חושב על התנאים שזכר למעלה, לדעת ע"י מעשה רבקה אם נתקיימו כלם, ואם הצליח ה' דרכו אם לא:

ויקח האיש, ולא הזכיר מעשה הנתינה, כי באמת לא נתן לה המתנות רק אחר ששאל אותה בת מי את, כמו שסיפר העבד ואמר תחלה ואשאל אותה וכו', ואח"כ ואשים הנזם וכו', אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, זכר תחלה ויקח האיש וכו':

נזם, יש נזם שהוא תכשיט על האף, ויש שהוא תכשיט לאוזן, ואותו שבכאן הוא שעל האף:

בקע, חצי שקל, מלשון ובקעהו (שמות י"ד ט"ז):

צמידים, נקרא כן החלי שעל היד לפי שהוא מחובר בה תמיד:

עשרה זהב, עשרה שקלים זהב:

בת מי את הגידי נא לי, כל זה הוא שאלה אחת, כמו שיורה האתנח במלת לי, והשאלה השנית היש בית אביך וכו', ועל השאלה הראשונה הוסיף הגידי נא לי, לפי שהיא העיקרית, ואותה הוא מבקש לדעת משפחתה למלא דבר שליחותו:

היש בית אביך, בבית אביך:

ללין, כמו להלין והוא מבנין הפעיל, אבל ללון הוא מבנין הקל, והנה הוא שאל רק מקום להלין הגמלים, והיא ענתה לו כי גם לאנשים יש מקום ללון:

בת בתואל, השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

גם תבן גם מספוא, מלבד הדבר ששאלת תמצא גם תבן גם מספוא רב גם מקום ללון:

מספוא, כל מאכל הבהמות קרוי מספוא לבד מתבן:

ויקד האיש וישתחו, קידה הוא כפיפת קדקד, והשתחויה זו פישוט ידים ורגלים:

ברוך ה', נתן שבח לשי"ת על הצלחת דרכו ועל קיום דבריו, והודה שהוא עצמו היה קטן מכל החסדים האלה, אלא שבזכות אברהם הכין ה' את חפצו:

אשר לא עזב חסדו, היה יותר ראוי לומר אשר עשה חסד ואמת עם אדוני, כי הרבה חסדים עשה השם לאברהם עד הנה, ולמה יעזוב חסדו מעמו הפעם הזאת, אלא ידע אליעזר שהשם אמר לאברהם לך לך מארצך וכו', כלומר שיתרחק מבית אביו ולא יהיה לו עסק עמהם, וכל החסדים שעשה עמו אח"כ היו בעבור שנפרד ממשפחתו, ועתה בבקשו מהם אשה לבנו חשש אליעזר שמא לא יצליח במעשהו כי אולי לא ייטב בעיני ה' שיתחתן בם, וגם מטעם זה עשה התנאי לראות אם יסכים השם בדבר, ועתה שראה בבירור כי מה' היתה זאת, נתן הודאה לש"ית שאע"פי שאברהם התחתן בם, לא עזב חסדו מעמו:

אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני, אין אנכי מוסב אל נחני, כי היה ראוי להיות אותי נחני, גם אין נחני ה' מוסב אל בית אחי אדוני, כי הטעם מפסיק ביניהם, אלא שיעורו, אנכי (בדרך אשר נחני ה' בה) באתי אל בית אחי אדוני:

ותרץ הנערה ותגד, מן האתנח שתחת מלת אמה יראה שתיבות לבית אמה מוסבות גם על ותרץ הנערה, כאילו אמר ותרץ הנערה לבית אמה ותגד לבית אמה, וטעם לבית אמה כי דרך הבנות להגיד לאמותיהן יותר מלאביהן:

כדברים האלה, יתכן שבכלל זה שמעה גם דברי אליעזר שאמר אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני, ורבקה הבינה מזה שהיה איש מבית אברהם, ולכן אמר לו לבן למה תעמוד בחוץ, כלומר ראוי היה שתלך מיד אל ביתנו בעבור הקירבה שבינינו:

ולרבקה אח וכו' וירץ, זה כלל הסיפור וסוף המעשה שהוא העיקר, ואח"ז בפסוק שאחריו התחיל לפרט ולספר מתחלתה דבר מדוע רץ ומה הניעו לזה:

ויהי כראות, פסוק הוא פרטו של ראשון, ואמר כראות, והוא כמו כראותו וזכר ב' סיבות שהניעוהו לעשות כן, הא' חמדת המתנות שראה לאחותו, והב' לפי ששמע ממנה שהאיש חפץ לסור אל ביתו:

והנה עומד על הגמלים, אצל הגמלים לשמרן, ובא להודיע שלא הלך אליעזר מיד אחרי רבקה, אע"פי שאמרה לו שיש עמה מקום ללון, כי אין זה מדרך המוסר, ואפשר שאנשי ביתה לא יאבו לקבלו, לכן המתין עד יתפרסם שמעו בבית בתואל, ואם יחפצו בו, יבוא אחד מהם לקראתו ויביאהו הביתה:

בא ברוך ה', מדרך לבן היה לדבר תמיד בשפה רכה ובדברים ערבים, ובקרבו ישים ארבו לרמות את הבריות, כמו שנראה ממה שעשה ליעקב, ולכן גם בפעם הראשונה שדבר עם אליעזר אמר לו ברוך ה' כמו שחבק ונשק ליעקב בבואו לפדן ארם:

ואנכי פניתי הבית, בעדך ובעד אנשיך, ואל תחשוב שלא אסכים במה שאמרה לך אחותי, כי גם אנכי חפץ לקבלך בביתי, שהרי כבר פניתי הבית:

ומקום לגמלים, ופניתי גם מקום בעד הגמלים:

ויבא האיש הביתה ויפתח, אליעזר הוא האיש הבא והוא פתח גמליו, כלומר התיר חבישתם והמשא שעליהם ורצה הוא בעצמו לפרוק את משאם בעבור הכלי כסף וכלי זהב שהיו שם, עליו מוטל לשמור את טוב אדוניו שמסר לו, ולכן בא האתנח תחת הגמלים להורות שפועל ויבא ויפתח שניהם על אליעזר נאמרו, אבל ויתן תבן פירושו ויתן הנותן, שהיה אחד מעבדי לבן, או לבן עצמו, ואינו מוסב על אליעזר שהרי סמוך לו ומים לרחוץ רגליו, וכינוי רגליו שב בלי ספק על אליעזר:

ויושם לפניו, מאכל לאכול:

עד אם דברתי דברי, מאחר שראה שהסכים הקב"ה על ידו, לא רצה להתעסק באכילה ושתייה תחלה:

ויאמר דבר, לבן או בתואל אמרו לו דבר:

עבד אברהם אנכי, תחלה הודיע להם מי הוא, ואמר מכל הגדולה שראיתם, עשרת גמלים וכלי כסף וזהב וכמה עבדים לשרתני אל תחשבו שאני בנו או קרובו מבני לוט כי אני איני אלא עבדו:

וה' ברך, הרבה לספר גדולת אברהם בעושר וברכת ה', וגם גדולת יצחק שהיה בן זקונים ויחיד לאמו ויורש כל אשר לאביו, להודיע שלכן רבים היו חפצים להזוודג עמו, אך לפי שהוא אינו חפץ בם לכן שלח את עבדו אליהם:

לא תקח, על כל פנים, אף אם לא תמצא ממשפחתי, לא תקח מבנות הכנעני:

אם לא, אינו תנאי, שאם לא ילך תחילה אל ארצו לא יוכל ליקח מבנות כנען, אבל אחר שילך שם ולא ירצו ליתן אז יהיה לו רשות ליקח אשה מבנות כנען, אלא פירוש אם לא כמו אך או רק, כלומר אלא תעשה את הדבר הזה שתלך וכו':

אל בית אבי תלך ואל משפחתי, ואברהם אמר אל ארצי ואל מולדתי, אבל אליעזר פרט יותר כדי שיחשבו שאברהם חפץ מאד בקרבתם:

ה' אשר התהלכתי לפניו, ולא הזכיר אשר לקחני מבית אבי כמו שאמר אברהם, פן יהיה להם לחרפה שהשם בחר בו מכל בית אביו ומאס בהם:

והיית נקי מאלתי, ולא זכר רק את בני לא תשב שמה כדברי אברהם, פן ירע בעיניהם שאברהם יאהב יותר ארץ כנען מארץ מולדתו:

ואמר ה', כל אריכות הדברים כדי שיבינו מעצמם כי מה' יצא הדבר, ולא יתנו אל לבם למאן, כי אע"פי שידע שהשם הצליח דרכו, עדיין הדבר תלוי בבחירתם, והוא לא יכול להכריחם בזה:

והנה רבקה יצאת, הנה אליעזר ידע את שמה אע"פי שלא הגידה לו, כי כבר הוגד לאברהם הנה ילדה מלכה וכו', ובתואל ילד את רבקה (לעיל כ"ב כ"ג), ורק לא היה מכירה קודם לכן, וכשאמרה לו שהיא בת בתואל, אז הבין שהיא רבקה שנתבשר אברהם בעבורה, כי לא נתבשר רק בבת אחת לבתואל:

וגם גמליך אשקה, ולמעלה כתוב וגם לגמליך אשאב, כי אז לא נודע עדיין אם ישתו אם לא, והיא אמרה רק שתשאב להם, אבל אחר ששתו בפועל, נכון לומר אשקה:

בדרך אמת, שהדרך שאני עליו עתה מסכים עם הדרך אשר בדעתי לילך בה ועם הכוונה והתכלית ליקח אשה לבן אדוני מבית אביו, וזהו ענין האמת, כל דבר שהוא בנפש כמו שהוא במציאות חוץ לנפש הוא אמת, והפכו שקר ולפעמים כזב:

אם ישכם עשים, אם תרצו לעשות:

חסד ואמת, חסד הוא טובה בלתי מחוייבת, ואמת שתעשו בפועל ממש כאשר אני מקוה מכם ומשער בנפשי שראוי לכם לעשות:

ואם לא הגידו לי ואפנה, אף אם לא תרצו בדבר, צריכים אתם להגיד לי עתה, כי מחוייב אני לפנות על ימין או על שמאל אל שאר קרובים שיש לאדוני ולכן לא אתן לכם זמן ארוך להשיב, אלא מיד הגידו לי:

לא נוכל דבר אליך רע או טוב, לא למאי ולא להסכים אינו תלוי בבחירתנו, כי מן הדברים שסיפרת ידענו כי מה' יצא הדבר, ולכן אין ראוי לנו להשיב אלא הנה רבקה לפניך וכו':

קח ולך, קחנה ולך עמה אל בית אדוניך:

כאשר דבר ה', פי' כאשר גזר:

וישתחו ארצה לה', כי עתה נשלם כל חפצו, ונתן הודאה לה' על שהטה את לבבם למלאות שאלתו:

כלי כסף וכלי זהב, תכשיטי נשים של כסף ושל זהב:

ומגדנות, כל דבר משובח ומעולה בין בפירות בין בזהב וכסף ואבנים יקרות נקרא מגד ומגדנות, כל אחד לפי מקומו הכתוב בו, וכן ממגד שמים מטל (דברים ל"ג י"ג), כי הטל הוא המשובח מן המטר שיועיל ולא יזיק:

וילינו, כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:

תשב הנערה אתנו, אפשר שכוונת לבן היתה לבקש תואנה כדי שאליעזר ירבה במתנות אחרות בעבור שישלחוה מיד, וכששמע תשובת אליעזר אמר נקרא לנערה, כי אולי תתרצה גם היא לישב ימים או עשור:

ימים, שנה של ימים, וטעם שנקראת לפעמים השנה ימים אפרש לקמן (שמותי"ג י'):

או עשור, עשרה חדשים:

אל תאחרו אתי, היה ראוי לומר אל תאחרו אותה, כי עליה היו מבקשים, אלא כך אמר להם, אני לא אלך מכאן אלא עם רבקה, ואם תשאר היא ימים או עשור, הלא אתם מאחרים גם אותי, ולפי שעכבה כזאת תהיה בלא סבה, אמר לשון איחור, ולא שאר לשונות של עיכוב, כי כבר אמרנו (לעיל י"ט ט"ז) שלשון איחור בא על עכבה ברצון, וכן כאן אם תעכבוני פה יהיה ללא סבה ורק ברצוניכם:

וה' הצליח דרכי, ואם תאמרו מה בכך אם אתעכב גם אני עד אותו זמן, במה יודע איפא שהשם הצליח דרכי אם אצטרך להתעכב נגד רצוני, וכבר אמרתם גם אתם שמה' יצא הדבר, לכך אבקש מכם שלחוני מיד:

ונשאלה את פיה, אין הכוונה לשאול ממנה אם היתה רוצה להנשא ליצחק כי זה כבר מוסכם ועומד, אלא אם תרצה ללכת מיד ועם אליעזר לבד, או להתאחר ימים או עשור, ואחר תלך עם אחד מבני משפחתה שילוו אותה, וכן אמרו לה התלכי עם האיש הזה:

ותאמר אלך, מיד ועם אליעזר:

וישלחו, שהרשוה ללכת עם העבד:

אחתם, לא נזכר בכתוב רק אח אחד לרבקה והוא לבן, ונראה שהושאל שם אח גם לשאר הקרובים בעבור אהבה אשר ביניהם, כמו כי אנשים אחים אנחנו (לעיל י"ב ח'), אבל לפי מה שסופר בס' הישר היה לה עוד אח שלא נזכר בכתוב, ושמו שכר, ואולי ירמוז עליו הכתוב פה במלת אחותם:

ואת מנקתה, שהיתה לה מקום בשנות יניקתה, והיה אז דרכם שהמינקת תהיה אצלה לשמשה גם אחר שתגדיל, כי יתכן שהיתה אז רבקה בת י"ד שנה (עיין תוספות ביבמות דף ס"א ע"ב), והנה כאן קצר הכתוב ולא זכר הנערות ששלחו עמה, ובסמוך מפורש:

את היי לאלפי רבבה, הוסיף מלת הכינוי את, והיה די לומר היי לאלפי רבבה, אלא הכוונה כבר ידענו שהשם הבטיח לאברהם הרבה ארבה את זרעך וכו' ויירש זרעך את שער אויביו (לעיל כ"ב י"ז), ועתה נברך אותך שאת וזרעך תקבלו אותה ההבטחה, וממך יצא אותו הזרע ולא מאשה אחרת: לאלפי רבבה, לאלפים של רבבות, והוא להפלגת הרבוי:

הגמלים, בה"א הידיעה, והם הנזכרים למעלה שהביא העבד עמו:

ויקח העבד, הוא כלל שאחר הפרט:

ויצחק בא מבוא, כמו מבואו, וסיפר הכתוב שיצחק היה שב עתה לעירו מן הדרך שבא בו אל באר לחי ראי, ואילו אמר ויצחק בא מבאר לחי רואי, היה נראה שהיה דר שם, לכך הוצרך לפרש שאין דירתו שם, אלא שהיה רגיל לילך אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפילה בעבור הראות שם המלאך להגר אבל עיקר דירתו היה בארץ הנגב, כלומר בדרומה של א"י הנקרא נגב בכל המקרא באחת העיירות הסמוכות אל הבאר ההיא:

לשוח בשדה, לשון תפלה כמו ישפוך שיחו (תהלים ק"ב א'), וכן שיחו בכל נפלאותיו (שם ק"ה) אבל מלשון שיח השדה שהם האילנות, לא מצאנו בכל התנ"ך הפועל נגזר ממנו, ואין מצוי רק השם שיח: לפנות ערב, כשהערב פונה ובא, כי כל שש שעות אחר חצות נקראים ערב, והנה גמלים באים, ועדיין לא הכירם בעבור המרחק, ולכן לא כתוב וירא את הגמלים, אבל, לפי שידע שאביו שלח גמליו לארם נהרים, נטה מן הדרך שהיה בה והלך לקראתם כמו שכתוב אח"כ ההולך בשדה לקראתנו:

ותרא את יצחק, משה כותב התורה קראו יצחק אבל רבקה לא הכירתו עדיין שהוא יצחק, כי שאלה אח"כ מי האיש הלזה:

ותפול מעל הגמל הטתה עצמה לצד מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו להסב פניה ממנו דרך צניעות, כמו ויפול מעל המרכבה לקראתו (מלכים ב' ה' וכ"א) הכוונה שישפיל עצמו במרכבה לקראת הרץ אשר היה בארץ לשאול לו לשלום, וכן אמר אלישע כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך (שם כ"ו) אמר הפך במקום ויפול:

הלזה, לעומד מרחוק יאמר הלזה ולקרוב יאמר הזה:

הוא אדוני, בעבור שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו, והעבד בכלל הנכסים, קראו אדוני, ואע"פי שלא אמר בפירוש הוא יצחק אדוני, הבינה רבקה שאינו אברהם, כי ראתה שאינו זקן:

הצעיף, עטוף שמעטפים בו הנשים פניהם:

את כל הדברים אשר עשה, דבריו אצל הבאר, והניסים שנעשו לו, ודבריו בבית בתואל, כדי שיבין שהיא בת מזלו:

האהלה שרה אמו, שיעורו האהלה אהל שרה אמו, ויספר הכתוב בכבוד שנהג יצחק באמו כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה, כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת וכאשר ראה את רבקה והכיר צדקתה וכשרון מעשיה, נדמה בעיניו כאילו היא שרה אמו והביאה אל האהל לכבדה ויאהבה:

וינחם יצחק, אינו מחובר אל מה שלמעלה, כי יש אתנח במלת ויאהבה, אלא פירושו על דרך כלל שאחר הפרט שע"פי כל הקורות האלה שמצא אשה הגונה ממשפחתו ורצויה לאביו, והכיר מסיפורי אליעזר כי מה' יצא הדבר, התנחם והסיר מלבו היגון שהיה לו תמיד על מיתת אמו כי לפי שלא ראה אותה עוד אחר העקידה, כי הוא לא שב עם אביו לבאר שבע כמו שאמרנו למעלה, היה מצטער תמיד על שלא זכה לשית ידו על עיניה בשעת מיתתה ולהתעסק בקבורתה:

אחרי אמו, אחרי מיתת אמו: